אלדו ואן אייק
זוכה פרס וולף לאדריכלות 1997/8
ועדת פרס וולף באמנות (אדריכלות) לשנת תשנ'ז – 1997/8 החליטה פה אחד להעניק את הפרס בחלקים שווים לשניים: פריי אוטו ואלדו ואן אייק .
אלדו ואן אייק (Aldo van Eyck)
אמסטרדם, הולנד
"על תרומותיהם המבניות לקידומה של האדריכלות בת-זמננו, כצורת אמנות חברתית וטכנית בהתפתחותה של המאה העשרים."
האדריכל אלדו ואן אייק למד במכון השוויצי הפדרלי לטכנולוגיה בציריך בשנים 1939 – 1943, ואחרי כן עבד במחלקת העבודות הציבוריות בשנים 1946 – 1950. בשנת 1952 פתח משרד פרטי, ושמונה שנים אחרי-כן זכה לממש את חזונו בבניית בית יתומים הקנוני באמסטרדם, בהתבססו על צורה של הצטברות תאים השכיח ביותר בתרבות העממית שקדמה לעידן התעשייתי יותר מאשר בזרם השליט באדריכלות האירופית. בהיותו מושפע במידת-מה מדגמים מסויימים של יישובי שבטים בצפון אפריקה – במיוחד בתרבות דוגון (Dogon Society) – כונן ואן אייק את האסכולה של 'רציונליזם מבני', שמרבית תלמידיה בהולנד. גישה זאת מצאה את עיקר ביטויה בכתב העת 'פורום' (Forum), שהוא ערך בשנים 1959 – 1967, ובבית-הספר לאדריכלות באוניברסיטה הטכנית של דלפט, שבה כיהן כפרופסור במהלך הקריירה שלו. שני מוקדי השפעה אלה העמידו דור צעיר של ממשיכי-דרכו בהולנד: פיט בלום (Piet Blom), הרמן הרצברגר (Herman Hertzberger), ותיאו בוש (Theo Bosch). בן 78 שנים, ועדיין מוסיף הוא לעסוק באדריכלות, בשותפות עם רעייתו חנה ואן אייק (Hanna van Eyck).
