זוכי פרס וולף

// order posts by year $posts_by_year;

קרוליין דין

זוכת פרס וולף לחקלאות 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

אלן מקדונלד

זוכה פרס וולף לפיזיקה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

סיימון דונלדסון

זוכה פרס וולף למתמטיקה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

ג'ניפר דאודנה

זוכת פרס וולף לרפואה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

פבלו ג'רילו-הררו

זוכה פרס וולף לפיזיקה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

עמנואל שרפנטייה

זוכת פרס וולף לרפואה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

רפי ביסטריצר

זוכה פרס וולף לפיזיקה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

יעקב אליאשברג

זוכה פרס וולף למתמטיקה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

זוכים בפרסים ומלגות

// order posts by year $posts_by_year;

כרם נאטור

זוכה פרס קיפר 2020

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

שרגא שוורץ

זוכה פרס קריל 2020
מכון ויצמן למדע

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

כפיר בלום

זוכה פרס קריל 2020
מכון ויצמן למדע

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

תומר מיכאלי

זוכה פרס קריל 2020
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

יובל פילמוס

זוכה פרס קריל 2020
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

מירב זהבי

זוכת פרס קריל 2020
אונ בן-גוריון בנגב

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

עידן הוד

זוכה פרס קריל 2020
אונ בן-גוריון בנגב

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

אדם תימן

זוכה פרס קריל 2020
אוניברסיטת בר אילן

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

יסמין מרוז

זוכת פרס קריל 2020
אוניברסיטת תל אביב

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

יקיר חדד

זוכה פרס קריל 2020
אוניברסיטת תל אביב

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

יונית הוכברג

זוכת פרס קריל 2020
האוניברסיטה העברית שבירושלים

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

נטע רגב-רוצקי

זוכת פרס קריל 2019
מכון ויצמן למדע

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

עופר פירסטנברג

זוכה פרס קריל 2019
מכון ויצמן למדע

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

אמנון בר-שיר

זוכה פרס קריל 2019
מכון ויצמן למדע

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

שחר קוטינסקי

זוכה פרס קריל 2019
טכניון מכון טכנולוגי  לישראל

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

ירון פוקס

זוכה פרס קריל 2019
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

ברוך ברזל

זוכה פרס קריל 2019
אוניברסיטת  בר-אילן

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

צ'ארלס דיזנדרוק

זוכה פרס קריל 2018
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל

ברוך ברזל (Baruch Barzel)

"כשהתחלתי את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ידעתי שבכך אני מוותר על תשוקתי השנייה – ללימודים הומאניים, כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה. מדע הרשתות אפשר לי להפגיש בין הקצוות הללו, ובמובן מסוים לשלב בין העולמות.“

זכה בפרס קריל על מחקרו בנושא ניבוי והשפעה על דינמיקה של רשתות מורכבות.

רשימת האתגרים העומדת בפני החברה המודרנית היא מגוונת ומקורה בתחומים מדעיים רבים: התעופה העולמית עלולה להוביל להתפשטות מחלות גלובלית, התשתיות הקריטיות עליהם אנו נסמכים נתונות לסיכונים בשל תקלות או מתקפות סייבר, ויכולתנו להתמודד עם אתגרים רפואיים תלויה בהבנת המנגנונים המיקרוסקופיים של התא. מדובר באתגרים מתחומי מחקר שונים, אולם בבסיסם עומדת שפה מדעית אחידה – שפת הרשתות. תשתית האינטרנט, המערכת החברתית והמנגנונים הגנטיים – כולם מיוצגים על ידי רשתות מורכבות, שבהן בני אדם, מחשבים, גנים, או בעלי חיים מקושרים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

עם אתגרים אלו לנגד עינינו אנו שואפים להבין את המבנה של הרשתות, לנבא את התנהגותן, ולנווט אותם לקראת תפקוד אופטימלי: לנצל את רשת התעופה כדי לחזות התפשטות של מגפה עולמית, לעצב את רשתות התשתית כך שתהיינה עמידות לתקלות וכשלים, ולמפות קשרים גנטיים כדי לחשוף את מנגנוני התא.

גלריה