
דיויד צ' פיליפס
זוכה פרס וולף בכימיה 1987

ועדת פרס וולף בכימיה לשנת תמ'ז-1987 החליטה פה אחד להעניקו בחלקים שווים לשניים: דיויד מ' בלאו ,סר דיויד צ' פיליפס.
דיויד צ' פיליפס ( David C. Phillips)
אוניברסיטת אוקספורד
אוקספורד, בריטניה
"על תרומתם לקריסטלוגרפית קרני-X של הפרוטאינים ולפענוח המבנים של אנזימים ואופן פעולתם."
האנזימים הראשונים, אשר המבנה התלת-ממדי שלהם פוענח לראשונה ע"י שיטת הקריסטלוגרפיה של קרני-X, היו הליזוזים, שנחקר ע"י דיויד פיליפס בשנת 1965, והכימוטריפסין, שנחקר ע"י דיויד בלאו בשנת 1967. מחקרים אלה הראו כיצד מבצעים האנזימים פעילות קטליטית ביולוגית ע"י הפעלת הסובסטרטים שלהם באתר הפעיל של האנזים, וסיפקו אינפורמציה מפורטת על הכימיה של פעולתם. בכך התאפשר לראשונה לפרש את הפעילות הקטליטית של האנזימים במונחים סטריאו-כימיים. שני החוקרים תרמו תרומה נכבדה גם לטכניקות של קריסטלוגרפית הפרוטאינים. פיליפס ובלאו שותפים לפתוח חלוצי של שיטות ניסוייות ואנליטיות שתרמו להתפתחות המדהימה של הקריסטלוגרפיה של הפרוטאינים.
סר דיויד פיליפס השתמש לראשונה בדיפרקטומטריה אוטומטית (בשיתוף עם ארנדט) לצורך המדידה המדויקת של הנתונים הרבים המתקבלים מהדיפרקציה של קרינת-X מפרוטאינים, ובכך החל בתהליך האוטומציה של תחום זה. פיליפס וצוותו לא הסתפקו בפענוח מבנה הליזוזים, אלא פענחו את מבנה הקומפלקס עם הסובסטרט ובכך גילו את האתר הפעיל והראו כיצד הסובסטרט מתעוות בשלב המעבר. (מאפיינים כימיים שכאלה נתגלו מאז באנזימים אחרים). אנזימים אחרים שנחקרו ע"י פיליפס בהמשך כללו את האיזומראזה הטריוזה-פוספטי, שפענוח מבנהו היווה ציון דרך חשוב נוסף.
