קלאס ת. אולדנבורג

חתן פרס וולף באומנות 1989

קלאס ת. אולדנבורג

 

נימוק למתן הפרס:

"על אשר במשך שלושה עשורי שנים השכיל להעניק לחפצים פרוזאיים נופך היסטורי ומיתי. למרות פשטות נושאיהם, יש בהם הצהרה בדבר מטאמורפוזה, והם מעוררים את הצופה להרהר על אודות תהליכי החיים".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

קלאס ת. אולדנבורג התבלט בשנות ה-50 המאוחרות כחבר בקבוצה מרדנית של אמנים צעירים שהחליטו לייצר הדמיות חדשות שתשקפנה את התרבות העממית. בשביל חבורה נועזת זו של אמני הפופ האמריקניים יכלו החפצים השאולים מחיי היום-יום לספק מקור אינסופי של נושאים. במשך השנים נותר אולדנבורג נאמן למשנה זו. בחקרו את תכונותיהם של חפצים פרוסים, נפרצים, ובעלי צורה לא-אמנותית לכאורה, כדוגמת תקעים חשמליים, מחבטים, בדלי-סיגריות, סיכות, פנסים ומטריות, הצליח אולדנבורג ליצור איקונוגרפיה שהיא בעת ובעונה אחת סובייקטיבית ביותר ואוניברסלית להרשים.

חפציו של אולדנבורג, בין אם הם מובעים בחומרים רכים וכפיפים כריפודי בדים ובין בחומרים קרים ועמידים כעץ או מתכת, הנם הנפשות הפועלות שלו. לעתים הן, אכן, עוטות תכונות אנושיות. השקעים והבליטות של תקע תלת-פיני ענק מזכירים דמות אדם שאיבד שיווי משקלו. דמויותיו נראות כאילו הן עוברות תמיד גלגול-צורה, עד כדי ריבוי משמעויותיהן, כך למשל, כף ענקית – כשמתבוננים בה מצידה הקמור עשויה כאילו לשנות צורה ולהפוך לחרטומה של ספינה, באמצעות אלכימיה ייחודית מעין זו השכיל אולדנבורג להעניק לחפצים פרוזאיים ביותר נופך היסטורי ומיתי, עד כדי הפיכתם לקמיעות המזמנים לצופה אינספור אסוציאציות.

אולדנבורג ידוע בעיקר כפסל – לאחרונה בשיתוף רעייתו קוזי ואן ברוגן, כמעורב יותר ויותר, ביצירות גדולות-מידה ההופכות להיות חלק מהמרקם העירוני בכל רחבי העולם אף על פי כן הריהו גם אמן הרישום, ולמעשה אחד הגדולים במאה זו. מקורן של רבות מהיצירות גדולות-המידה שלו ברישומים חפוזים על דפי מחברות קטנות המשמשות לו כיומניו החזותיים. רבים מרישומים אלה מועתקים לשרטוטים מפורטים יותר, ובהם הוא חוקר את האפשרויות הפסיכולוגיות והפורמליות הגלומות בנושאים מסוימים. אמנותו מצטיינת לא רק באירוניה עדינה וביצירתיות יוצאת-דופן, אלא גם בביצוע אסתטי מרשים. ביסוד ביצוען של הפרוזאיות שבעבודותיו טמון חוש לצורה, גוון ומקרם, אלה היסודות הראשיים הכרוכים מסורתית בהצטיינות אמנותית. במהלך יותר משלושה עשורים שימש אולדנבורג פרשן מעמיק של עולמנו העכשווי, אשר בעזרת אמנותו למד ללא לאות את שאיפותיו, ערכיו וסתירותיו. באמצעות הלקסיקון של חפציו הפשוטים הוא מאפשר לנו לחוות את העולם במושגים מתרעננים ומתחדשים.

אמנות

// order posts by year $posts_by_year;

פוג'יקו נאקאיה

כלת פרס וולף באומנות 2023

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ריצ'רד ג'וליאן לונג

חתן פרס וולף באומנות 2023

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

סינדי שרמן

כלת פרס וולף באומנות 2020

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לורי אנדרסון

כלת פרס וולף באומנות 2017

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לורנס וינר

חתן פרס וולף באומנות 2017

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אולאפור אליאסון

חתן פרס וולף באומנות 2014

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

רוזמרי טרוקל

כלת פרס וולף באומנות 2011

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

מיקלאנג'לו פיסטולטו

חתן פרס וולף באומנות 2006/7

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לואיז בורז'ואה

כלת פרס וולף באומנות 2002/3

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ג'יימס טורל

חתן פרס וולף לאומנות 1998

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

גרהרד ריכטר

חתן פרס וולף באומנות 1994/5

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ברוס נאומן

חתן פרס וולף באומנות 1993

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אנסלם קיפר

חתן פרס וולף באומנות 1990

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

קלאס ת. אולדנבורג

חתן פרס וולף באומנות 1989

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ג'ספר ג'ונס

חתן פרס וולף באמנות 1986

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אדוארדו צ'ילידה

חתן פרס וולף באומנות 1985

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

מארק שאגאל

חתן פרס וולף באמנות 1981

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו.