
מיכאל אליוט
זוכה פרס וולף לחקלאות 1989

ועדת הפרס בחקלאות תשמ'ט- 1989 החליטה פה אחד להעניקו בחלקים שווים לשני מועמדים: מיכאל אליוט ופיטר מ' ביגס.
מיכאל אליוט (Michael Elliott)
המועצה לחקר החקלאות והמזון
מכון המחקר של גידולי שדה
רוטהמסטד, בריטניה
"על תרומות מצוינות למחקר בסיסי וליישומן בתחומי הבריאות של בעלי חיים והגנת הגידולים החקלאיים" .
ד"ר מיכאל אליוט הוכיח חזון מדעי בתחום הגנת יבולים בפני חרקים. בשנות הארבעים הוא גילה כי קבוצת חומרי הדברה טבעיים, הידועים כפירתרואידים, שמקורם בצמח ממשפחת המורכבים – חרצית הפירתריון נחנו בפוטנציאל חשוב של הגנה על יבולים בפני חרקים, אך לוקים מאד בהעדרם של עוצמה, של יציבות ושל סלקטיביות. לכן יזם אליוט תכנית מרשימה ורבת-דמיון לפיתוח אנאלוגים סינתטיים של התרכובות הטבעיות והפיק שתיים – את Resmethrin בשנת 1962 ואת Bioresmethrin בשנת 1965, שהגבירו ביותר את עוצמת ההדברה ואת הסלקטיביות לחרקים, שילוב עם רעילות נמוכה ליונקים. תרכובות אלו היו יעילות במיוחד לשימוש במוצרים ביתיים ובאחסון, אבל עברו פירוק באור ומשום כך היו בלתי יעילים בתנאי שדה. עד שנת 1973 הצליח ד"ר אליוט לייצר אנאלוגים נוספים, המשלבים עמידות בתנאי שדה עם עוצמת הדברה של חרקים ועם רעילות זניחה ליונקים. לתרכובות אלו גם יתרון על פני חומרי הדברה אורגנו-כלוריים, מכיוון שהם עוברים ביו-פירוק בקרקע, מבלי לייצר שיירים רעילים. חומרים אלה הוכחו כבעלי חשיבות כלכלית עצומה בהגנה על מגוון גדול מאד של יבולי צמחים ועצים. ברמה הבסיסית אפשרה עבודתו של ד"ר אליוט לקבוע את הקשרים בין המבנה הכימי של הפירתרואידים לבין פעילותם ההדברתית. עבודתו שיפרה את הבנת הגורמים הקובעים את היציבות באור, את הסלקטיביות ואת הרעילות ליונקים, וכן תרמה שורה של סטראואיזומרים בעלי פעילויות מנוגדות של קטילה חרקים, אשר הוכחו ככלים רבי עוצמה בחקר "אתרי פעילות" במחקרים נוירופיסיולוגיים.
