פיליס למברט

פיליס למברט

נימוק למתן הפרס:

"על מעורבת נחושה בהגשמתם של בניינים פורצי דרך, בפיתוחן של תוכניות שימור והתחדשות אורבאנית ובהקמתם של מוסדות מחקר מובילים".

שותפים לפרס:

ללא שותפים

"האזרחית למברט", כפי שהיא מכונה בפי עמיתיה, מגלמת את ההתפתחויות והתמורות בתרבות האדריכלית הגלובלית לאורך למעלה מ- 6 עשורים. בשחקה בכל התפקידים האפשריים של מעצבת, מתכננת, אמנית, תיאורטיקנית, צלמת, אוצרת, מנהלת מוזיאון ופילנתרופית, היא מייצגת מעל הכול מקצועיות קפדנית ואסתטיקה אלגנטית, ובאותה מידה גם ספקנות אינטלקטואלית וביקורת פוליטית. החל מאמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 ועד היום, היא מעורבת באופן נחוש בהגשמתם של בניינים פורצי דרך, בפיתוחן של תוכניות שימור והתחדשות אורבאנית ובהקמתם של מוסדות מחקר מובילים.
עבודתה הארכיטקטונית הראשונה של למברט הייתה הזמנתו של הארכיטקט הגרמני הדגול לודויג מיס ואן דר רוהה לתכנן את בניין הסיגראם בניו יורק, כמנהלת התכנון של פרויקט מופתי זה. בשנות ה- 60 היא תכננה את "מרכז סיידי ברונפמן" במונטריאול ושימשה כיועצת לפרויקט המגדלים "טורונטו דומיניון סנטר". בשנות ה-70 למברט שימשה כארכיטקט-יזם (ביחד עם ג'ין סאמרס) בפרויקט השימור והשיקום של מלון "בילטמור" בלוס אנג'לס וזכתה עבור פרויקט זה בפרס הלאומי של אגודת הארכיטקטים האמריקאית.

פיליס למברט היא המייסדת של המרכז הקנדי לארכיטקטורה, ה-CCA, מוסד מחקרי ומוזיאוני בין המובילים בעולם. שנים רבות ניהלה את המרכז והיא עדיין משמשת כיושבת ראש חבר הנאמנים שלו. כמוסד המאכלס אוספים חשובים של שרטוטים, צילומים, ספרים ומסמכים; מארח חוקרים ואוצרים בינלאומיים; ויוזם פרסומים ותערוכות רבות – ה- CCA בהנהגתה ביסס את עצמו גם כמאגר נדיר של אוצרות היסטוריים וגם כבמה לדיון ארכיטקטוני ואורבאני עכשווי.

כאקטיביסטית תמידית בנושאים אזרחיים, למברט לקחה לעצמה תפקיד מוביל בהקמתן של מסגרות ציבוריות וקרנות השקעה שתמכו בפרויקטים של שימור, התחדשות עירונית ופיתוח מגורים ברי-השגה במונטריאול. היא יזמה מספר מחקרים ופרסומים הנוגעים למבנים ומרקמים היסטוריים במונטריאול, וכן פרויקט לשימור בית הכנסת "בן עזרא" בקהיר. למברט זכתה על פועלה במדליית הזהב של מכון הארכיטקטורה המלכותי של קנדה והיא חברה במסדרי האמנות והספרות של צרפת ושל קנדה.
על כל אלה, הוענק לה פרס וולף באדריכלות לשנת 2016.