
דיויד מ' בלאו
זוכה פרס וולף בכימיה 1987

ועדת פרס וולף בכימיה לשנת תמ'ז-1987 החליטה פה אחד להעניקו בחלקים שווים לשניים: דיויד מ' בלאו ,סר דיויד צ' פיליפס.
דיויד מ' בלאו (David M. Blow)
אימפריאל קולג' למדע וטכנולוגיה
אוניברסיטת לונדון
לונדון, בריטניה
"על תרומתם לקריסטלוגרפית קרני-X של הפרוטאינים ולפענוח המבנים של אנזימים ואופן פעולתם".
האנזימים הראשונים, אשר המבנה התלת-ממדי שלהם פוענח לראשונה ע"י שיטת הקריסטלוגרפיה של קרני-X, היו הליזוזים, שנחקר ע"י דיויד פיליפס בשנת 1965, והכימוטריפסין, שנחקר ע"י דיויד בלאו בשנת 1967. מחקרים אלה הראו כיצד מבצעים האנזימים פעילות קטליטית ביולוגית ע"י הפעלת הסובסטרטים שלהם באתר הפעיל של האנזים, וסיפקו אינפורמציה מפורטת על הכימיה של פעולתם. בכך התאפשר לראשונה לפרש את הפעילות הקטליטית של האנזימים במונחים סטריאו-כימיים. שני החוקרים תרמו תרומה נכבדה גם לטכניקות של קריסטלוגרפית הפרוטאינים. פיליפס ובלאו שותפים לפתוח חלוצי של שיטות ניסוייות ואנליטיות שתרמו להתפתחות המדהימה של הקריסטלוגרפיה של הפרוטאינים.
פרופסור דיויד בלאו היה חלוץ פותרי בעיית אי-הבהירות הפאזה של החזרת קרינת-X ממערכות חסרות מרכז סימטרייה – שהיא בעיה מרכזית בקריסטלוגרפיה בקרני-X של פרוטאינים. בכך פרץ את הדרך לפענוח המבנה הראשון של פרוטאין בשיתוף עם קריק פיתח בלאו את השיטות המתמטיות לקביעת הפאזה, המשמשות עד היום בכל המחקרים של מבנה הפרוטאינים. בשיתוף עם רוסמן, הראה כיצד ניתן להשתמש בסימטריה לא-קריסלוגרפית לפעמוח המבנה של מערכות מורכבות מתת-יחידות רבות. בעת ההיא, הווה מבנה הכימוטריפסין האתגר הקשה והגדול ביותר הניתן לפענוח. עבודתו של בלאו הובילה להצעת המנגנון של 'תמסורת מטען' כהסבר להתנהגות של חמצן סריני, הצעה שהיוותה מפתח להבנת כל הפעילות הקטליטית של הפרוטאינזים הסריניים המצויים בטבע. במחקר השוואתי של שני סוגים אחרים של פרוטאינזה, הצליח בלאו לגלות את הבסיס הסטריאו-כימי לשוני שבאפני הפעולה של סוגים אלה, במוצאו כי המער במבנהו של האנזים מבחין בסוגים שונים של שאריות חומצות אמיניות. מאוחר יותר, פענח בלאו את המבנה של סינתאזה trna (היחיד מסוגו שפוענח עד כה), שידיעתו מהווה היום בסיס למחקרים על פעילותו הקטליטית של חומר זה בהכוונה מוטגנטית (בשיתוף עם פרשט ווינטר).
