
מיכאל א' פישר
זוכה פרס וולף בפיזיקה 1980

ועדת הפרס בפיסיקה לשנת 1980 החליטה פה אחד להעניקו בחלקים שווים למדענים : קנת ג' ווילסון, מיכאל א' פישר וליאו פ' קאדאנוף.
מיכאל א' פישר (Michael E. Fisher)
אוניברסיטת קורנל
איתאקה, ניו-יורק, ארה'ב
"על התפתחויות מפלסות דרך, שהובילו לגיבוש התיאוריה הכללית של התנהגות קריטית במצבי מעבר שבין הפזות התרמודינמיות של חומר."
מערך הרעיונות תאורטיים, ששלושת האנשים האלה נטלו תפקידים מרכזיים בפיתוחם, חשיבות יסודית ביותר לפיסיקה ולימיה. רעיונות אלה הם הפתרון הנכסף, שהועלה בצורה בלתי-צפויה ומלהיבה, לשאלות על נקודות קריטיות ותנודות קריטיות, שנוסחו תחילה בראשית שנות ה-30. שאלות אלה התחדדו מאוחר יותר בעקבות אוסף גדל והולך של נתונים ניסיוניים ושל ניתוחים מספריים – חלק גדול ממנו נבנה בידי פישר או ביוזמתו. מבחינת מקצוע הכימיה, תורמים רעיונות אלה גם לתפיסות חדשות בתחומי מהותם של המצבים התרמודינמיים וגם לפתרון אחת מבעיותיהם הבסיסיות ביותר. לפיסיקה הביא הדבר למתודולוגיה חדשה ואלגנטית, אשר קאדאנוף, ובמיוחד וילסון, הוכיחו כמתאימה לבעיות חשובות רבות – אך ללא קשר הדדי לכאורה – בפיסיקה של הקוואנטים, בפיסיקת הכימיות, הבולטת ביניהן עוסקת בתורת האומדן של פעולות-גומלין חזקות בין חלקיקים יסודיים ותורת הכימיות, של מערכות זיהומים מגנטיים. העוצמה והכלליות של מנה מושגי חדש זה מתחילות רק היום להיבחן כראוי כפריצת דרך לשטחים חדשים.
פרופסור מיכאל א' פישר היה למדען פורה במידה יוצאת דופן ועדיין במלוא אונו ויצירותיו. התרומות העיקריות של פרופסור פישר היו במכניקה סטטיסטית בשיווי משקל, ו"כיסו" את כל תחום הנושא. הוא האחראי הראשי הן לכינוס יחד של כימאים ופיסיקאים לכך שהורה להם שפה משותפת בפעילותם לפתרון בעיות שונות וסבוכות של מעברי מצבים.
