
פיטר ג' שולץ
זוכה פרס וולף לכימיה 1994/5

ועדת פרם וולף בכימיה לשנת תשנ'ה- 1994/5 החליטה פה אחד להעניקו בחלקים שווים למדענים: ריצ'ארד א' לרנר ופיטר ג' שולץ.
פיטר ג' שולץ (Peter G. Schultz)
1956, ארה"ב
אוניברסיטת קליפורניה
ברקלי, קליפורניה, ארה'ב
"על הפיכת נוגדנים לאנזימים, שאפשרה קטליזה של תגובות כימיות שנחשבו בלתי ניתנות להשגה באמצעים כימיים קלאסיים."
הפרופסורים ריצ'רד לרנר ופיטר שולץ כל אחד בנפרד וכמעט בו בזמן, הגו והמחישו את הרעיון כי נוגדנים עשויים לעורר באופן סלקטיווי קטליזה של ריאקציות כימיות. לרנר וקבוצת חוקריו גידלו נוגדנים הפועלים על אנלוגי מצב- המעבר של פוספטים טעונים שלילית, והראו כי הללו גרמו לקטליזה סלקטיווית של ההידרוליזה של קרבונאטים. שולץ וקבוצתו עשו כך לפוספונאטים, והובילו להידרוליזה של אסטרים. ההכרה בחשיבות מצב המעבר בתרמודינמיקה ובקינטיקה של תגובות אנזימיות, והבנת הגיווניות של המערכת החיסונית, היו חיוניות להתפתחותה של תגלית זו.
הניסויים המוקדמים ביותר עסקו בתגובות פשוטות בעלות מנגנונים מוכרים היטב. מאז אותה עבודה חלוצית, פותחו נוגדנים לקטליזה של מגוון רחב של תגובות כימיות וביולוגיות. עבודות חדישות יותר, בהנהגתם של לרנר ושולץ, כל אחד בנפרד, התמקדו בהמרות כימיות סלקטיוויות שאותן קשה להשיג בשיטות כימיות קיימות, כלולות בהן תגובות כימיות "בלתי-מועדפות", תגובות לאורך מסלול ריאקציה יחיד מתוך מבחר רב של מסלולים שווי-עדיפות כמעט, או תגובות שבהן הריאקטיוויות או המולאריות הטבעית מהופכת. בכל המקרים נוצלה אנרגיית הקישור של האימונוגן והנוגדן כדי להאיץ ולבקר את התגובה. היחודיות של תגובות אלו, שזורזו על ידי הנוגדנים ובכמה מקרים אך השיעור שלהן, מתחרה באלה של תגובות אנזימטיות טבעיות, שהגיעו לרמת יעילותן הגבוהה בתהליך האיטי של האבולוציה.
עבודה זאת חשובה ביותר לעתידה של הכימיה האורגנית הסינטתית. היא ממחישה באופן מופלא כיצד ידע מעמיק של תהליכים ביולוגיים, בשילוב עם כימיה מתוחכמת ביותר, מניבים תוצאות אשר, קרוב לוודאי, לא היו ניתנות להשגה בידי מתמחים באחד משני התחומים בלבד.
