קרוליין דין

זוכת פרס וולף לחקלאות 2020

פרס וולף בחקלאות מוענק לפרופסור

 

פרופסור קרוליין דין, (Caroline Dean)

ממכון John Innes Centre ,אנגליה

 

"על תגליותיה החלוציות בבקרת זמן הפריחה והבסיס האפי-גנטי לקיוט (ורנליזציה)."

 

ככל שהחורף מפנה את מקומו לאביב, צמחים רבים מלבלבים במלוא תפארתם במטרה למשוך מאביקים. כמו בעבודת שעון, מינים אלה מתעכבים בפריחתם, עד תחילת האביב, כאשר התנאים מיטביים להפריה והתפתחות זרעים. חוקרים ידעו זה מכבר כי צמחים מעכבים את הפריחה עד שחוו תקופה של קור ממושך, תהליך המכונה וורנליזציה. במשך עשרות שנים, מגדלי הצמחים ניצלו את התלות בקור כדי לפתח זנים של דגנים וירקות ולהרחיב את טווח יבוליהם בכדי להבטיח אספקה לאורך כל השנה. עם זאת, הבסיס המולקולרי של הוורנליזציה רק מתחיל להתגלות. עבודתה של פרופ' דין המתרכזת בהבנת מנגנוני זיכרון וחישת טמפרטורה בצמחים, בעלת השפעה לא רק על החקלאות, אלא גם על הביולוגיה כולה.

 

קרוליין דין (ילידת 1957) גדלה בצפון אנגליה. לאחר שרכשה תואר ראשון ושני בביולוגיה באוניברסיטת יורק, עברה לקליפורניה לחקור בתחום הביולוגיה מולקולרית. בשנת 1988 החלה לעבוד במרכז ג'ון אינס, שם עיקר עיסוקה בחקר הבסיס המולקולרי של תהליך הורנליזציה.

 

מחקרה של דין הוביל לכמה פריצות דרך משמעותיות שהשפיעו ישירות על הבנתנו את התהליכים הביולוגיים היסודיים שהינם בעלי חשיבות קריטית לחברה, כלומר המנגנון המולקולרי המבקר את תזמון הפריחה של צמחים עילאיים. מחקרה התמקד בשתי שאלות מרכזיות בביולוגיה של הצמח: מדוע צמחים מסוימים חייבים לעבור חורף לפני שיוכלו לפרוח וכיצד הם זוכרים שנחשפו לטמפרטורות קרות שבועות או חודשים קודם  לכן? לא מדובר בסוגיות אקדמיות בלבד משום שהטיפוח של זני דגנים שונים, בהם נדרשת או לא נדרשת חשיפה לתקופת קור , הוא אחד מאבני הפינה של הגדלת התנובה של גידולים חקלאיים באזורים עם אקלים ממוזג. דין ותלמידיה שיבטו כמה מהגנים החשובים ביותר השולטים בזמן הפריחה של תודרנית לבנה (Arabidopsis thaliana) בתגובה לוורנליזציה, התהליך שבו צמחים "זוכרים" שנחשפו בעבר לטמפרטורה נמוכה כדי לתזמן  את הפריחה בעונה הנכונה.

 

בניסיון להבין את מנגנוני הפעולה של הוורנליזציה, דין ועמיתיה אפיינו מערכת אפי-גנטית המבקרת את התהליך. מערכת זו כוללת עיבוד RNA באמצעות מסלול השתקה של מולקולות RNA קטנות ודה-מתילציה של היסטונים. יחד עם שותפיה למחקר, הם המשיכו ופיתחו מודל מולקולרי כמותי המסביר כיצד צמחים "זוכרים" את החורף. מחקרה החלוצי מתאר את האופן שבו צמחים מצליחים לסנן את האותות שמופעלים על ידי טמפרטורות נמוכות מתוך תנאי סביבה בהם מנעד הטמפרטורות רחב וכיצד הצמח זוכר זאת בהמשך התפתחותו. דין תרגמה את המחקר הבסיסי שלה על התודרנית הלבנה  לביולוגיה של גידולים חקלאיים, ובמיוחד לטיפוח של זנים ממשפחת הכרוביים, תוך שימוש באללים, שאופיינו במהלך המחקר הבסיסי יותר, המבקרים את מועד הפריחה.  עבודתה של דין מספקת פרדיגמה מולקולרית לוויסות אפי-גנטי הנשלט על ידי הסביבה עם השלכות עצומות לטיפוח גידולים בתנאי סביבה משתנים או תנאי גידול תת אופטימליים המאפיינים מצב של שינויי אקלים.

 

קרוליין הינה תומכת נלהבת למען קידום נשים במדע ומשמשת מודל לחיקוי. לא ניתן להפריז בחשיבות עבודותיה של דין והשלכותיהן על החקלאות ואלו רק מתעצמות לנוכח השינויים  שחלים בתנאי האקלים.

 

 

אלן מקדונלד

זוכה פרס וולף לפיזיקה 2020

פרס וולף  בפיזיקה מוענק במשותף לשלושה חוקרים: פבלו ג'רילו-הררו, אלן ה. מקדונלד ו רפי ביסטריצר.

 

פרופ' אלן ה. מקדונלד (Allan H. MacDonald)

מאוניברסיטת טקסס באוסטין, ארה"ב 

 

"על עבודתם החלוצית בתיאוריה וניסוי של גרפן דו-שכבתי מסובב"

 

בשנת 2004 בודדה לראשונה שכבה דו-ממדית בעובי של אטום אחד של פחמן הקרויה "גרפן". מאז הולך וגובר העניין בשכבות כאלה ובחומרים דו-ממדיים והגרפן מהווה בסיס לדור חדש לחלוטין של חומרים וטכנולוגיות. התקווה היא שיישומים המבוססים על גרפן ייטיבו עם הסביבה ויוזילו עלויות. בתעשיית האלקטרוניקה והמחשבים נדרשים חומרים שניתן לשלוט בהולכה שלהם. מחקרים פורצי הדרך של החוקרים ג'רילו הררו, מקדונלד וביסטריצר, הראו כי ניתן לשלוט בתכונות ההולכה של צמתי גרפן באמצעות הזוית המרחבית שבין שכבות הגרפן וכי בזוויות מסויימות קיימת התנהגות פיזיקלית מפתיעה של האלקטרונים.

 

בשנת 2011 חקרה קבוצתו של אלן מקדונלד, פיזיקאי תיאורטי מאוניברסיטת טקסס, התנהגות מעניינת של לוחות גרפן דו-שכבתי מסובב המונחים זה מעל זה, כלומר במצב בו קיימת זוית מסוימת, קטנה, בין הלוחות. לפי חישוביהם של מקדונלד וביסטריצר (שעבד כפוסט-דוקטורנט עם מקדונלד באותה עת). מהירות המנהור של אלקטרונים בין השכבות תלויה בזווית הסיבוב בניהם ונעלמת לגמרי ב"זוית קסם" של 1.1 מעלות. התקווה הייתה שהדבר יוביל ליצירת על-מוליך חדש, כלומר חומר שמאפשר מעבר זרם חשמלי ללא התנגדות כלל וללא איבודי אנרגיה.

 

המאמר המקורי של מקדונלד וביסטריצר שתיאר את תגליתם לא זכה לתגובה אוהדת בעולם המדעי ואף נשכח במשך מספר שנים.  באותה תקופה עבד פרופ' גרילו-הררי על גרפן דו-שכבתי מסובב במעבדתו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסט. הוא השתכנע שיש ממש ברעיונות של מקדונלד וביסטריצר וקבוצת המחקר שלו השקיעה מאמץ רב ביצירת ובמדידת גרפן דו שכבתי מפותל בזויות שונות.

 

הנסיונות נשאו פרי כאשר נמצא כי הנחת השכבות בזוית של  1.1 מעלות האחת יחסית לשניה, זוית המכונה "זוית הקסם", גורמת לתכונות חשמליות יוצאות דופן, בדיוק כפי שהציעו מקדונלד וביסטריצר. במצב זה, בטמפרטורות נמוכות דיין, עוברים האלקטרונים משכבה לשכבה ביעילות גבוהה ויוצרים שריג בעל תכונות יוצאות דופן.

 

ממצאים אלו פורסמו במאמר 2018, אשר היווה מהפיכה של ממש בתחום הפיזיקה, וגרם לשטף של עבודות נוספות בתחום הגרפן הדו-שכבתי.

 

התגלית החדשה מאפשרת לבנות על-מוליך מגרפן דו שכבתי אשר תנועת האלקטרונים בו נשלטת לחלוטין על ידי מתח חשמלי חיצוני. ההתנהגות חשמלית כזו מזכירה את ההתנהגות של משפחת חומרים מוליכי-על מבוססי נחושת שנקראת קופרטים. הקופרטים מראים הולכת חשמל ללא התנגדות בטמפרטורות גבוהות במיוחד יחסית למוליכי-על אחרים. כתוצאה מכך הקופרטים הפכו למקור תקווה גדול להגשמת החלום של הולכת חשמל ללא איבוד אנרגיה בטמפרטורות קרובות לטמפרטורת החדר. אם תוגשם המטרה, זו תהיה מהפכת אנרגיה אדירה. אלא שאחד המכשולים שמונעים מהפכה שכזו הוא שאין בידנו כיום תיאוריה שמסבירה את ההתנהגות של מוליכי-על בטמפרטורות גבוהות, ובהיעדר בסיס תיאורטי מוצק קשה לפתח חומרים חדשים וטובים יותר. זו אחת הסיבות להתרגשות הרבה סביב תגלית הגרפן הדו-שכבתי וזווית הקסם שבין השכבות, תגלית המאפשרת להבין טוב יותר את המתרחש ברמה המיקרוסקופית בעת המעבר ממצב של מוליך למצב של על מוליך.

 

אלן מקדונלד (יליד 1951, קנדה) קיבל את התואר הראשון מאוניברסיטת סנט פרנסיס קסאבייר, אנטיגוניש, נובה סקוטיה, קנדה בשנת ב-1973 ואת התואר השני (1974) והדוקטורט בפיזיקה (1978) מאוניברסיטת טורונטו. מקדונלד היה חבר בצוות המחקר של מועצת המחקר הלאומית של קנדה בשנים 1978 עד 1987, ולימד באוניברסיטת אינדיאנה (1987-2000) ובאוניברסיטת טקסס באוסטין (משנת 2000 ועד היום) שם הוא מכהן כיום כראש מרכז סיד וו. ריצ'רדסון לפיזיקה. בעבודותיו תרם רבות למחקר על אפקט הול הקוונטים, תיאוריית מבנה הפסים האלקטרוניים, מגנטיות ומוליכות-על

סיימון דונלדסון

זוכה פרס וולף למתמטיקה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף לסיימון דונלדסון ויעקב אליאשברג.

 

סר סיימון דונלדסון 

אימפריאל קולג' שבלונדון 

וסימונס סנטר , סטוני ברוק , בריטניה 

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

סיר סיימון קירוואן דונלדסון (נולד ב-1957 בקיימברידג', בריטניה) הוא מתמטיקאי אנגלי שנודע בזכות עבודתו על הטופולוגיה של יריעות (manifolds) ארבע-ממדיות חלקות (גזירות) ובזכות תיאוריית דונלדסון-תומאס שלפיתוחה הוא שותף.

 

בנעוריו, דונלדסון היה שייט נלהב. תחביב זה הוביל לעניין שגילה בתכנון סירות ואניות, ומכאן במתמטיקה. דונלדסון קיבל את התואר הראשון שלו במתמטיקה ממכללת פמברוק באוניברסיטת קיימברידג' ב-1979. ב-1980 החל בלימודי מוסמך במכללת וורסטר באוניברסיטת אוקספורד.

 

במהלך לימודיו דונלדסון גילה תגלית מדהימה לגבי טבען של הגיאומטריה והטופולוגיה הארבע-ממדיות. תגלית זאת נחשבת לאחד האירועים הגדולים במתמטיקה של המאה ה-20. הוא הראה שבארבעה ממדים קיימות תופעות שאין להן כל מקבילה בממד אחר. תגלית זאת הייתה בלתי צפויה לחלוטין ומנוגדת לכל מה שנחשב לנכון באותם ימים. דונלדסון לא רק גילה תגלית זו, אלא גם פיתח כלים חדשים כדי לחקור אותה, באמצעות רעיונות חדשים ועמוקים באנליזה לא-לינארית גלובלית, טופולוגיה וגיאומטריה אלגברית.

 

לאחר שקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד ב-1983, התמנה דונלדסון לעמית מחקר זוטר במכללת  All Souls באוקספורד, בילה את השנה האקדמית 1983-1984 במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, וחזר לאוקספורד ב-1985 כפרופסור למתמטיקה בפקולטה ע"ש וואליס. לאחר ששהה שנה באוניברסיטת סטנפורד כפרופסור אורח, עבר דונלדסון לאימפריאל קולג'  בלונדון ב-1998. כיום, דונלדסון הוא חבר קבוע במרכז סיימונס לגיאומטריה ופיזיקה באוניברסיטת סטוני ברוק ופרופסור למתמטיקה עיונית באימפריאל קולג' לונדון.

 

עבודתו של דונלדסון ראויה לציון בגלל ההיפוך שחוללה בכיוון הרגיל של רעיונות מהמתמטיקה המיושמים לפתרון בעיות בפיזיקה. "הסימן המסחרי" של עבודתו של דונלדסון הוא השימוש ברעיונות גיאומטריים באינסוף ממדים ואנליזה לא-ליניארית עמוקה, בכדי ליצור דרכים חדשות לפתרון משוואות דיפרנציאליות חלקיות (PDE). בדרך זו השתמש דונלדסון במשוואות יאנג-מילס, אשר שורשיהן בתורת השדות הקוואנטית, כדי לפתור בעיות במתמטיקה עיונית (יריעות קלר – Kähler Manifolds),  ושינה את הבנתנו לגבי יריעות סימפלקטיות.

 

אלה הם מרחבי הפאזה של המכניקה הקלאסית, ודונלדסון הראה שניתן להרחיב אליהם חלקים גדולים של התיאוריה רבת העוצמה של גיאומטריה אלגברית.

 

יישום פיזיקה לבעיות במתמטיקה עיונית היווה היפוך מדהים של האינטראקציה הרגילה בין שני הנושאים וסייע בעשרים השנים האחרונות לפיתוח איחוד חדש של נושאים אלה, אשר הביא להתקדמות גדולה בשני התחומים. השימוש של דונלדסון במרחבי מודולים (או פרמטרים) של פתרונות למשוואות פיזיקליות – והפרוש של טכניקה זאת כצורה של תורת שדות קוונטית – מקובלים כיום בענפים רבים של המתמטיקה והפיזיקה המודרניות כדרך להפקת "אינוורינטות מסוג דונלדסון" (Donaldson-type Invariants)  בגיאומטריות מכל הסוגים. בחמש השנים האחרונות השיג דונלדסון התקדמות גדולה בגיאומטריות מיוחדות, החיוניות לתורת המיתרים בממדים שש ("תיאוריית דונלדסון-תומאס"), שבע ושמונה.

 

פרס וולף מוענק לפרופ' סיימון דונלדסון  על מנהיגותו בגיאומטריה ב-35 השנים האחרונות. עבודתו היא צירוף ייחודי של רעיונות חדשניים באנליזה לא-ליניארית גלובלית, טופולוגיה, גיאומטריה אלגברית ופיזיקה תיאורטית, בעקבות עבודתו הבסיסית על יריעות ארבע-ממדיות (4-manifolds)  ותורת המדידה (gauge). ראויה לציון מיוחד עבודתו האחרונה על גיאומטריה סימפלקטית וגיאומטרית קלר.

ג'ניפר דאודנה

זוכת פרס וולף לרפואה 2020

פרס וולף ברפואה מוענק לפרופסור:

 

ג'ניפר דאודנה (Jennifer Doudna)

אוניברסיטת קליפורניה שבברקלי , ארה"ב 

 

"על חשיפת המנגנון הצפוי לחולל מהפכה בעולם הרפואה, של חסינות חיידקית באמצעות עריכה מונחית RNA  של הגנום."

 

ג'ניפר דאודנה (ילידת 1964) גדלה בהוואי הכפרית, שם התעניינה לראשונה בכימיה של מערכות חיים. ד"ר דאודנה מכהנת כיום כנגידה של מרכז לי קא-שינג למדעי הבריאות והביו-רפואה והיא פרופסור לביולוגיה מולקולרית ותאית ופרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי וחוקרת במכון הרפואי של הווארד יוז. דאודנה חברה באקדמיה הלאומית למדעים, באקדמיה האמריקאית לאומנויות ומדעים, באקדמיה הלאומית לרפואה ובאקדמיה האמריקאית הלאומית לממציאים.

 

מחקרה של דאודנה מנסה להבין כיצד מולקולות  RNA שולטות בביטוי של מידע גנטי. בתחילת הקריירה שלה, הקבוצה של ד"ר דאודנה קבעה כמה ממבני הגביש הראשונים של RNA וקומפלקסים של RNA-חלבון וסיפקה תובנות חסרות תקדים לגבי תפקוד מולקולרי של RNA שאינו מקודד חלבון.

 

יחד עם פרופ' עמנואל שרפנטייה הובילו השתיים את הגילוי של הכלי המהפכני לעריכת גנים  המכונה קריספר- CRISPR. עם ממצאים פורצי דרך אלו, הניחו המדעניות את הבסיס להתפתחות טכנולוגית חדשנית של עריכה והנדסה מגוונת וספציפית של הגנום. בעזרת טכנולוגיה מהפכנית זו של "מספריים גנטיים" ניתן "להפעיל" גן או "לכבות", לשנות, לתקן או להסיר גנים. כלי חדש זה משמש כיום במעבדות לביולוגיה מולקולרית ברחבי העולם, ויש לו פוטנציאל לסלילת הדרך למציאת צורות טיפול חדשות למחלות חשוכות מרפא. טכנולוגיה זו מובילה מהפכה בתחומי הגנטיקה, הביולוגיה המולקולרית והרפואה.

 

מערכת CRISPR-Cas9 החיידקית מבוססת על מנגנון פעולה הגנתי דמוי חיסון שבו חיידקים משתמשים כדי להגן על עצמם מפני נגיפים. מנגנון פעולה זה התגלה על-ידי הקבוצה של ג'ניפר דאודנה בשיתוף עם עמנואל שרפנטייה. טכניקת עריכת הגנום שפותחה בעקבות מממצאיהן של המדעניות, אפשרה לחוקרים להתמקד באופן מידי ב-DNA ולחתוך אותו בדיוק רב.

 

הודות לכך השתפרו המהירות, היעילות והגמישות של עריכת הגנום והפכו למהירות וקלות באופן חסר תקדים. כבר היום, בכדי להאיץ את המחקר בתרופות מועמדות חדשות, ולפתח כיוונים חדשים לטיפול בהפרעות גנטיות בבני אדם. מאפיינים אלה בדיוק גם מחייבים לנקוט זהירות יתרה בשימוש בטכנולוגיה חדשנית זאת, תוך הדגשת הצורך בחילופי מידע מתמידים בין מדעני מחקר וקובעי מדיניות בכדי להימנע מהסיכונים הכרוכים בשימוש חסר אחריות בכלי מחקר חסרי תקדים אלה.

 

פרס וולף ברפואה מוענק לד"ר ג'ניפר דאודנה בזכות מצוינותה המתמשכת במחקר, אשר הובילה לעבודתה פורצת הדרך וחשפה בשיטתיות ובשיתוף עם פרופ' עמנואל שרפנטייה הן את המרכיבים המבניים והן את המנגנון של חסינות חיידקים מפני נגיפים באמצעות עריכה של הגנום, פיתוח הצפוי לחולל מהפכה ברפואה; וגם בזכות תרומתה החשובה לדיון האתי באופן שבו יש להשתמש בטכנולוגיה זו  כדי להבטיח יישום מוצלח ובה בעת אנושי ומתחשב שלה לשיפור בריאות ורווחת האדם.

 

 

פבלו ג'רילו-הררו

זוכה פרס וולף לפיזיקה 2020

פרס וולף  בפיזיקה מוענק במשותף לשלושה חוקרים: פבלו ג'רילו-הררו, אלן ה. מקדונלד ו רפי ביסטריצר.

 

פרופ' פבלו ג'רילו-הררו (Pablo Jarillo-Herrero)

ממכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה(MIT)

ארה"ב

 

"על עבודתם החלוצית בתיאוריה וניסוי של גרפן דו-שכבתי מסובב"

 

בשנת 2004 בודדה לראשונה שכבה דו-ממדית בעובי של אטום אחד של פחמן הקרויה "גרפן". מאז הולך וגובר העניין בשכבות כאלה ובחומרים דו-ממדיים והגרפן מהווה בסיס לדור חדש לחלוטין של חומרים וטכנולוגיות. התקווה היא שיישומים המבוססים על גרפן ייטיבו עם הסביבה ויוזילו עלויות. בתעשיית האלקטרוניקה והמחשבים נדרשים חומרים שניתן לשלוט בהולכה שלהם. מחקרים פורצי הדרך של החוקרים ג'רילו הררו, מקדונלד וביסטריצר, הראו כי ניתן לשלוט בתכונות ההולכה של צמתי גרפן באמצעות הזוית המרחבית שבין שכבות הגרפן וכי בזוויות מסויימות קיימת התנהגות פיזיקלית מפתיעה של האלקטרונים.

 

בשנת 2011 חקרה קבוצתו של אלן מקדונלד, פיזיקאי תיאורטי מאוניברסיטת טקסס, התנהגות מעניינת של לוחות גרפן דו-שכבתי מסובב המונחים זה מעל זה, כלומר במצב בו קיימת זוית מסוימת, קטנה, בין הלוחות. לפי חישוביהם של מקדונלד וביסטריצר (שעבד כפוסט-דוקטורנט עם מקדונלד באותה עת). מהירות המנהור של אלקטרונים בין השכבות תלויה בזווית הסיבוב בניהם ונעלמת לגמרי ב"זוית קסם" של 1.1 מעלות. התקווה הייתה שהדבר יוביל ליצירת על-מוליך חדש, כלומר חומר שמאפשר מעבר זרם חשמלי ללא התנגדות כלל וללא איבודי אנרגיה.

 

המאמר המקורי של מקדונלד וביסטריצר שתיאר את תגליתם לא זכה לתגובה אוהדת בעולם המדעי ואף נשכח במשך מספר שנים.  באותה תקופה עבד פרופ' גרילו-הררי על גרפן דו-שכבתי מסובב במעבדתו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסט. הוא השתכנע שיש ממש ברעיונות של מקדונלד וביסטריצר וקבוצת המחקר שלו השקיעה מאמץ רב ביצירת ובמדידת גרפן דו שכבתי מפותל בזויות שונות.

 

הנסיונות נשאו פרי כאשר נמצא כי הנחת השכבות בזוית של  1.1 מעלות האחת יחסית לשניה, זוית המכונה "זוית הקסם", גורמת לתכונות חשמליות יוצאות דופן, בדיוק כפי שהציעו מקדונלד וביסטריצר. במצב זה, בטמפרטורות נמוכות דיין, עוברים האלקטרונים משכבה לשכבה ביעילות גבוהה ויוצרים שריג בעל תכונות יוצאות דופן.

 

ממצאים אלו פורסמו במאמר 2018, אשר היווה מהפיכה של ממש בתחום הפיזיקה, וגרם לשטף של עבודות נוספות בתחום הגרפן הדו-שכבתי.

 

התגלית החדשה מאפשרת לבנות על-מוליך מגרפן דו שכבתי אשר תנועת האלקטרונים בו נשלטת לחלוטין על ידי מתח חשמלי חיצוני. ההתנהגות חשמלית כזו מזכירה את ההתנהגות של משפחת חומרים מוליכי-על מבוססי נחושת שנקראת קופרטים. הקופרטים מראים הולכת חשמל ללא התנגדות בטמפרטורות גבוהות במיוחד יחסית למוליכי-על אחרים. כתוצאה מכך הקופרטים הפכו למקור תקווה גדול להגשמת החלום של הולכת חשמל ללא איבוד אנרגיה בטמפרטורות קרובות לטמפרטורת החדר. אם תוגשם המטרה, זו תהיה מהפכת אנרגיה אדירה. אלא שאחד המכשולים שמונעים מהפכה שכזו הוא שאין בידנו כיום תיאוריה שמסבירה את ההתנהגות של מוליכי-על בטמפרטורות גבוהות, ובהיעדר בסיס תיאורטי מוצק קשה לפתח חומרים חדשים וטובים יותר. זו אחת הסיבות להתרגשות הרבה סביב תגלית הגרפן הדו-שכבתי וזווית הקסם שבין השכבות, תגלית המאפשרת להבין טוב יותר את המתרחש ברמה המיקרוסקופית בעת המעבר ממצב של מוליך למצב של על מוליך.

 

פבלו ג'רילו-הררו (יליד 1976, ולנסיה, ספרד) הוא פיזיקאי בתחום החומר המעובה ומחקרו עוסק בתחום ההובלה האלקטרונית הקוונטית ואלקטרואופטיקה בחומרים דו מימדיים חדשים. המעבדה שלו חוקרת את תכונות מוליכות העל שלהם, ואת תכונותיהם המגטיות והטופולוגיות. ג'רילו-הררו הצטרף ל- MIT בשנת 2008 ומכהן כפרופסור מן המניין משנת 2018. הוא קיבל את "licenciatura" שלו בפיזיקה מאוניברסיטת ולנסיה בספרד בשנת 1999; תואר שני במדעים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו בשנת 2001; והדוקטורט שלו מאוניברסיטת הטכנולוגיה של דלפט בהולנד, בשנת 2005.

 

 

עמנואל שרפנטייה

זוכת פרס וולף לרפואה 2020

פרס וולף ברפואה מוענק לפרופסור:

 

פרופסור עמנואל שרפנטייה ,(Emanuelle Charpentier),

מ "Max Planck Unit for the Science of Pathogens" שבברלין 

צרפת

 

"על פענוח וניתוב מחדש של מערכת החיסון החיידקית CRISPR/Cas9 לעריכה של הגנום."

 

עמנואל שרפנטייה (נולדה ב -1968) ביוכימאית, מיקרוביולוגית וגנטיקאית צרפתיה הידועה כמומחית מובילה בעולם במנגנוני בקרה העומדים בבסיס תהליכי זיהום וחסינות בפתוגנים חיידקיים. יחד עם פרופ' ג'ניפר דאודנה הובילו השתיים את הגילוי של הכלי המהפכני לעריכת גנים  המכונה CRISPR-Cas9. עם ממצאים פורצי דרך אלו, הניחו המדעניות את הבסיס להתפתחות טכנולוגית חדשנית של עריכה והנדסה מגוונת וספציפית של הגנום. בעזרת טכנולוגיה מהפכנית זו של "מספריים גנטיים" ניתן "להפעיל" גן או "לכבות", לשנות, לתקן או להסיר גנים. כלי חדש זה משמש כיום במעבדות לביולוגיה מולקולרית ברחבי העולם, ויש לו פוטנציאל לסלילת הדרך למציאת צורות טיפול חדשות למחלות חשוכות מרפא.

 

שרפנטייה למדה ביוכימיה, מיקרוביולוגיה וגנטיקה באוניברסיטת פייר ומארי קירי בפריז שבצרפת. את הדוקטורט במיקרוביולוגיה קיבלה במכון פסטר בצרפת. לאחר מכן המשיכה שרפנטייה את עבודתה בארצות הברית, באוניברסיטת רוקפלר, במרכז הרפואי לונדון בNYU, במכון Skirball לרפואה ביו-מולקולרית (כולם בניו יורק) ובבית החולים המחקרי לילדים בסנט ג'וד בטנסי. שרפנטייה חזרה לאירופה כדי להקים קבוצת מחקר משלה כפרופסור משנה ופרופסור חבר במעבדות מקס פרוץ באוניברסיטת וינה שבאוסטריה. לאחר מכן מונתה לפרופסור באוניברסיטת אומה בשוודיה, שם חקרה בתחום המיקרוביולוגיה הרפואית והייתה פעילה כפרופסור אורח עד 2017. בין 2013 ל -2015 כהנה כראש המחלקה לרגולציה בביולוגיה זיהומית במרכז הלמהולץ לחקר זיהומים, בראונשוויג, ופרופסור בבית הספר לרפואה בהנובר בגרמניה. בשנת 2013 הוענקה לה פרופסורה באלכסנדר פון הומבולדט. בשנת 2015 מונתה שרפנטייה כחברה מדעית באגודת מקס פלאנק. משנת 2015 עד 2018, כהנתה כמנהלת המחלקה לרגולציה בביולוגיה זיהומית במכון מקס פלאנק לביולוגיה זיהומית בברלין, גרמניה. מאז 2018 שרפנטייה חוקרת ומנהלת המכון לפתוגנים במקס פלאנק, מכון שהקימה יחד עם אגודת מקס פלאנק.

 

מערכת CRISPR-Cas9 החיידקית מבוססת על מנגנון פעולה הגנתי דמוי חיסון שבו חיידקים משתמשים כדי להגן על עצמם מפני נגיפים. מנגנון פעולה זה התגלה על-ידי עמנואל שרפנטייה בשיתוף עם ג'ניפר דאודנה. טכניקת עריכת הגנום שפותחה בעקבות מממצאיהן של המדעניות, אפשרה לחוקרים להתמקד באופן מידי ב-DNA ולחתוך אותו בדיוק רב. הודות לכך השתפרו המהירות, היעילות והגמישות של עריכת הגנום והפכו למהירות וקלות באופן חסר תקדים. כבר היום, הבנה חדשה זו מאפשרת לחוקרים בכל העולם לייצר במהירות במעבדה מודלים של גנים הגורמים למחלות באדם, בכדי להאיץ את המחקר בתרופות מועמדות חדשות, ולפתח כיוונים חדשים לטיפול בהפרעות גנטיות בבני אדם. מאפיינים אלה בדיוק גם מחייבים לנקוט זהירות יתרה בשימוש בטכנולוגיה חדשנית זאת, תוך הדגשת הצורך בחילופי מידע מתמידים בין מדעני מחקר וקובעי מדיניות בכדי להימנע מהסיכונים הכרוכים בשימוש חסר אחריות בכלי מחקר חסרי תקדים אלה.

 

תגלית זו חוללת מהפכה במחקר מדעי החיים והיא פותחת הזדמנויות חדשות לחלוטין בטיפול גנטי ביו-רפואי וכאלו נוספות המשפיעות על החברה ועל האנושות. תחום ה- CRISPR-Cas9 ממשיך להתפתח במהירות למערך כלים לחקר הביולוגיה התאית והמולקולרית הודות לפשטות, היעילות הגבוהה והגמישות של המערכת ופיתוחים חדשים ומלהיבים נולדים כמעט מדי שבוע.

 

פרס וולף ברפואה מוענק לפרופ' עמנואל שרפנטייה על שיישמה את מומחיותה במחוללי מחלות חיידקיים לפענוח של מערכת החיסון החיידקית CRISPR/Cas9 וניתוב מחדש של תפקידה בהגנה מפני מחוללי מחלות ולפיתוח עריכה גנומית המאפשרת שימוש בכל האורגניזמים החיים על פני כדור הארץ.

 

רפי ביסטריצר

זוכה פרס וולף לפיזיקה 2020

פרס וולף  בפיזיקה מוענק במשותף לשלושה חוקרים: פבלו ג'רילו-הררו, אלן ה. מקדונלד ו רפי ביסטריצר.

 

ד"ר רפי ביסטריצר (Rafi Bistritzer)

מחברת אפלאייד מטריאלס- ישראל

 

"על עבודתם החלוצית בתיאוריה וניסוי של גרפן דו-שכבתי מסובב"

 

בשנת 2004 בודדה לראשונה שכבה דו-ממדית בעובי של אטום אחד של פחמן הקרויה "גרפן". מאז הולך וגובר העניין בשכבות כאלה ובחומרים דו-ממדיים והגרפן מהווה בסיס לדור חדש לחלוטין של חומרים וטכנולוגיות. התקווה היא שיישומים המבוססים על גרפן ייטיבו עם הסביבה ויוזילו עלויות. בתעשיית האלקטרוניקה והמחשבים נדרשים חומרים שניתן לשלוט בהולכה שלהם. מחקרים פורצי הדרך של החוקרים ג'רילו הררו, מקדונלד וביסטריצר, הראו כי ניתן לשלוט בתכונות ההולכה של צמתי גרפן באמצעות הזוית המרחבית שבין שכבות הגרפן וכי בזוויות מסויימות קיימת התנהגות פיזיקלית מפתיעה של האלקטרונים.

 

בשנת 2011 חקרה קבוצתו של אלן מקדונלד, פיזיקאי תיאורטי מאוניברסיטת טקסס, התנהגות מעניינת של לוחות גרפן דו-שכבתי מסובב המונחים זה מעל זה, כלומר במצב בו קיימת זוית מסוימת, קטנה, בין הלוחות. לפי חישוביהם של מקדונלד וביסטריצר (שעבד כפוסט-דוקטורנט עם מקדונלד באותה עת). מהירות המנהור של אלקטרונים בין השכבות תלויה בזווית הסיבוב בניהם ונעלמת לגמרי ב"זוית קסם" של 1.1 מעלות. התקווה הייתה שהדבר יוביל ליצירת על-מוליך חדש, כלומר חומר שמאפשר מעבר זרם חשמלי ללא התנגדות כלל וללא איבודי אנרגיה.

 

המאמר המקורי של מקדונלד וביסטריצר שתיאר את תגליתם לא זכה לתגובה אוהדת בעולם המדעי ואף נשכח במשך מספר שנים.  באותה תקופה עבד פרופ' גרילו-הררי על גרפן דו-שכבתי מסובב במעבדתו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסט. הוא השתכנע שיש ממש ברעיונות של מקדונלד וביסטריצר וקבוצת המחקר שלו השקיעה מאמץ רב ביצירת ובמדידת גרפן דו שכבתי מפותל בזויות שונות.

 

הנסיונות נשאו פרי כאשר נמצא כי הנחת השכבות בזוית של  1.1 מעלות האחת יחסית לשניה, זוית המכונה "זוית הקסם", גורמת לתכונות חשמליות יוצאות דופן, בדיוק כפי שהציעו מקדונלד וביסטריצר. במצב זה, בטמפרטורות נמוכות דיין, עוברים האלקטרונים משכבה לשכבה ביעילות גבוהה ויוצרים שריג בעל תכונות יוצאות דופן.

 

ממצאים אלו פורסמו במאמר 2018, אשר היווה מהפיכה של ממש בתחום הפיזיקה, וגרם לשטף של עבודות נוספות בתחום הגרפן הדו-שכבתי.

 

התגלית החדשה מאפשרת לבנות על-מוליך מגרפן דו שכבתי אשר תנועת האלקטרונים בו נשלטת לחלוטין על ידי מתח חשמלי חיצוני. ההתנהגות חשמלית כזו מזכירה את ההתנהגות של משפחת חומרים מוליכי-על מבוססי נחושת שנקראת קופרטים. הקופרטים מראים הולכת חשמל ללא התנגדות בטמפרטורות גבוהות במיוחד יחסית למוליכי-על אחרים. כתוצאה מכך הקופרטים הפכו למקור תקווה גדול להגשמת החלום של הולכת חשמל ללא איבוד אנרגיה בטמפרטורות קרובות לטמפרטורת החדר. אם תוגשם המטרה, זו תהיה מהפכת אנרגיה אדירה. אלא שאחד המכשולים שמונעים מהפכה שכזו הוא שאין בידנו כיום תיאוריה שמסבירה את ההתנהגות של מוליכי-על בטמפרטורות גבוהות, ובהיעדר בסיס תיאורטי מוצק קשה לפתח חומרים חדשים וטובים יותר. זו אחת הסיבות להתרגשות הרבה סביב תגלית הגרפן הדו-שכבתי וזווית הקסם שבין השכבות, תגלית המאפשרת להבין טוב יותר את המתרחש ברמה המיקרוסקופית בעת המעבר ממצב של מוליך למצב של על מוליך.

 

רפי ביסטריצר (יליד 1974, ישראל) קיבל את התואר הראשון בפיזיקה מאוניברסיטת תל אביב ואת התואר השני והדוקטורט בפיזיקה קיבל ממכון ויצמן למדע. ב-2007 עבר ביסטריצר לאוסטין שם השלים פוסטדוקטורט באוניברסיטת טקסס, תחת הנחייתו של פרופ' מקדונלד. ב-2012 שב לישראל ומאז עסק במחקר ופיתוח בתחומי האלקטרומגניטיקה והאלגוריתמים. כיום ביסטריצר מנהל צוות אלגוריתמים בחברת אפלאייד מטיריאלס. הקבוצה מתמחה באלגוריתמים של ראייה ממוחשבת ואלגוריתמים באמצעות למידת מכונה (Machine learning).

 

 

סינדי שרמן

זוכת פרס וולף לאומנות 2020

פרס וולף לאמנות מוענק לאמנית :

 

סינדי שרמן (Cindy Sherman)

ארה"ב

 

"על שהגדירה מחדש את תפיסת האמנות הנוצרת באמצעות מצלמה."

 

סינדי שרמן (ילידת 1954) הינה מהאמניות החשובות והמשפיעות ביותר באמנות עכשווית בעשורים האחרונים. בחירתה על ידי צוות השיפוט, שהורכב מאוצרות בכירות ממוזיאונים מובילים בעולם הוכרעה פה אחד. עבודתה של שרמן הוצגה לאורך השנים, בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים החשובים בעולם. עבודותיה נמצאות באוספים מוזיאליים ופרטיים מרכזיים והיא זכתה באין ספור פרסים ותארים לציון הישגיה הבולטים כיוצרת ייחודית, מקורית ומשמעותית. פעולתה הפרפורמטיבית של שרמן, מונצחת במצלמתה, כך שהיא לובשת ופושטת צורה תוך שיקופם הביקורתי של ערכי התרבות העכשווית המשתנה. בעבודתה שמה שרמן דגש מיוחד על ביטויו של שיח הסטראוטיפים המגדרי, הגילני, בחינת תולדות האמנות והתרבות הפופולארית, בחינת תרבות הצריכה והתדיינות עם הממד האתי בעידן המניפולציה הדיגיטאלית.

 

לאורך חמישים שנות יצירה מגדירה סינדי שרמן מחדש במקוריות פורצת דרך את תפיסת האמנות הנוצרת באמצעות המצלמה. מעבודותיה הראשונות כסטודנטית באמצע שנות השבעים, עד לניסיונות הדיגיטליים שהיא עורכת כיום, היא חוקרת בהתמדה את בניית הזהות, אופני הייצוג הנשי ואת יחסיה עם תקשורת ההמונים, התרבות הפופולרית והקודים הוויזואליים המופעלים עליה. סדרת Untitled Film Stills הנודעת של האמנית, שאותה יצרה בין השנים 1977 ו-1980, חוללה שינוי עמוק באמנות הדיוקן. הסדרה, שאותה יצרה בהיותה בת 23 בלבד, כוללת 70 צילומי שחור-לבן של שרמן בתחפושות נשיות שונות: "הבחורה התמימה שמגיעה לעיר הגדולה", "הרעייה הפגיעה", ו"הספרנית הפתיינית". מאחר והסדרה הושפעה מדימויים סטראוטיפיים הלקוחים מסרטים דלי תקציב ונטולי יומרות אמנותיות משנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 ומאמצעי התקשורת שצרכה האמנית, הדמויות שבה ניתנות לזיהוי מידי, אך יחד עם זאת הן חסרות ייחוד כמעשה מרקחה מושלם. Untitled Film Stills הינה סדרת תצלומים איקונית הרומזת על מנעד הזהויות המוגבל של נשים כפי שאלו מוגדרים על ידי אמצעי התקשורת.

 

עבודותיה של שרמן הן מאבני הפינה של הצילום במאה ה-20. ליבת יצירתה של שרמן היא ביכולתה יוצאת הדופן, להחזיק ראי מול פני החברה והתרבות הסובבת אותה, תוך ניתוח רכיביה, אותם היא מבודדת ומרכיבה מחדש בווירטואוזיות מופלאה, המעוררת השתאות וחלחלה בו בזמן.

 

בעבודותיה מאז Untitled Film Stills, שרמן ביימה את עצמה כאשת חברה מתבגרת, כנערת שער, כדמויות מפתח מתולדות האמנות וכליצנית גרוטסקית. בכך רמזה על הציות והכניעה להצגה עדכנית ומתמדת של ה"אני" במשחק התפקידים החברתי. שרמן עסקה בייצוגים של מיניות, פיתוי, החפצה ואלימות מינית. יצירתה האחרונה מאתגרת בקיצוניות את מושג האותנטיות האישית. שרמן לוקחת את המניפולציה הצילומית של הדיוקן אל העולם הדיגיטלי-וירטואלי, עולם של רשתות חברתיות, של צרכנות הרפואה-האסתטית ושל העיוות המובנה כתולדת שימוש בתוכנות ובאפליקציות לטיפול בתצלומים. ביצירתה המאוחרת מתגלה שרמן במלא גדולתה והיא ממשיכה לחדש, ולאתגר את קהל צופיה. אף אמן לא השיג את יכולת שינוי הצורה והעומקים בשאלות יסוד של ייצוגי הזהות העכשווית כפי שמציעה זו שרמן, אשר פעם אחר פעם מרחיבה את הפוטנציאל של התמונה המצולמת ושל תפקיד האמנות לשמש מראה וכלי ביקורתי משוכלל ומאתגר של תקופתו.

יעקב אליאשברג

זוכה פרס וולף למתמטיקה 2020

פרס וולף במתמטיקה מוענק במשותף ליעקב אליאשברג ולסיימון דונלדסון.

 

פרופסור יעקב אליאשברג (Yakov Eliashberg)

אוניברסיטת סטנפורד , ארה"ב

 

"על תרומתם לגיאומטריה דיפרנציאלית  וטופולוגיה."

 

יעקב אליאשברג הוא ממייסדי הטופולוגיה הסימפלקטית והקונטקטית, תחום שתחילתו כשפה מתמטית לבעיות איכותיות של מכניקה קלאסית, ובעל קשרים הדוקים לפיזיקה המודרנית. התפתחותו של תחום זה היוותה התקדמות מדהימה וארוכת טווח במחקר המתמטי של ארבעים השנים האחרונות. אליאשברג נמנה עם המובילים העיקריים של התפתחות זאת.

 

פרופסור אליאשברג נולד ב-1946 בלנינגרד (כיום סט. פטרבורג), רוסיה. הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1972 מאוניברסיטת לנינגרד, בהנחייתו של ו.א. רוחלין. באותה שנה הוא הצטרף לאוניברסיטת סיקטיוקאר שבצפון ברית המועצות. דרכו של אליאשברג כללה את שנותיו כ"סרובניק" בלנינגרד (1987-1980),  כאשר נאלץ לעבוד כמהנדס תוכנה בכדי לפרנס את משפחתו, ולמעשה נותק מחייו הרגילים כמתמטיקאי. ב-1988 היגר לארה"ב וב-1989 התמנה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. אליאשברג הוא חבר האקדמיה למדעים של ארה"ב. על תרומותיו למחקר זכה אליאשברג במספר פרסים יוקרתיים, לרבות מעמד של עמית גוגנהיים ב-1995, פרס אוסוולד וובלן ב-2001, פרס היינץ הופף ב-2013, ופרס קרפורד ב-2016. אליאשברג משמש כיום כפרופסור הקתדרה ע"ש הראלד ל. וקרוליין ל. ריץ' באוניברסיטת סטנפורד.

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתח אליאשברג טכניקה קומבינטורית גאונית וחזותית מאוד שהובילה אותו למניפסטציה הראשונה של צפידות סימפלקטית: בטופולוגיה אחידה, קבוצת הסימפלקטמורפיזמים סגורה בקבוצת כל הדיפאומורפיזמים. התוצאה היסודית הזאת הוכחה בדרך שונה גם על ידי גרומוב, וקרויה כיום משפט אליאשברג-גרומוב. היא נחשבת לאחד הפלאים ואבני הפינה של הטופולוגיה הסימפלקטית.  בסדרת מאמרים (1992-1989) הציג וחקר אליאשברג דיכוטומיה יסודית "הדוק לעומת מפותל מאד" (‘’tight vs over-twisted")  של מבנה מגע, אשר עיצבה את פני הטופולוגיה הקונטקטית המודרנית. באמצעות דיכוטומיה זאת, הוא נתן (1992) את הסיווג המלא של מבני מגע על הספירה התלת-ממדית3-sphere) ). במאמרים אלה אליאשברג הניח את היסודות לטופולוגיה הקונטקטית המודרנית והציג שפה מתמטית הנמצאת בשימוש נרחב על-ידי חוקרים בתחום זה, המתפתח במהירות.

 

בעבודתו פורצת הדרך משנת 2000, הניח אליאשברג (יחד עם גיבנטל והופר) את היסודות לתורת שדה סימפלקטי, מבנה אלגברי רב עוצמה, עשיר ומתוחכם ביותר העומד  מאחורי העקומים הפסבדו-הולומורפיים של גרומוב. לעבודה זאת נודעה השפעה עצומה, והיא הפכה לאחד הכיוונים המרכזיים והמסעירים ביותר בטופולוגיה סימפלקטית ובטופולוגייה קונטקטית. היא הובילה להתקדמות משמעותית בתחומים רבים, לרבות טופולוגיה של תת-יריעות לגרנז (Lagrangian submanifolds) וגיאומטריה ודינמיקה של טרנספורמציות קונטקט. היא הדגימה קשרים מפתיעים למערכות אינטגרביליות קלאסיות וקוונטיות.

 

בשנים האחרונות (2015-2013) מצא אליאשברג כמה מופעים מדהימים של עיקרון ההומוטופיה בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר הובילו אותו לפתרון לכמה בעיות פתוחות חשובות ול"שינוי מנטלי" בתחום. לפני התפתחויות אלו שררה הסכמה כללית בקרב המומחים שהעולם הסימפלקטי נשלט על-ידי צפידות הנובעת מתורת העקומים הפסבדו-הולומורפיים או, באופן שקול, על-ידי תורת מורס על מרחבי הלולאות של יריעות סימפלקטיות.  על סמך תגליותיו של אליאשברג, הרושם הנוכחי הוא שצפידות היא רק טיפה באוקיינוס של תופעות גמישות.

 

פרופ' יעקב אליאשברג מקבל את פרס וולף על עבודתו היסודית בטופולוגיה סימפלקטית וקונטקטית, אשר שינתה את התחומים הללו באופן מהותי, ועל תרומתו פורצת הדרך לעקרונות ההומוטופיה ליחסים דיפרנציאלים חלקיים וליסודות הטופולוגיים של אנליזה מרוכבת רב-ממדית.

משה ספדיה

זוכה פרס וולף לאדריכלות 2019

ועדת הפרס לאדריכלות החליטה פה אחד כי פרס וולף לשנת 2019 יוענק ל:

 

משה ספדיה (Moshe Safdie)

ישראל 

 

במהלך קריירה ארוכה ומכובדת, המשתרעת על פני 50 שנה, ייצר משה ספדיה גוף עבודות מקורי ואמנותי עד מאוד בתחום האדריכלות והאורבניזם. משה ספדיה הוא גם מחנך דגול ובפרסומיו הרבים מבטא עמדה ברורה ומגובשת, הן כאיש אקדמיה והן כמבקר.

 

הפרויקטים שביצע משרד האדריכלים של משה ספדיה עוסקים בעקביות בעריכת ניסויים וניתן להבינם כצורת מחקר חדשה הנמצאת בתהליך התפתחות. היקף העבודות בינלאומי במלוא מובן המילה, עם פרויקטים בצפון ודרום אמריקה, אסיה והמזרח התיכון.

 

פרויקט הביטט 67, המהווה חלק מהתערוכה העולמית במונטריאול, הוא דוגמה ראשונה במעלה לדגם דיור ניסיוני. אי אפשר להפריז בהשפעה שנודעה לפרויקט זה על תפיסות הדיור. עד היום משמש הפרויקט כמודל לדיור בעל מספר קומות מועט יחסית אך צפוף. מאז סיומו העניק הפרויקט השראה לאדריכלים רבים בכל העולם והוא לבדו מצדיק הכרה משמעותית.

 

בעקבות פרויקט זה הגיעו פרויקטים נוספים, אף הם בעלי מורכבות רבה ומשמעות תרבותית. בין הפרויקטים הרבים האלה חשוב למנות את הגלריה הלאומית של קנדה באוטווה, את בניין הרווארד רוזובסקי בקיימברידג', מסצ'וסטס, את מוזיאון המדע Exploration Place בוויצ'יטה, קנזס, את הספרייה הלאומית של ישראל ואת מוזיאון יד ושם לשואה ולגבורה בירושלים. כל הפרויקטים האלה מתמודדים עם תכניות ציבוריות מורכבות וחוקרים ארכיטקטורה בעלת מקוריות יוצאת דופן באמצעות ניסוי פורמלי.

 

חבר השופטים של פרס קרן וולף לתחום הארכיטקטורה החליט פה אחד להעניק למשה ספדיה פרס יוקרתי זה.