אלדו ואן אייק
חתן פרס וולף באדריכלות 1996/7
אלדו ואן אייק
נימוק למתן הפרס:
"על תרומותיהם המבניות לקידומה של האדריכלות בת-זמננו, כצורת אמנות חברתית וטכנית בהתפתחותה של המאה העשרים".
שותפים לפרס:
אלדו ואן אייק
פריי אוטו
האדריכל אלדו ואן אייק למד במכון השוויצרי הפדרלי לטכנולוגיה בציריך בשנים 1939-1943, ואחרי כן עבד במחלקת העבודות הציבוריות בשנים 1946-1950. בשנת 1952 פתח משרד פרטי, ושמונה שנים אחרי-כן זכה לממש את חזונו בבניית בית יתומים הקנוני באמסטרדם, בהתבססו על צורה של הצטברות תאים השכיח ביותר בתרבות העממית שקדמה לעידן התעשייתי יותר מאשר בזרם השליט באדריכלות האירופית. בהיותו מושפע במידת-מה מדגמים מסויימים של יישובי שבטים בצפון אפריקה – במיוחד בתרבות דוגון (Dogon Society) – כונן ואן אייק את האסכולה של "רציונליזם מבני", שמרבית תלמידיה בהולנד. גישה זאת מצאה את עיקר ביטויה בכתב העת "פורום" (Forum), שהוא ערך בשנים 1959- 1967, ובבית-הספר לאדריכלות באוניברסיטה הטכנית של דלפט, שבה כיהן כפרופסור במהלך הקריירה שלו. שני מוקדי השפעה אלה העמידו דור צעיר של ממשיכי-דרכו בהולנד: פיט בלום (Piet Blom), הרמן הרצברגר (Herman Hertzberger), ותיאו בוש (Theo Bosch). בן 78 שנים, ועדיין מוסיף הוא לעסוק באדריכלות, בשותפות עם רעייתו חנה ואן אייק (Hanna van Eyck).