טיאנטיאן שו

טיאנטיאן שו

נימוק למתן הפרס:

"על ארכיטקטורה ששינתה כפרים ברחבי סין כלכלית, חברתית ותרבותית".

שותפים לפרס:

ללא

טיאנטיאן שו (1975 , סין) גדלה בתקופה של שינויים משמעותיים בחברה הסינית. היא מייחסת את התעניינותה המוקדמת באדריכלות לבית ילדותה בפוג'יין, מתחם רחב ידיים שאיכלס יותר מ 100- איש. המבנה המסורתי, עם חצרותיו המדורגות ומסדרונותיו המשתלבים, השאיר עליה רושם עמוק ונחרט בזיכרונה בשל יופיו והרוח הקהילתית שבו.
שו השלימה תואר ראשון באדריכלות באוניברסיטת צינגואה בבייג'ינג ולאחר מכן קיבלה תואר שני באדריכלות בעיצוב עירוני מבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד (MAUD). לאחר לימודיה, עבדה במשך שלוש שנים בבוסטון לפני שהצטרפה לזמן קצר למשרד OMA ברוטרדם.
בשנת 2004 , בשיא תהליך העיור המואץ בסין, חזרה שו למולדתה והקימה את המשרד שלה DnA) Design and Architecture). מאז, היא מובילה גישה חדשנית לפיתוח איזורים כפריים – גישה המנוגדת לאסטרטגיות הגורפות והאחידות שאפיינו את התרחבות הערים בסין. במקום התערבויות רחבות היקף, היא מיישמת שיטה הדומה ל"אקופונקטורה אדריכלית", שבה היא מזהה בקפידה נקודות מפתח ומשלבת חומרים מקומיים וטכניקות בנייה מסורתיות. עבודתה שמה דגש על קהילתיות וחללים משותפים, ומקדמת שינוי באזורים הכפריים המבוסס על רגישות וקיימות.

שו דוגלת בגישה הוליסטית לעשייה האדריכלית, תוך שימוש בארכיטקטורה ליצירת הזדמנויות חברתיות, כלכליות, אקולוגיות, תרבותיות ששומרות על המורשת באיזורים הכפריים בסין. משרדה DnA סייעה להחיות מחדש כפרים קטנים במחוז סונגיאנג, בין היתר באמצעות בנייה של למעלה מ 20- מבנים ציבוריים: כמו למשל גשר שימה, המחבר בין שני כפרים שהופרדו עקב שיטפון, ביתן במבוק חיצוני שנבנה על ידי התושבים, ומרכז לשימור מים. פרויקטים רבים של טיאנטיאן שו חיזקו כלכלות מקומיות ושיפרו תנאי עבודה, בהם מפעל סוכר חום בכפר שינג, מפעל טופו בכפר קאיצ'אי, מרחב התה חוימינג בהר צ'ימו ומפעל ליין אורז.
אולי הפרויקט הכפרי המרשים ביותר שלה הוא השינוי העדין שביצעה בתשע מחצבות אבן נטושות במחוז ג'יניון, שהפכו לתשתיות ציבוריות יוצאות דופן ורגישות לסביבה. פרויקטים אלו לא רק עודדו פיתוח אזורי, אלא גם חשפו את ההיסטוריה התרבותית והכלכלית החשובה של מחוז ג'יניון.
האדריכלות של טיאנטיאן שו מתאפיינת בעקביות יוצאת דופן: היא מעדיפה שימוש בחומרים טבעיים כמו עץ, לבנים ואבן, באופן מינימליסטי אך בעל השפעה רבה. עיצוב נקי ומדויק מדגיש את החומרים עצמם, מה שהופך את הפרויקטים שלה – רבים מהם בקנה מידה גדול – לשקטים ומרגיעים באופן מפתיע. האדריכלות שלה לא רק שיפרה את הכלכלות המקומיות בכפרים והפכה את הייצור ליעיל יותר, אלא גם העניקה לו ממד אצילי ואלגנטי יותר. פרס וולף מוענק לטיאנטיאן שו הן בזכות כישרונה העיצובי יוצא הדופן והן בזכות הרגישות והחדשנות שבהן היא מנצלת את כישרון זה לשיפור הכלכלי, החברתי והתרבותי של כפרים ברחבי סין. עבודתה מאופיינת בעת ובעונה אחת בנצחיות וברלוונטיות, וסוללת דרך לעתיד טוב יותר.