כרם נאטור
זוכה פרס קיפר 2020
מלגת אינגבורג בכמן, מיסודו של אנסלם קיפר לשנת 2020, מוענקת לאמן כרם נאטור (נולד 1992), יוצר רב-מדיומלי ברישום, הדפס דיגיטלי, וידאו ומיצג, אשר יצירותיו הפרפורמטיביות עוסקות בייצור מערכי ידע הנובעים מן המתח שבין מצבים מנטליים, הבניית שפות-ייצוג ופעולות גופניות. יצירותיו של נאטור חושפות השקפות ותמונות עולם שגורות כהבניות חלשות התלויות בסובייקט המכונן אותן, וביחסי האמן וקהילותיו. כך, ידיעותינו את המציאות והשתתפותנו בהבניית מערכי הידע נענים לשתי פרדיגמות שונות הניתנות אצל נאטור באורח לא-קונסיסטנטי, הראשונה, אובייקטיבית, בה אנו נענים לייצוגים הסמיוטיים והמדעיים, השנייה, סובייקטיבית, בה הפעולות והחוויות שלנו יוצרות מציאויות באורח בלתי אמצעי. נאטור חושף את הטבע המזויף של התפיסה העצמית המניחה מראש התאמה שלמה בין הוראות השפה וביצועי השפה הממשיים בעולם, בין המודע ותפיסתנו את המודע, בין היותנו רציונליים ונטייתנו לדעות קדומות, טעויות, והומור, ובין התשתית האתית, האסתטית והפוליטית הרכה והמשתנה תדיר המשמשת כר לכינונן של זהויות מורכבות.
מהלכים אלה מורים על ההבדלה האונטולוגית בין שני מודוסים של קיום, הראשון, תלוי חוויות סובייקטיביות כמו צחוק, כאב, ומבוכה, כפי שנראה ביצירותיו Nothing Personal (2017) ו-Heat in My Head (2018), והשני, תלוי זיהוי דברים בעולם כמו שמש, אדמה וירח ביצירה חזרו אחריי (2018). יצירה אחרונה זו מאירה את האופי החמקמק וחסר תוקף האמת של השפה המדוברת והכתובה והוראתה המשתנה בקונטקסט התרבותי הנע בין ערבית, עברית ואנגלית. נטור מכתיב משפטים סמיוטיים והצהרות הנענות לחוק (או כפי שכינה אותם לודוויג ויטגנשטיין Rule Following Statements) ופעולות גופניות כמו גם פעולות דיבר פרפורמטיביות (Speech Act Performances). הסוגה הראשונה נחשפת במערומי החוק האפריורי הממשמע את מתן המשמעות, והסוגה השנייה, חסרת ידיעה אפריורית ולכן תנועתה והוראותיה הן המבנות את סדר המשמעות הסינגולרי של כל ביצוע בנפרד. מביצועים אלו גוזר נאטור קרטוגרפיות של ידע פנטסטי הבודה קוסמולוגיות מומצאות על ידי האמן הבורא עולם כפי שהוא מוצג בהדפסים הדיגיטליים מ-2018 Genesis (בראשית, היוצרות, התהוות), שמש, סטורן, ונוס ו-מים משנת 2020.
קרן וולף מעניקה את פרס האמנות לשנת 2020 לאמן כרם נאטור, על הרחבתו את הפרקטיקה הפרפורמטיבית למן כינונו של הסובייקט הנענה לאפקטיביות של סדרי ידע מאורגנים מראש ועד לכינונם של מרחבי חלל וזמן אישיים ובידיוניים. יצירותיו של נאטור חושפות אותנו לשאלה כיצד ניתן לנוע בין טיעונים אפיסטמיים אובייקטיביים אודות שדות ידע מסויימים ובין כינונם האנושי והסובייקטיבי. שאלה זו מעניקה לאמנות את תפקידה האתי בחשיפת מנגנוני הידע ואת אחריות הצופים בכינונם תמונות עולם.
