
אניו דה-ג'ורג'י
זוכה פרס וולף למתמטיקה 1990

ועדת הפרס של קרן וולף במתמטיקה לשנת תש'ן- 1990 החליטה פה אחד להעניקו בחלקים שווים לשני מדענים: איליה פיאטצקי-שפירו ואניו דה-ג'ורג'י.
אניו דה-ג'ורג'י (Ennio de Giorgi)
1928-1996 איטליה
בית ספר הגבוה
פיזה – איטליה
"על רעיונותיו החדשניים והישגיו הבסיסיים בתורת המשוואות הדיפרנציאליות החלקיות ובחשבון הוואריאציות."
.
עבודתו של פרופסור אניו דה-ג'ורג'י היא בין ההישגים החשובים והיצירתיים ביותר בתורת המשוואות הדיפרנציאליות החלקיות ובחשבון הוואריאציות. כאשר החל במחקריו לא יכלו עדיין המתמטיקאים לטפל במשוואות מסובכות יותר מאשר משוואות אליפטיות לא-לינאריות מהסדר השני. בפריצת הדרך הגדולה הראשונה שלו בשנת 1957, הוכיח דה-ג'ורג'י שהפתרונות של משוואות אליפטיות במידה אחידה מהסדר השני בעלי צורה דיברגנטית שהן בעלי מקדמים מדידים בלבד הם בהכרח רצופים במובן של הולדר Holder)). תרומתו הגדולה ביותר, כנראה, הייתה בשנת 1960: זו הייתה תורת רגולריות לעל-משטחים מינימליים. משטחים כאלה מתקבלים כמשטחים בעלי שטח פנים מינימלי הפורשים שפה נתונה. ההוכחה דרשה מדה-ג'ורד'י לפתח את גירסתו למה שנקרא היום תורת המידה הגאומטרית, וזאת יחד עם משפט מפתח על קומפאקטיות. אז יכול היה להסיק שעל-משטח מינימלי הוא אנליטי מחוץ לקבוצה חלקית סגורה בעלת קו-מד שניים לפחות. מאז יישבו דה-ג'ורג'י ואסכולתו רבות מהבעיות הבולטות בשטח זה.
