
רותי סלע
זוכת פרס קיפר 2009

רותי סלע יוצרת עבודות וידיאו פרובוקטיביות, נוקבות ובלתי מתפשרות. עבודתה מתאפיינת בהומור, חקרנות כמעט אכזרית ואסתטיקה מוקפדת. היא ממוקדת בהוויה הישראלית ודולה ממנה אמירות כלל-אנושיות. היא מתחילה בשוליים, ומשם מתקדמת אל המרכז. בו בזמן היא עוסקת ביחסי מילה-דימוי-צליל וחוקרת את יחסי הפנטזיה-מציאות באמנות ובחיים כאחד.
סלע משכילה לאתר, לשלוף ולהציג רגעים חדים ומדויקים של אנושיות מקוממת ומרגשת כאחד. דרך המצלמה היא מתבוננת באנשים אותם היא מסמנת ואוספת מתוך הישראליות שבדרך כלל מסתכלים עליה, אבל לא ממש אוהבים לראות: נוסעים ליליים באוטובוס בינעירוני, מפגינים נגד מצעד הגאווה בירושלים, זונות, 'בחורים טובים' המחפשים מפגשים מיניים וביזאריים דרך אתרי הכרויות באינטרנט, בלייני לילה שהתאספו בשרותי מועדון ריקודים. באמצעותם היא בודקת תפישות וערכים מקובלים, מפרקת אותם, ומרכיבה מחדש.
במבט ראשון נראים סרטי הוידיאו של סלע כשייכים לסוגת הקולנוע הדוקומנטרי. התבוננות מדוקדקת יותר מגלה שאין היא מסתפקת בתיעוד/מציצנות. נוכחות המצלמה המודגשת הופכת את האירועים המצולמים למעין מיצג בו היא משתתפת באופן פעיל. ברוב סרטיה היא מפעילה את המצולמים באמצעות פרובוקציות מילוליות וגופניות. בו בזמן היא גם מאמצת לעצמה את ההתנהגות והמראה של המופעלים.
באחד מהסרטים היא אף מתחלפת עם האובייקט המצולם, ומטשטשת תוך כדי כך את דיכוטומיית האובייקט-סובייקט המקובלת במסורת האמנות המערבית. שפת האמנות שפיתחה מכילה גם מאפיינים של ז'אנר ה'ריאליטי' הטלביזיוני.
באמצעות פיתוי מניפולטיבי היא מתמרנת את 'שחקניה' למצבים של חשיפה גופנית ונפשית ובוחנת את התפיסות וההפרדות המקובלות של אינטימי וציבורי, אמיתי ושיקרי, טוב ורע. שליטתה המצוינת של סלע במדיום הצילומי, העריכה המדוקדקת של הסרטים והסאונד המתלווה אליהם יוצרים שפה צורנית עשירה ומפתה. באמצעות כל אלה יצרה רותי סלע אמירה מרתקת בעלת ערך אמנותי ואנושי, והובילה את חבר השופטים להמליץ בפני קרן וולף להעניק לה את מלגת אינגבורג בכמן מיסודו של אנסלם קיפר לשנת תשס"ט.
