יושיהארו צ'וקאמוטו

יושיהארו צ'וקאמוטו

נימוק למתן הפרס:

"על עבודתם הן בכתביהם והן בפרקטיקה, המדגישה את חשיבות המאפיינים האתנוגרפיים והמגוריים בארכיטקטורה".

שותפים לפרס:

יושיהארו צ'וקאמוטו

מומויו קאיג'ימה 

אליזבת דילר

בזמנים של שינוי עולמי ניכר, כאשר ערכים חברתיים ותרבותיים מוטלים בספק, שלושת הזוכים לשנת 2022 בפרס וולף לאדריכלות מצטיינים באיתגור הנורמות במטרה לקדם את תחום האדריכלות ואת השפעתו הרחבה יותר. למרות שהם שונים מאוד ביצירתם, הם חולקים את התכונה החיונית של שילוב מחקר, פדגוגיה ועשיה כדי לקדם את תחום האדריכלות. כחלק מרכזי מתרומתם הם חושפים את המידה שבה אמנות, מדע ומחויבות חברתית, דורשים ערכים שאותם ניתן לחקור ולערער, תוך מודעות להשפעות הרחבות יותר של אדריכלות, כל אחד ואחת מהזוכים מגלם את הרעיון של שיתוף פעולה במגוון דרכים תוך הכרה בשונות הגיאוגרפית, התרבותית והמתודולוגית ככזו שיש לפתח ולקדם – מצוינות באמצעות גיוון. עם החזון האדריכלי הרדיקלי שלהם, דילר קאיג'ימה וצ'וקאמוטו ממשיכים להשפיע באופן משמעותי על הדורות האדריכליים הבאים. הם מפתחים את האדריכלות והשפעתה באמצעות קידום מעורבות האדריכלות בפוליטיקה, חברה, תוך הכרה בעיר כבסיס העיקרי לעשייה חברתית, ובהכרה בההכרח להגיע לקהלים רחבים יותר.

יושיהארו צ’וקאמוטו, יליד מחוז קנאגווה שביפן. את הדוקטורט שלו בהנדסה קיבל מהמכון הטכנולוגי של טוקיו – ומאוחר יותר את מינויו כפרופסור.

השותפות בין צ’וקאמוטו לקאיג'ימה יוסדה לאחר מספר תחרויות אדריכלים בהן זכו יחדיו – עד כדי כך – שהחליטו להקים יחד את Atelier Bow-Wow" בו הם עובדים גם היום.

העשייה הפורה של השניים משתרעת על פני שלושה עשורים, ומתאפיינת בין היתר במושג שהטביעו – "Architectural Behaviorology"  (אדריכלות בהוויוריסטית)-  התנהגות הטבע ובני האדם המשפעים על התכנון האדריכלי בהתייחס למאפיינים הייחודיים של חברה אנושית והמקום בו היא מתפתחת. הם מתחילים כל פרויקט אדריכלי בהתבוננות: במקום, במי שיאכלסו את המבנה, בהתנהגות של האנשים הסובבים את האתר, במרחבים משותפים באותו איזור, וכמו כן חוקרים את התרבות, המשאבים והאקלים של המקום. עם תוצרי ההתבוננות והמחקר האלו, מגבשים את "תודעת הקיים" ובעזרתה מקדמים בניה שמהדהדת תוצרים אלו וגם מאתגרת אותם.

מאז החלו לעבוד יחד הם הוכיחו בעקביות שהם אדריכלים יוצאי דופן, המגשרים בין מחקר לפרקטיקה ומציעים דרכים חלופיות לגרום לארכיטקטורה להתמקד בהשפעותיה החברתיות. עם פרסום מחקריהם: Made In Tokyo” (2001)", הספר החלוצי Behaviorology” (2010)",  וכן- Ethnography Architectural"  (2018)", הם גיבשו עמדה לשאלה כיצד להפוך מרחבי ביניים בעיר להזדמנות במעורבות ציבורית. עשייתם שברובה עוסקת במגורים, ומחקריהם בהתנהגות שם דגש על אסטרטגיות תכנון ועיצוב מהפרט אל הכלל, תוך ניתוח של טקסים אנושיים כבסיס לפיתוח אדריכלי. זה הוכח על ידם ביתר שאת בפרויקט הבנייה מחדש של הכפר מומונורה, לאחר הצונאמי שאירע ב-2011.

צ’וקאמוטו וקאיג'ימה השפיעו השפעה עמוקה על הדור הצעיר ועל התפיסות האלטרניטיביות והחדשניות באדריכלות, תוך התמקדות בתרבות והתנהגות אנושית בסביבה עירונית.