Delve into the fascinating world of RNA and its impact in this special interview with the 2021 Wolf Prize Laureates in Medicine.

>> Read more >>

Prof. Joan Steitz, Yale University

Prof. Adrian Krainer, Cold Spring Harbor Laboratory

Prof. Lynne Maquat, the University of Rochester

Led by Prof. Shulamit Michaeli, Vice President for Research at Bar-Ilan University

הצטרפו אלינו לראיון מיוחד עם זוכי פרס וולף ברפואה 2021

פרופ’ ג’ואן סטייץ, פרופ’ לין מקוואט ופרופ’ אדריאן קריינר, על תגליותיהם בביולוגיה של ה-RNA והפוטנציאל לשיפור הרפואה המודרנית והמותאמת אישית.

ועדת השיפוט של פרס וולף במוזיקה 2021 החליטה כי פרס וולף במוזיקה יוענק במשותף לאמן הנודע סטיבי וונדר “על תרומתו העצומה למוזיקה ולחברה כמי שהעשיר את חייהם של דורות שלמים של אוהבי מוזיקה”.  ובקטגוריית המוזיקה הקלאסית למלחינה אולגה נויווירת “על שליטתה יוצאת הדופן, כשרונה האמנותי וכישוריה התקשורתיים כמלחינה של ימינו”.

נויווירת ו-וונדר דחקו את גבולות אומנותם, והפכו אותה לכלי המשרת ערכים אוניברסליים ואידיאליים הומניסטיים.

פרס וולף במוזיקה מוענק לנויווירת “על שליטתה יוצאת הדופן, כשרונה האמנותי וכישוריה התקשורתיים כמלחינה של ימינו”.

אולגה נויווירת נולדה בשנת 1968 בגראץ, אוסטריה ולמדה באקדמיה למוזיקה ואמנויות הבמה בווינה ובקונסרבטוריון למוסיקה בסן פרנסיסקו, וכן למדה ציור וקולנוע במכללה לאמנות בסן פרנסיסקו. במשך למעלה מ -30 שנה עבודותיה של אולגה נויווירת סללו דרך למגוון רחב של צורות וז’אנרים: אופרות, מחזות רדיו, מיצבי קול, יצירות אמנות, צילום ומוזיקה קולנועית. בעבודות רבות היא משלבת בין מוזיקה חיה, אלקטרוניקה ווידאו לחוויות אורקוליות. עבודתה, המאופיינת בשפה ייחודית, ובחקירת צורות מוזיקליות חדשות, זכתה לאהדה גדולה בקרב קהלים ומבקרים ברחבי העולם בעשורים האחרונים והיא ללא ספק העשרה משמעותית ברפרטואר המוסיקה העכשווית.

אולגה נויווירת, כלת פרס וולף למוזיקה לשנת 2021, היא אחת המלחינות השלמות ביותר של דורה ושל זמננו. בחיפוש מתמיד אחר הרפתקה וחדשנות היא מניבה שטף יצירתי בעל אינטנסיביות נדירה. יצירתה מעידה על קול ייחודי ומלא שליטה השומר על מהותו גם תחת לחצים חיצוניים. יצירות המוזיקה התיאטרליות שלה מרחיבות את אוצר המלים השיתופי של האופרה ובוחנות אינטראקציות נוספות בין הרכבים מסורתיים, מוזיקה אלקטרונית חיה, תמונות וארכיטקטורה תוך שימוש בטכנולוגיות אורקוליות מתקדמות החושפות עולם חדש של תמונות קוליות המערבבות חלקים מסורתיים ממקורות רבים ויוצרות מטמורפוזות המתאפיינות בשינויים, חילופי צורות והתייחסויות אסוציאטיביות. נויווירת בוחרת את הנושאים שלה ברגישות ורלוונטיות גבוהות. הם נעים מהתמקדות בקול האנושי לביטויים של הנפש, עוברים בפמיניזם וזהות מגדרית לשיקוף נוקב של רגעים היסטוריים. האמנות המבריקה והאמיצה של אולגה נויווירת משמשת אותה כפלטפורמה לחקר רעיונות פילוסופיים, חברתיים ופוליטיים בני זמננו ולהבאתם למודעותם של קהלים רבים על הבמות ובאולמות היוקרתיים בעולם.

ועדת השיפוט של פרס וולף במוזיקה 2021 החליטה כי פרס וולף במוזיקה יוענק במשותף לאמן הנודע סטיבי וונדר “על תרומתו העצומה למוזיקה ולחברה כמי שהעשיר את חייהם של דורות שלמים של אוהבי מוזיקה”. ובקטגוריית המוזיקה הקלאסית למלחינה אולגה נויווירת “על שליטתה יוצאת הדופן, כשרונה האמנותי וכישוריה התקשורתיים כמלחינה של ימינו”.

נויווירת ו-וונדר דחקו את גבולות אומנותם, והפכו אותה לכלי המשרת ערכים אוניברסליים ואידיאליים הומניסטיים.

פרס וולף במוזיקה לשנת 2021 מוענק לאמן הנודע סטיבי וונדר “על תרומתו העצומה למוזיקה ולחברה כמי שהעשיר את חייהם של דורות שלמים של אוהבי מוזיקה”.

סטיבי וונדר, יליד מישיגן, 1950, זמר בעל שם עולמי, פזמונאי, נגן, מפיק תקליטים – ושגריר מצטיין לשלום. המוזיקה של סטיבי וונדר שואבת את השראתה מקצב ובלוז, ג’אז, סול ופאנק, אך הליבה שלה מושרשת עמוק בתרבות העשירה של הקהילה השחורה לאורך ההיסטוריה של ארצות הברית ושורשיה שבאפריקה. הטקסטים היפים והנשמתיים של סטיבי וונדר משקפים מגוון רחב של נושאים רלוונטיים, החל ממחשבות ורגשות אישיים עמוקים וכלה בסוגיות חברתיות ופוליטיות העוסקות באפליה, גזענות, עוני וביטוי תרבותי בחברה ככאלו, הם ממשיכים להיות רלוונטיים ביותר כיום, בעוד שתרומת המוזיקה של סטיבי וונדר עיצבה את המוזיקה הפופולרית ברחבי העולם מאז שנות השישים, עם עשרות תקליטים ושירים בלתי נשכחים רבים, מחויבותו המתמשכת לתמוך במאבקים חברתיים לטובת האנושות ופעילותו למען השלום.

סטיבי וונדר, חתן פרס וולף במוזיקה לשנת 2021, הוא אחד הכוכבים הזוהרים ביותר ברקיע המשובץ זמרים וכותבי שירים כבר כמעט 50 שנה. בארה”ב הוא זכה בכל אות הצטיינות והוקרה שאפשר להעלות על הדעת וככלל, נחשב לאייקון של סצנת המוזיקה האמריקנית. בשפתו המוזיקלית המבריקה והייחודית אשר הרחיבה את קונספט המלודיה, ההרמוניה והצליל של סוגה זאת, הוא חולל שינוי בעולם המוזיקה והשפיע על רבים מהמוזיקאים הגדולים שבאו בעקבותיו. וונדר משלב מלים ומוזיקה בכדי לבטא שמחה וכאב המושרשים עמוק בחיי תלאות, עצב ואי-צדק תוך שהוא מותח ביקורת על החברה האמריקאית הגזענית. מסרי האהבה, השלום ואהבת האדם שלו העניקו השראה לרבים. וונדר הותיר חותם ברור שלא יימחה כפעיל הומניטרי, נדבן ולוחם למען זכויות אדם ומינף את הצלחתו ופרסומו כדי להשפיע על חייהם של בני אדם ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. תודה לך סטיבי.

פרס וולף ברפואה 2021 מוענק לחוקרים: ג’ואן סטייץ, לין מקוואט ואדריאן קריינר, על תגליותיהם הבסיסיות בביולוגיה של ה-RNA אשר טומנות בחובן פוטנציאל לשיפור הרפואה המודרנית והמותאמת אישית. מדענים אלה הגיעו לתגליות פורצות דרך במנגנונים המווסתים את ה-RNA והדגימו כי ה-RNA אינו תבנית פסיבית בין DNA לחלבון אלא ממלא תפקיד דומיננטי בוויסות וגיוון הביטוי הגנטי.

לין א. מקוואט, פרופסור לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת רוצ’סטר, אשר מחקריה מתמקדים במנגנונים התאיים של מחלות אנושיות, תקבל את פרס וולף לרפואה 2021 על גילוי מנגנון האחראי לפירוק RNA שליח (mRNA) נושא מוטציות.

שליח RNA (mRNA) לוקח הוראות גנטיות מ- DNA ומשתמש בהן ליצירת חלבונים המבצעים פונקציות תאיות מרובות. NMD הוא מנגנון בקרת איכות המסיר מולקולות mRNA פגומות שאם יישארו שלמות, יובילו לייצור חלבונים לא תקינים שעלולים להיות רעילים לתאים ולהניע מחלות. תאים משתמשים גם במסלול זה כדי להגיב טוב יותר לתנאי הסביבה המשתנים. עבודתה קידמה את הבנת הבסיס המולקולרי של מחלות אנושיות ומספקת מידע רב-ערך שמסייע לרופאים ליישם רפואה “מותאמת אישית”.

פרס וולף ברפואה מוענק ללין מקוואט על גילויו של מנגנון ההורס RNA שליח מוטנטי בתאים (NMD) . מקוואט חקרה חולי ביתא-תלסמיה וגילתה כי המוטציה הגורמת למחלה מובילה לסיום בטרם עת של תרגום B-Globin mRNA. מקוואט ועמיתיה הדגימו את התלות של NMD במיקומו של קודון סיום מוקדם בתעתיק של ה-mRNA , מימצא אשר הוביל לגילוי קומפלקס חדש בביולוגיה. מקוואט גילתה גם שה-NMD פועל על תעתיקים רגילים (לא מוטנטים) ולפיכך ממלא תפקיד חשוב בוויסות המתמשך של הביטוי הגנטי.

פרס וולף ברפואה 2021 מוענק לחוקרים: ג’ואן סטייץ, לין מקוואט ואדריאן קריינר, על תגליותיהם הבסיסיות בביולוגיה של ה-RNA אשר טומנות בחובן פוטנציאל לשיפור הרפואה המודרנית והמותאמת אישית. מדענים אלה הגיעו לתגליות פורצות דרך במנגנונים המווסתים את ה-RNA והדגימו כי ה-RNA אינו תבנית פסיבית בין DNA לחלבון אלא ממלא תפקיד דומיננטי בוויסות וגיוון הביטוי הגנטי.

אדריאן קריינר, פרופסור לביוכימיה וגנטיקה מולקולרית במעבדות קולד ספרינג הארבור, יקבל את פרס וולף 2021 לרפואה על תגליות מנגנוניות יסודיות לגבי שחבור RNA המהוות בסיס לטיפול חדשני במחלת ניוון שרירי השדרה (SMA).

מחקרו של קריינר מתמקד באופן שבו שחבור פועל, כיצד הוא משתנה במחלות גנטיות ובסרטן, וכיצד אנו יכולים לתקן פגמים בשחבור השגוי לטיפול במחלות אלה. קריינר וצוותו התמקדו במציאת דרך לטפל ב- SMA – מחלה עצבית-שרירית המהווה את הגורם הגנטי העיקרי למוות בקרב תינוקות.

פרס וולף ברפואה מוענק לאדריאן קריינר על תרומותיו המרכזיות אשר קידמו את הבנת המנגנונים המולקולריים והוויסות של שחבור ה-RNA. הוא זיהה ובודד את חלבון השחבור האנושי הראשון והדגים את תפקידיו בשחבור תמידי וחלופי. קריינר השתמש בידע זה כדי לחקור שני גנים – SMN1 ו-SMN2, הקשורים לניוון שרירי השדרה (מחלת ניוון שרירים). קריינר פיתח אסטרטגיה מתוחכמת להצלת החסר החלבוני הנגרם על ידי מוטציות ב-SMN1, על ידי הכוונת שחבור מתאים של הגן האחות- SMN2. הטיפול קיבל אישור מזורז לשימוש בבני אדם ושיפר באופן דרמטי את חייהם של אלפי ילדים שנולדו עם ניוון שרירים.

פרופסור ג’ואן סטייץ

אוניברסיטת ייל

פרס וולף ברפואה 2021 מוענק לחוקרים: ג’ואן סטייץ, לין מקוואט ואדריאן קריינר, על תגליותיהם הבסיסיות בביולוגיה של ה-RNA אשר טומנות בחובן פוטנציאל לשיפור הרפואה המודרנית והמותאמת אישית. מדענים אלה הגיעו לתגליות פורצות דרך במנגנונים המווסתים את ה-RNA והדגימו כי ה-RNA אינו תבנית פסיבית בין DNA לחלבון אלא ממלא תפקיד דומיננטי בוויסות וגיוון הביטוי הגנטי.

ג’ואן סטייץ, פרופסור לביופיזיקה מולקולרית וביוכימיה באוניברסיטת ייל וחוקרת במכון הרפואי הווארד יוז תקבל את פרס וולף לרפואה 2021 על תגליותיה פורצות הדרך בתהליך עיבוד ותפקוד של RNA.

ה- DNA שלנו נושא את ההוראות לייצור כל החלבונים בתא. לאחר שהועתק הגן מ-DNA ל- RNA, הודעת ה- RNA עוברת “שחבור” – תהליך עריכה הכרוך בחיתוך והדבקה מדויקים. שטייץ חקרה אודות RNA מאז שנות השישים והייתה הראשונה שתיארה את אתרי תחילת התרגום של RNA פרוקריוטי בשנת 1969. שטייץ הוכיחה כי הריבוזומים משתמשים בזיווג בסיסים משלים כדי להתחיל בתרגום mRNA. היא הפנתה את תשומת לבה לתאים אוקריוטיים, והתמקדה מדוע תאים אוקריוטים מייצרים עודף של RNA בגרעין שאינו נמצא בציטופלסמה בצורה של mRNA. עוד גילתה שטייץ כי ה-RNA  הגרעיני נמצא בחלקיקי RNA קטנים החיוניים לתהליך השחבור  (SNRNPs). נוסף על גילויים אלו במחקר, סטייץ התפרסמה בהוראה ובהדרכה של מדענים צעירים והעמדת נשים מדעניות מובילות במחקר העולמי.  

פרס וולף ברפואה מוענק לג’ואן סטייץ על תרומתה הרבה ליסודות התחום של הביולוגיה של ה-RNA. במיוחד, היא גילתה את התפקידים הקריטיים של RNAs קטנים ולא מקודדים לחלבון בשחבור pre-mRNA ובהבשלת RNA  ריבוזומלי. היא שפכה אור על מנגנונים ביוכימיים המווסתים את יציבות ה-RNA בתאים אאוקריוטיים. תגליותיה החלוציות הניחו את היסודות לחלק ניכר מהמחקר שהתפתח לאחר מכן בשחבור RNA.

פרופסור ג’ורג’יו פריזי

אוניברסיטת רומא- ספיאנצה

פרס וולף בפיזיקה לשנת 2021 מוענק לפרופסור ג’ורג’יו פריזי “על תגליותיו פורצות הדרך במערכות לא מסודרות, פיזיקה של חלקיקים ופיזיקה סטטיסטית.”

ג’ורג’ו פריזי, פרופסור לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת רומא- ספיאנצה ‘‘La Sapienza’’ , אשר מחקריו מתמקדים בתורת שדות קוונטים, מכניקה סטטיסטית ומערכות מורכבות.

מגיל צעיר ,אביו של פריזי, עודד אותו לעסוק ולהתפתח בתחום ההנדסה. אך לפריזי אשר מילדות גילה עניין רב ויכולת חזקה במתמטיקה היות שאיפות אחרות. פריזי הוקסם מהתיאורים שקרא בספרי מדע פופולרי ומדע בדיוני ומן ההרפתקנות שבמחקר וראה בפיזיקה את התחום בו ניתן למלא את האתגר האינטלקטואלי שלו ברמה הגבוהה ביותר. את לימודיו בפיזיקה סיים פריזי בשנת 1970 בזמן קצר ביותר שניתן, בהנחייתו של פרופ’ ניקולה קביבבו. הישגיו של פריזי משתרעים על תחומים רבים בפיזיקה המודרנית ואף בתחום המודלים הביולוגיים. פריזי הוא מחברם של ספרים ומאמרים רבים ורעיונות שפתחו תחומי מחקר חדשים ואלפי מדענים מדי שנה מסתמכים על מכלול הרעיונות שפריזי הציג במחקריו.

פרס וולף לפיזיקה מוענק לג’ורג’יו פריזי על היותו אחד מהפיזיקאים התיאורטיים היצירתיים והמשפיעים ביותר בעשורים האחרונים. לעבודתו נודעת השפעה רבה על מגוון ענפים של מדעי הפיזיקה, לרבות פיזיקה של חלקיקים, תופעות קריטיות, מערכות לא מסודרות וכן תיאוריית האופטימיזציה ופיזיקה מתמטית. ב-1977, יחד עם אלטרלי, פריזי גילה את משוואת ההתפתחות המאפשרת לחשב במדויק כיצד קוורקים ו-גלואונים מתפלגים בפרוטון ובגרעין (שניהם התגלו בנפרד על-ידי יו ל. דוקשיתצר). עבודתו של פריזי היוותה מרכיב חיוני בניתוח המבנה היסודי של החומר בקנה המידה הקטן ביותר של המרחק שניתן לביצוע באמצעות פיזור עתיר-אנרגיה של חלקיקים אלמנטריים. התוצאות שאליהן הגיע שימשו בהכנת ובניתוח של ניסויים שבוצעו ב-Large-Hardon Collider (LHC), חיפושי חומר אפל ומשמשות כיום בתכנון ניסויים ב-Future Circular Collider.

בשורה נוספת של עבודות ראשוניות שביצע בין 1979 ל-1984, פריזי הציג את הקונספט של “שבירת הסימטריה של ההעתק” (Replica Symmetry Breaking) ויישם אותו למודלים של זכוכית ספין (המודל של שרינגטון-קירקפטריק) שבו לא קיים שום פרמטר סדר פשוט. האינטואיציה המדהימה שלו הובילה את פריזי לגילוי האופי הלא-ארגודי  של שלב הפרוסטרציה  בזכוכית ספין  שבו מתקיימים במקביל הרבה מצבים טהורים שאינם קשורים זה לזה באמצעות סימטריה,  זאת במבנה אולטרה-מטרי  שהנו לא-טריוויאלי במובהק. ההצעה של פריזי לארגון מחדש של החומר גרמה לשינוי דרך החשיבה בפיזיקה סטטיסטית והובילה ליישומים רבים במערכות לא מסודרות אחרות כגון זכוכית מבנית, רשתות עצביות ותיאורית אופטימיזציה קומבינטורית.

העבודה החדשנית ביותר שעשה יחד עם סורלאס (Sourlas) בחקר מעברי פאזה קוונטיים פתחה את האפשרות לזיהוי של מימוש בפועל של סימטריה הקרויה סופר-סימטריה במערכות חומר מעובה.

פרופסור מאיר להב

מכון ויצמן למדע

פרס וולף בכימיה 2021 מוענק לפרופסורים לסלי לייזרוביץ ומאיר להב עבור עבודתם המשותפת בביסוס ההשפעות ההדדיות של המבנה התלת-ממדי של מולקולות על המבנים של גבישים אורגניים.

היווצרותם של גבישים היא אחת התופעות הבסיסיות ביותר בכימיה. למבנה של גבישים אורגניים חשיבות מיוחדת מכיוון שצורת הגביש (מורפולוגיה) משקפת את המבנה התלת ממדי (סטריאוכימיה) של המולקולות המרכיבות את הגביש. בשנת 1848 ערך לואי פסטר את הניסוי המפורסם, שבו הפריד פיזית בין שתי הצורות הגבישיות של מלח חומצה טרטרית, אשר נראות כתמונות מראה אחד של השני. מחקריו של פסטר, ובעקבותיהם עבודתו של חתן פרס נובל הראשון לכימיה, יעקובוס ואנ׳ט הוף, יצרו את הבסיס לסטריאוכימיה המודרנית. אבל פסטר, ואנ׳ט הוף, וגם אלפי כימאים מפורסמים אחרים, לא הצליחו לפצח את מסתורין הקשר שבין מורפולוגיית הגביש לבין הסטריאוכימיה של המולקולות שהתלכדו יחד בגביש הזה.

עברו כמעט 140 שנה עד אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר הפרופסורים להב ולייזרוביץ הצליחו לפתור את החידה ארוכת השנים. באמצעות סדרה של ניסויים דרמטיים הם הוכיחו לראשונה כי ניתן לקבוע את הסימטריה המרחבית של מולקולות על סמך מורפולוגיית הגביש שלהן. בכך הם ייסדו את מדע הסטריאוכימיה של גבישים אורגניים. הם הסבירו את יחסי הגומלין שבין מבנה המולקולה הבודדת לצורת הגביש המקרוסקופי וניסחו את הקשרים בין מבנה מולקולרי, מורפולוגיה גבישית, דינמיקת הצמיחה של גבישים, וכיראליות מולקולרית (התכונה המבנית של עצם כלשהו, שגורמת לו להיות שונה מתמונת המראה שלו, כמו ידיים אנושיות). ממצאיהם הניחו את הבסיס לידע הנוכחי שלנו לגבי התלכדות ספונטנית של מולקולות אורגניות, ובכך השלימו את הבנתנו בכימיה אורגנית של קשרים קוולנטיים, ובהתלכדות עצמית של מקרומולקולות.

יתר על כן, על בסיס הבנתם את הדינמיקה של צמיחת גבישים, הם הצליחו לתכנן ולעצב גבישים כיראליים תוך שליטה על קצב הצמיחה היחסי של פאות הגביש. הם עשו זאת על ידי שימוש בכמויות זעירות של תוספים כיראליים, אשר גרמו להאצה או לעיכוב קצב הצמיחה של הגביש בכוונים השונים. הם תכננו גבישים דו-ממדיים ותלת-ממדיים, הסבירו את דינמיקת הצמיחה שלהם, והוכיחו לראשונה כי ניתן לעצב גבישים היכולים להוביל לתוצרים שלא היו זמינים בשיטות קונבנציונליות. יתר על כן, הם הצליחו להסביר מגוון תופעות של התגבשות במערכות ביולוגיות, בהקשר של מחלות, כגון התגבשות כולסטרול בכלי הדם, ופיגמנט המלריה בתאי דם אדומים.

מכיוון שכל המערכות הביולוגיות מורכבות ממולקולות בעלות כיראליות אחת בלבד, השאלה המדעית הבסיסית לגבי מקור החיים על פני כדור הארץ, קשורה קשר הדוק למקור הכיראליות בטבע. להב ולייזרוביץ הציעו מסלולים אפשריים לשאלת מקור הכיראליות בטבע, בכך שהראו כי תגובות כימיות ספציפיות יכולות לגרום להגברה כיראלית וליצירת מרכיב אחד מתוך תערובת רצמית (תערובת של שתי הצורות הכיראליות ביחסים שווים). הם הדגימו כיצד פילמור בתוך גבישים דו-מימדיים, הנוצרים ממרכיבים רצמיים, יכול לגרום ליצירת אוליגופפטידים הומו-כיראליים. הניסויים האלגנטיים הללו, אשר מציגים את הקשר שבין התלכדות מולקולות קטנות בגבישים לבין יצירת ביופולימרים כיראליים, מציעים הסבר לאבולוציה הכימית, החל מתערובות פשוטות שקדמו להיווצרות החיים, ועד למכונות הכימיות המורכבות של החיים.

פרופסור לסלי לייזרוביץ

מכון וייצמן למדע

פרס וולף בכימיה 2021 מוענק לפרופסורים לסלי לייזרוביץ ומאיר להב עבור עבודתם המשותפת בביסוס ההשפעות ההדדיות של המבנה התלת-ממדי של מולקולות על המבנים של גבישים אורגניים.

היווצרותם של גבישים היא אחת התופעות הבסיסיות ביותר בכימיה. למבנה של גבישים אורגניים חשיבות מיוחדת מכיוון שצורת הגביש (מורפולוגיה) משקפת את המבנה התלת ממדי (סטריאוכימיה) של המולקולות המרכיבות את הגביש. בשנת 1848 ערך לואי פסטר את הניסוי המפורסם, שבו הפריד פיזית בין שתי הצורות הגבישיות של מלח חומצה טרטרית, אשר נראות כתמונות מראה אחד של השני. מחקריו של פסטר, ובעקבותיהם עבודתו של חתן פרס נובל הראשון לכימיה, יעקובוס ואנ׳ט הוף, יצרו את הבסיס לסטריאוכימיה המודרנית. אבל פסטר, ואנ׳ט הוף, וגם אלפי כימאים מפורסמים אחרים, לא הצליחו לפצח את מסתורין הקשר שבין מורפולוגיית הגביש לבין הסטריאוכימיה של המולקולות שהתלכדו יחד בגביש הזה.

עברו כמעט 140 שנה עד אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר הפרופסורים להב ולייזרוביץ הצליחו לפתור את החידה ארוכת השנים. באמצעות סדרה של ניסויים דרמטיים הם הוכיחו לראשונה כי ניתן לקבוע את הסימטריה המרחבית של מולקולות על סמך מורפולוגיית הגביש שלהן. בכך הם ייסדו את מדע הסטריאוכימיה של גבישים אורגניים. הם הסבירו את יחסי הגומלין שבין מבנה המולקולה הבודדת לצורת הגביש המקרוסקופי וניסחו את הקשרים בין מבנה מולקולרי, מורפולוגיה גבישית, דינמיקת הצמיחה של גבישים, וכיראליות מולקולרית (התכונה המבנית של עצם כלשהו, שגורמת לו להיות שונה מתמונת המראה שלו, כמו ידיים אנושיות). ממצאיהם הניחו את הבסיס לידע הנוכחי שלנו לגבי התלכדות ספונטנית של מולקולות אורגניות, ובכך השלימו את הבנתנו בכימיה אורגנית של קשרים קוולנטיים, ובהתלכדות עצמית של מקרומולקולות.

יתר על כן, על בסיס הבנתם את הדינמיקה של צמיחת גבישים, הם הצליחו לתכנן ולעצב גבישים כיראליים תוך שליטה על קצב הצמיחה היחסי של פאות הגביש. הם עשו זאת על ידי שימוש בכמויות זעירות של תוספים כיראליים, אשר גרמו להאצה או לעיכוב קצב הצמיחה של הגביש בכוונים השונים. הם תכננו גבישים דו-ממדיים ותלת-ממדיים, הסבירו את דינמיקת הצמיחה שלהם, והוכיחו לראשונה כי ניתן לעצב גבישים היכולים להוביל לתוצרים שלא היו זמינים בשיטות קונבנציונליות. יתר על כן, הם הצליחו להסביר מגוון תופעות של התגבשות במערכות ביולוגיות, בהקשר של מחלות, כגון התגבשות כולסטרול בכלי הדם, ופיגמנט המלריה בתאי דם אדומים.

מכיוון שכל המערכות הביולוגיות מורכבות ממולקולות בעלות כיראליות אחת בלבד, השאלה המדעית הבסיסית לגבי מקור החיים על פני כדור הארץ, קשורה קשר הדוק למקור הכיראליות בטבע. להב ולייזרוביץ הציעו מסלולים אפשריים לשאלת מקור הכיראליות בטבע, בכך שהראו כי תגובות כימיות ספציפיות יכולות לגרום להגברה כיראלית וליצירת מרכיב אחד מתוך תערובת רצמית (תערובת של שתי הצורות הכיראליות ביחסים שווים). הם הדגימו כיצד פילמור בתוך גבישים דו-מימדיים, הנוצרים ממרכיבים רצמיים, יכול לגרום ליצירת אוליגופפטידים הומו-כיראליים. הניסויים האלגנטיים הללו, אשר מציגים את הקשר שבין התלכדות מולקולות קטנות בגבישים לבין יצירת ביופולימרים כיראליים, מציעים הסבר לאבולוציה הכימית, החל מתערובות פשוטות שקדמו להיווצרות החיים, ועד למכונות הכימיות המורכבות של החיים.