סיגלית לנדאו
זוכת פרס קיפר 1995
מלגת אינגבורג בכמן מיסודו של אנסלם קיפר לשנת 1995 מוענק לאמנית סיגלית לנדאו, על עבודה המקורית העוסקת בנרטיבים שונים של החברה הישראלית. בסגנונה הייחודי וביצירתה האקספרסיבית, נוגעת לנדאו בסוגיות חברתיות במדיומים שונים ומעבירה מסרים של זהות ויחסי הגומלין בין האדם לסביבתו, של שבריריות וחוסן המצב האנושי, המשקפת את מורכבותה של החברה.
סיגלית לנדאו, ילידת ירושלים 1969, היא אמנית בינתחומית העוסקת במיצב, וידאו, צילום ופיסול. לנדאו סיימה את לימודיה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים בהצטיינות בשנת 1994 וכיום לומדת לתואר השני.
עם סיום לימודיה בבצלאל, הציגה לנדאו בשתי תערוכות קבוצתיות של פרויקט האמנות "ארט פוקוס". בפרויקט בו השתתפה, קבוצת האמנים הציגו את יצירותיהם בחללים ריקים בחנויות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בפרויקט יצרה לנדאו מיצב בו היא מדמה את אורך חייו של חסר בית המתגורר בתחנה המרכזית החדשה. בתוך המיצג שיצרה בחרה לנדאו להתגורר במשך חודש ימים.
כיום מציגה לנדאו תערוכת יחיד במוזיאון ישראל. במיצב המכונה "הַרְבּית" מעמתת לנדאו בין הר המוריה וכיפת הסלע עם הסביבה המוזיאלית. בעבודתה נעשה שימוש בחפצים יום יומיים שעברו הסבה ופיסול מחדש ורומזים על נושאים אחרים- במרכז החלל, אליו נכנסים המבקרים דרך פתח בקיר שעוצב מבקבוקי פלסטיק של משקאות שונים, עומד אובייקט נמוך שנבנה בעזרת משטחים של רפידות המיועדות לעכבר מחשב ועוצב לצורת "אבן השתייה" שבהר הבית. במרכזו חפרה לנדאו מכתש ובו גידלה פטריות שנלקחו מבני אדם במצב של חוסר הכרה ("צמח"). לצד האובייקט בנתה לנדאו אוהל העשוי מדלתות ובו תכולת בית. מן התקרה נתלו בשרשראות פסלי ברונזה אקספרסיביים ואובייקטים נוספים. בחלל התערוכה מוקרנים קטעי וידאו המייצרים קישור בין פעולת השימור הפיזית והרעיונית המתנהלת במוזיאונים, לבין הסביבה הפוליטית-חברתית בו ניצב המוזיאון כ"הר" לאומי. בין הקטעים ראיון עם רסטורטור ממוזיאון ישראל המציג תהליך של "עישון" אותו עוברות יצירות אמנות המוכנסות אל המוזיאון ונועד להרוג פטריות ובקטריות אחרות, וכן צילום של לנדאו, הלבושה בבגד ניילון שחור ובמסכת גז במזבלה ליד הכפר הערבי אל עזרייה.
