גיורג' קורטג

חתן פרס וולף במוזיקה 2024

גיורג' קורטג

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומתו למורשת התרבותית של העולם, שהיא ביסודה מעוררת השראה ואנושית".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

גיורג' קורטג György Kurtág (נולד ב-1926, בלוגו, רומניה) הינו מלחין הונגרי הנודע על תרומתו האוונגרדית למוזיקה קלאסית עכשווית. קורטאג החל לנגן בפסנתר בגיל 5 בהדרכתה של קלרה וויקיצה-פייה (Klára Vojkicza-Peia). מסעו המוזיקלי המקצועי החל באקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט בשנת 1946 , שם למד פסנתר וקומפוזיציה בהדרכתם של מנטורים ידועים, בינהם Pál Kadosa (פסנתר), Leó Weiner (מוזיקה קאמרית), Sandor Veress, ו- Ferenc Farkas (לחן). קורטג קיבל את התואר בפסנתר ובמוזיקה קאמרית ב-1951 ובקומפוזיציה ב-1955. השכלתו המוזיקלית המוקדמת, שהושפעה מזולטן קודאלי ובלה ברטוק, הניחה את הבסיס לקריירה המאופיינת בחיבור עמוק למסורות עממיות הונגריות ומחויבות לחדשנות מודרניסטית.
בין השנים 1960 ל-1968, עבד קורטג כמנטור לסולנים בפילהרמונית הלאומית של הונגריה בבודפשט. ב-1967 הוא הוזמן ללמד באקדמיה למוזיקה, בתחילה כעוזר של פאל קדושה (Pál Kadosa) בפסנתר ואחר כך כמורה למוזיקה קאמרית. אף על פי שיצא לפנסיה באופן רשמי בשנת 1986, קורטג המשיך ללמד באופן קבוע עד 1993. מאז ועד היום הוא הנחה קורסים למוזיקה קאמרית במספר רב של מדינות באירופה ובארצות הברית. לאורך הקריירה המפוארת שלו, קורטג יצר שפה מוזיקלית ייחודית, המשלבת אלמנטים של מודרניזם עם תהודה רגשית עמוקה. הוא הלחין מגוון רחב של יצירות, כולל מוזיקה קאמרית, יצירות ווקאליות ויצירות תזמורת. בולט בין אלה הוא "Játékok" (משחקים), אוסף מונומנטלי המציג את חקר השפה המוזיקלית שלו והתנסות בצורה.
שיתוף הפעולה של קורטג עם אשתו הפסנתרנית מרטה קורטג, היה היבט מכונן במסעו האמנותי. השותפות שלהם הניבה פרשנויות יוצאות דופן של יצירותיו, ומציעות לקהל הבנה מגוונת של עולמו המוזיקלי המורכב. קורטג ואשתו משתתפים ברסיטלים שבהם הם מבצעים קטעים מסדרת הפסנתר "Játékok" (משחקים) לסירוגין עם תעתיקים של קורטג ליצירות באך.

קורטג הינו מהמלחינים העכשוויים המבוקשים ביותר, בעל קריירה פורה וביצועים רבים. לאורך מסעו המוזיקלי הנרחב הוא עבד בתפקידים יוקרתיים כמלחין הבית של תזמורות מוערכות, אולמות קונצרטים, תיאטראות והרכבים רבים. מבין הבולטים שביניהם: הפילהרמונית של ברלין, ה- Sächsische Staatskapelle Dresden, Wiener Konzerthaus , האופרה הלאומית ההולנדית, והאנסמבל InterContemporain.
ההשפעה של קורטג על המוזיקה הקלאסית העכשווית היא עמוקה וניכרת ברחבי העולם. יצירותיו מבוצעות ונערצות על ידי מוזיקאים וקהל כאחד, מה שמזכה אותו בהכרה ובשבחים בינלאומיים. עבודותיו מפגינות עוצמה ותחושה של התבוננות פנימה, הלוכדות את מהות החוויה האנושית בביטויים מוזיקליים דחוסים אך טעונים רגשית.

תרומותיו זיכו אותו בפרסים רבים, לרבות פרס גראומאייר היוקרתי להלחנה מוזיקלית. יצירותיו מאתגרות את הגבולות המקובלים ומרחיבות את אפשרויות הביטוי המוזיקלי.
כדמות מכובדת בעולם המוזיקה המודרנית, מורשתו של קורטג פורצת מעבר ללחניו. קורטג מורה מעורר השראה אשר השפיע על דורות של מוזיקאים ומלחינים. מחויבותו לפרוץ את גבולות החקר המוזיקלי, יחד עם חיבור עמוק לשורשיו ההונגריים, מבססות את קורטג כבולט בפנתיאון המלחינים הקלאסיים של המאה ה-20 וה-21.
פרס וולף מוענק לגיורג' קורטג על היותו דוגמה למוזיקאי רב מעלה ואנושי. המוזיקה שלו, העוסקת בשאלות הקיומיות של נפש האדם, מתמקדת ברגשות יסוד כמו אהבה, צער, פחד, חרדה, ייאוש ורצון להרמוניה ופיוס. האמנות שלו נעה בין צורות קטנות, כמו יצירותיו הקצרות בפסנתר, לקנטטה או אופרה בקנה מידה גדול, ומשקפת את העבר וההווה של כל ההיסטוריה של המוזיקה המערבית. ההשפעה של קורטג על מוזיקאים רבים היא עצומה. עמיתיו ותלמידיו זכו לספוג ממנו רוח ייחודית של מסירות למוזיקה, חשיבה מבנית והרמונית, ומכאן חוו את הדרכתו כנושא לפיד האנושיות.

ג'ואן קורי

כלת פרס וולף בחקלאות 2024

ג'ואן קורי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

מכון סאלק, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על גילויים מרכזיים בביולוגיה התפתחותית של צמחים התורמים לשיפור יבולים".

 

שותפים לפרס:

ג'ואן קורי

אליוט מ. מאירוביץ

ונקטסן סונדרסאן

 

ג'ואן קורי Joanne Chory (נולדה ב 1955- , ארה"ב), גנטיקאית צמחים, מנהלת המעבדה לביולוגיה מולקולרית ותאית של הצמח במכון סאלק למחקרים ביולוגיים בסן דייגו, קליפורניה, וחוקרת במכון הרפואי הווארד יוז. קורי חוקרת את הקודים הגנטיים של צמחים ואת השימוש בצמחים כדי לסייע במלחמה בשינויי האקלים ומוכרת כאחת מביולוגיות הצמחים המשפיעות ביותר של העידן המודרני.
הסתגלות היא השינוי בביטוי של תכונות גנטיות מסוימות, שבאמצעותו אורגניזם הופך מתאים יותר לסביבתו, והיא נקבעת על ידי שילוב של התאמות גנטיות ופלסטיות.
קורי חוקרת את הדרך בה צמחים מגיבים לשינויים בתנאי הסביבה, בדגש על שינויים בהרכב ועוצמת האור. שינויים אלו מאפשרים לצמחים להבחין בין עונות השנה ולקבל מידע על מיקומם ביחס לצמחים אחרים וביחס למקור האור (למשל בתחרות על האור הנחוץ לפוטוסינתזה). בהתאם לתנאי התאורה יתאימו הצמחים את קצב צימוחם, קצב הפוטוסינטזה, ומועד הפריחה. בעוד שתגובה זו חשובה להישרדות הצמח, לעיתים היא עשויה להוביל לירידה ביבול למשל במקרה של גידולים הגדלים בצפיפות גבוהה מדי.
קורי ועמיתיה לעבודה גילו מספר מסלולים מולקולריים המסבירים כיצד צמחים מסתגלים וגדלים בצורה מיטבית בסביבות מגוונות. שינויי האקלים הם איום דחוף ומיידי על הצורך הגובר בהזנת האוכלוסייה הגדלה במהירות. על רקע הגידולים הנפגעים כתוצאה משינויי אקלים עולמיים, למחקריה של קורי חשיבות להשגת ביטחון תזונתי בסביבות אקלים מגוונות.
לקורי תגליות חשובות בתחום מנגנוני צמיחה, התפתחות ותגובה של צמחים לסביבה. היא וציוותה ניתחו באופן מקיף את מסלולי האיתות המולקולריים התלויים באור באמצעות שילוב שיטות של גנטיקה מולקולרית, ביוכימיה, טכניקות אומיקס מרובות משתניםomics) techniques') ומודלים של ביולוגיה תאית אלגנטית. הם גילו כי בתנאי גדילה ללא אור קיים מנגנון המעכב ביטוי גנים, את גדילת העלים ואת התפתחות הכלורופלסט. תגלית משמעותית של קורי הייתה הזיהוי של חלבונים מדכאים ספציפיים שפעולתם הוסרה על ידי קליטת האור דרך קולטני האור. תגלית זו חוללה מהפכה בשדות הפוטומורפוגנזה ואיתות האור. מחקרי המשך במספר מעבדות שונות מצאו כי גנים אלו הינם בעלי תפקיד חשוב גם בתאים של בני האדם. לתגלית זו השפעה רחבה על אחת התכונות החשובות ביותר מבחינה אגרונומית של הימנעות מצל, הנחשבת כתכונה העיקרית בבסיס גידולי יבול התירס.
קורי ועמיתיה חשפו את מסלול האיתות של ההורמון הצמחי הקרוי בראסינוסטרואיד (brassinosteroid). בנוסף קורי ועמיתיה תרמו תרומה משמעותית להבנת הביו-סינתזה והתפקוד של ההורמונים הצמחיים אוקסין וציטוקינין, כמו גם אינטראקציות בין גרעין התא לכלורופלסטים (האברון האחראי על הפוטוסינטזה), ויסות צירקדיאני (שעון ביולוגי) של גדילה ומגוון ההסתגלויות הטבעיות אליו.

מחקריה האחרונים של קורי עוסקים בהינדוס צמחים לצבירה מוגברת של פחמן דו־חמצני בשורשיהם. למרות מאמצים להפחית את פליטת הפחמן כדי להימנע משינוי אקלים קיצוני וריסון ההתחממות הגלובלית. קורי ועמיתיה פועלים בימים אלו על פתרון העשוי לבוא מהכיוון השני, כלומר על ידי הורדת רמות הפחמן דו־חמצני מהאוויר ואחסונו לטווח הארוך. לאור העובדה שצמחים כבר יודעים לנצל פחמן דו חמצני מהאטמוספירה, מעבדתה של קורי חוקרת כיצד לפתח צמחים שיצליחו לצבור יותר פחמן דו־חמצני בשורשיהם. צמחים כאלה, אם יישתלו בקנה מידה רחב, יוכלו לסלק מספיק פחמן דו־חמצני מהאטמוספירה ועשויים להביא לפתרון השפעה קריטית זו של שינויי האקלים.
פרס וולף מוענק לפרופסור ג'ואן קורי על תרומתה לביולוגיה התפתחותית של צמחים שסללו את הדרך לעבודה חדשנית עדכנית ולהתקדמות גדולה בהבנת תהליכים הכרחיים לשיפור היבול: איתות אור, איתות הורמונים, הימנעות מצל, זמן פריחה, ויסות גדילה, ועמידות למחלות.

איתמר הראל

פרס קריל 2024
האונ' העברית בירושלים

איתמר הראל

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

האוניברסיטה העברית בירושלים

הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע,

המכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן, המחלקה לגנטיקה

 

נימוק למתן הפרס:

"על עבודתו פורצת הדרך בפיתוח מודל ייחודי וזיהוי פעילות חלבונים הקשורים בתהליך ההזדקנות"

 

תוחלת החיים עלתה משמעותית במרוצת המאה ה-20, ועמה עלה גם שיעורן של מחלות הזיקנה. עם הגיל מתפתחות תופעות פיזיות כגון התנוונות תאים, נזקי די-אן-אי, היחלשות מערכת החיסון ותקלות בקיפול חלבונים הפוגעות במבנה שלהם. כל אלה מובילים למחלות, ולפגיעה בבריאות הפיזית והנפשית.

ד”ר איתמר הראל חוקר את הביולוגיה של ההזדקנות בבעלי חוליות, ושואל מדוע זכרים ונקבות חשופים לעיתים למחלות זקנה שונות, וכיצד מינים שונים של בעלי חיים מזדקנים בקצב כל כך אחר אחד מהשני. הוא חקר דג מסוג African turquoise killifish ופיתח מודל חדשני המאפשר לחקור איך אורגניזם מזדקן ואת הגנטיקה מאחורי מחלות זקנה בצורה יעילה, מהירה וזולה. הקילי-פיש מהווה מודל נוח לחקר זקנה מכיוון שמצד אחד הוא בעל חוליות, ומכיל את כל האיברים והגנים שיש לנו, ומצד שני הוא קטן ומשך החיים שלו הוא הקצר ביותר מכל בעלי החוליות שניתן לגדל במעבדה. באמצעות מודל זה בוחן ד"ר הראל מניפולציות שעשויות להשפיע על קצב ההזדקנות ולדחות מחלות הרסניות תלויות-גיל.

מחלות רבות הקשורות לזקנה כגון פרקינסון ואלצהיימר נגרמות מתקלות בקיפול החלבונים. ד”ר הראל זיהה מספר חלבונים שקיפולם נפגע עם הגיל, עוברים אגרגציה מוגברת ומתנהגים כמו פריונים (חלבונים מידבקים) ויכולים להדביק חלבונים נוספים ולפגוע בקיפולם התקין.  בנוסף, זיהה ד”ר הראל מספר מנגנונים חדשים המשפיעים על קצב ההזדקנות, באופן שונה בין זכרים ונקבות. לדוגמא, הראל גילה לאחרונה קשר סבוך בין מערכת הרבייה לתוחלת החיים, ומצא כי שינויים מסוימים בתאי המין (זרע וביצית) יכולים להשפיע על האורגניזם כולו ולגרום להארכת חיי הזכרים, בעוד שבנקבות הם מגבירים תיקון נזקים בדי-אן-אי. מחקרים אלה מסייעים בפיתוח אסטרטגיות חדשות לעצירה או עיכוב של תהליך ההזדקנות.

ד”ר איתמר הראל הוא בוגר תואר ראשון מאוניברסיטת בן-גוריון בביולוגיה, תואר דוקטור ממכון ויצמן למדע, ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד. כיום הוא מרצה בכיר בפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטה העברית בירושלים.

ג'פרי קלי

חתן פרס וולף בכימיה 2023

ג'פרי קלי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

מכון המחקר סקריפס, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על פיתוח אסטרטגיה קלינית למיגור הווצרות ציברי חלבון בעלי השפעה פתולוגית".

 

שותפים לפרס:

ג'פרי קלי

צ'ואן הא

הירואקי שוגה

 

"על גילויים חלוציים המאירים את התפקודים וההפרעות הפתולוגיות של RNA וחלבונים, ופיתוח אסטרטגיות לשימוש בביו-פולימרים אלה בדרכים חדשות למיגור מחלות באדם".

 

ג'פרי קלי הוא פרופסור לכימיה במכון המחקר סקריפס. קלי קיבל את התואר הראשון שלו בכימיה מאוניברסיטת ניו יורק בפרדוניה. הוא קיבל דוקטוראט בכימיה אורגנית מאוניברסיטת צפון קרולינה בצ'פל היל (1986), וביצע מחקר פוסט-דוקטורט בכימיה ביו-אורגנית באוניברסיטת רוקפלר (1989).

רוב מולקולות החלבון חייבות להתקפל למבנים תלת ממדיים מוגדרים כדי שתוכלנה לפעול באופן הנכון. עם זאת, חלק מהחלבונים יכולים להתקפל בצורות נוספות, כאשר הצורה הפעילה ביולוגית יציבה אך במעט מצורות הקיפול השגויות. אותם חלבונים המקופלים באופן שגוי, עלולים להתלכד לצברים רעילים ולגרום למחלות. דוגמה בולטת לתופעה הזאת הם משקעי עמילואיד בצורת סיבים, הקשורים לניוון עצבי במחלת אלצהיימר ובמחלות רבות אחרות. כל התאים בגוף החי מכילים מערך יעיל של צ׳פרונים וגורמים אחרים, המסייעים לקיפול הנכון של החלבונים. בכך הם מונעים את צורות הקיפול הפתוגניות ובעיקר את יצירתם של הצברים הרעילים. אבל מערכות הגנה אלו נוטות להחלש בתהליך ההזדקנות, ולהיכשל במניעת היצירה של צברים פתוגניים רעילים.

מחקריו של פרופ. קלי מתמקדים בהבנת קיפול חלבונים, קיפול שגוי ויצירת צברים. הוא משתמש בגישות כימיות וביולוגיות לפיתוח אסטרטגיות טיפוליות חדשות למחלות הנגרמות מקיפול שגוי וצברי חלבון. הוא תרם באופן משמעותי למאבק במחלות ניווניות של מערכת העצבים על ידי גילוי מנגנון הצבירה של מולקולות החלבון במחלות עמילואיד אשר תוקפות את הלב ומערכת העצבים. הוא הדגים את המנגנון שבאמצעותו החלבון טרנסטיריטין מתפרק ומתקבץ לאשכולות שהורגים תאים, רקמות, ובסופו של דבר, גם בני אדם. הוא פיתח גישה מולקולרית להילחם בתופעה על ידי ייצובו של החלבון זה.

קלי פיתח בהצלחה את התרופה הראשונה, “tafamidis vyndaqel”, שאושרה לשימוש קליני. תרופה חלוצית זו, המשווקת ברחבי העולם, מאטה משמעותית את התקדמותה של המחלה פולינוירופתיה עמילואידית משפחתית, וכן את התקדמותה של המחלה קרדיומיופתיה משפחתית ספורדית, TTR , המובילה לאי ספיקת לב.

ג'פרי קלי זוכה בפרס וולף על פיתוח אסטרטגיה חדשה בעלת השפעה קלינית לשיפור מחלות הנגרמות על ידי צבירת חלבון פתולוגית. תרומותיו המכוננות חשפו מאפיינים בסיסיים של הומאוסטזיס חלבון (פרוטאוסטזיס) ברמה המולקולרית, כולל משחק הגומלין בין קיפול חלבון, קיפול שגוי ויצירת צברי חלבון. חוסר ויסות של פרוטאוסטזיס קשור בספקטרום של מחלות באדם. המעבדה של קלי השתמשה בתובנות היסודיות הללו כדי לפתח את התרופה טפמידיס, שעוצרת או מאטה את התקדמות המחלה בחולים הסובלים מעמילואידוזיס טרנסטירטין. גישה זו עשויה להיות ישימה בטיפול בהפרעות אחרות המבוססות על פרוטאוסטזיס.

הירואקי שוגה

חתן פרס וולף בכימיה 2023

הירואקי שוגה

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת טוקיו, יפן

 

נימוק למתן הפרס:

"על פיתוח זרזים מבוססי RNA שחוללו מהפכה בגילוי פפטידים ביו-אקטיביים".

 

שותפים לפרס:

הירואקי שוגה

ג'פרי קלי

צ'ואן הא

 

"על גילויים חלוציים המאירים את התפקודים וההפרעות הפתולוגיות של RNA וחלבונים, ופיתוח אסטרטגיות לשימוש בביו-פולימרים אלה בדרכים חדשות למיגור מחלות באדם".

 

פרופ. שוגה למד לתואר ראשון (1986) ושני בהנדסה (1989) באוניברסיטת אוקיימה. הוא קיבל דוקטוראט בכימיה מ-MIT (1994) וביצע מחקר פוסט-דוקטורט בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס. שוגה החל את הקריירה העצמאית שלו באוניברסיטת ניו יורק בבאפלו (1997-2003). בשנת 2003 עבר למרכז המחקר למדע וטכנולוגיה מתקדמים באוניברסיטת טוקיו. מאז 2010 שוגה הוא פרופסור מן המניין במחלקה לכימיה באוניברסיטת טוקיו. כיום, הוא מכהן כנשיא האגודה היפנית לכימיה. תחומי המחקר של פרופ. שוגה כוללים כימיה ביו-אורגנית, ביולוגיה כימית וביוטכנולוגיה הקשורה ל- RNA, תרגום ופפטידים. כחוקר צעיר, הוא פרץ דרך בשימוש באנזימים מבוססי RNA, או ריבוזימים, ככלי לשילוב חומצות אמינו לא טבעיות ב- tRNA. טכנולוגיה זו, המכונה "Flexizyme", הרחיבה מאוד את הפוטנציאל לתכנות מחדש של הקוד הגנטי.
באמצעות מחקר נוסף על תרגום חוץ-גופי של חלבונים, באמצעות ריבוזומים משוחזרים, הצליח פרופ. שוגה לשלב חומצות אמינו לא טבעיות בפפטידים כדי ליצור מולקולות היוצרות פפטידים מקרוציקליים באופן ספונטני. פרופ. שוגה השתמש בתצוגת אוליגונוקלאוטידים ובשיטות של אבולוציה מונחית, כדי לבנות את מערכת ה- RaPID. זוהי פלטפורמה לייצור ובחירה של מיליארדי פפטידים מאקרוציקליים כקושרים, אשר ביניהם כאלו בעלי זיקה גבוהה לחלבוני מטרה, כולל רבים שנחשבו בעבר כיעדים בלתי אפשריים לטיפול תרופתי.

בשנת 2006 , יסד פרופ. שוגה את חברת PeptiDream כדי לקדם וליישם את מערכת ה- RaPID, ולנצלה למציאת פפטידים טבעתיים קושרי חלבונים, במיוחד לצורך שיבוש אינטראקציות חלבון-חלבון. תגליותיו אפשרו בניית מולקולות מורכבות בקנה מידה גדול, דבר שהיה בלתי אפשרי בשיטות קונבנציונליות. הטכנולוגיה של שוגה יצרה מולקולות לא טבעיות ייחודיות יותר מכל גישה אחרת. המולקולות הללו הינן בעלות סטריאוכימיה ייחודית, צפיפות גבוהה של קבוצות פונקציונליות וארכיטקטורה תלת-ממדית, הנחוצים לחקירה ובקרה של תהליכים ביולוגיים. טכנולוגיה זו סללה את הדרך לדור חדש של תרופות. PeptiDream הפכה לחברה הנסחרת בבורסה של טוקיו והיא אחת מחברות הסטארט-אפ המצליחות ביותר ביפן.

פרס וולף מוענק להירואקי שוגה על פיתוח מערכת בחירה חדשנית (in vitro), ליצירת פפטידים טבעתיים כמעכבים של אינטראקציות חלבון-חלבון. הוא המציא את ה- flexizyme, זרז מבוסס RNA, המתעלה מעל מנגנונים טבעיים ומרחיב באופן ניכר את מגוון חומצות האמינו שניתן לשלב במערכות ריבוזומליות. האסטרטגיה של שוגה מאפשרת בנייה וסריקה מהירה של ספריות גדולות של פפטידים טבעתיים. הגילוי הייחודי שלו הוביל לגישה חדשה לכימיה רפואית ויצר כלים חדשים לגילוי תרופות.

צ'ואן הא

חתן פרס וולף בכימיה 2023

צ'ואן הא

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת שיקגו, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

על גילוי מתילציה הפיכה של RNA ותפקידה בוויסות הביטוי של גנים.

 

שותפים לפרס:

צ'ואן הא

ג'פרי קלי

הירואקי שוגה

 

"על גילויים חלוציים המאירים את התפקודים וההפרעות הפתולוגיות של RNA וחלבונים, ופיתוח אסטרטגיות לשימוש בביו-פולימרים אלה בדרכים חדשות למיגור מחלות באדם".

 

צ'ואן הא, ביולוג כימי סיני-אמריקאי, פרופ. באוניברסיטת שיקגו וחוקר במכון הרפואי ע״ש הווארד יוז. הא בוגר אוניברסיטת המדע והטכנולוגיה של סין בכימיה (1994). סיים דוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס, ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. הוא הפך לחבר סגל במחלקה לכימיה באוניברסיטת שיקגו בשנת 2002. וכיהן כמנהל המכון לדינמיקה ביו-פיזיקלית (2012-2017).

מולקולות RNA שבתוך התאים מכילות יותר ממאה וחמישים שינויים מבניים המתרחשים באלפי אתרים לאחר תהליך השעתוק. חלק מהשינויים הללו הם דינמיים ועשויים להיות להם תפקידי בקרה קריטיים, המקבילים לשינויים ב- DNA ובמולקולות חלבון. לכן, להבנת ההיקף והמנגנונים של שינויים דינמיים ב- RNA משמעות קריטית בביולוגיה וברפואה, והם מייצגים חזית מחקרית מתפתחת.

פרופ. צ'ואן הוא מומחה ברמה עולמית החוקר שינויי RNA לאחר השעתוק, את התפקיד ששינויים אלו ממלאים בתהליכים תאיים, ואת השפעתם הרחבה על התפתחות יונקים ומחלות באדם. מחקריו, המשתרעים על מגוון רחב של תחומי הביולוגיה כימית, כימיה של חומצות גרעין, ביולוגיה, אפיגנטיקה, וכימיה ביואיאורגנית, מתמקדים בהבנת השינויים הדינמיים של RNA ו- DNA ותפקידיהם בוויסות הביטוי של גנים.
הא הוא אבי הרעיון ששינויי RNA הם הפיכים ויכולים לשלוט בביטוי הגנים. מחקריו הבסיסיים הובילו לגישות לפיתוח טיפולים פוטנציאליים במחלות באדם, כגון סרטן, באמצעות שליטה במתילציה הפיכה של RNA. הוא זיהה לראשונה חלבונים שיכולים למחוק שינויים שבוצעו במולקולות RNA, והניח את הבסיס לענף מחקרי בשם epitranscriptome.
פרופ. הא הסביר כיצד מתילציה של RNA מזוהה על ידי חלבונים קוראים – תהליכים הידועים כממלאים תפקידים קריטיים בסוגים רבים של סרטן, כולל סרטן רירית הרחם, לוקמיה מיאלוגנית חריפה וגליובלסטומה.

צ'ואן הא זוכה בפרס וולף על עבודתו החלוצית בפיענוח הכימיה וההשלכות התפקודיות של שינוי RNA. הוא גילה מתילציה הפיכה של RNA שהובילה לפריצת דרך לגבי האופן שבו שינויים ב- RNA מווסתים את ביטוי הגנים. צ'ואן הא וצוותו גילו את האנזים הראשון מסוג RNA demethylase , אשר מסיר את קבוצת המתיל מ- N6-methyladenosine , שהוא הנגזרת הנפוצה ביותר ב- mRNA בבעלי חיים אאוקריוטים.

ריצ'רד ג'וליאן לונג

חתן פרס וולף באומנות 2023

סר ריצ'רד ג'וליאן לונג

 

נימוק למתן הפרס:

"על הגדרה מחדש של אפשרויות עשיית האמנות ושינוי הפרמטרים של האמנות החזותית".

 

שותפים לפרס:

סר ריצ'רד ג'וליאן לונג

פוג'יקו נאקאיה

 

סר ריצ'רד ג'וליאן לונג הוא פסל אנגלי ואחד מאמני האדמה הבריטיים הידועים ביותר. הוא חי ועובד בבריסטול, העיר בה נולד. לונג למד בקולג' לאמנות של מערב אנגליה (1962-1965) והמשיך את לימודיו בבית הספר לאמנות ועיצוב סנט מרטין, לונדון (1966-1968).
יצירותיו של ריצ'רד לונג, שנחשב לאחד האמנים המשפיעים ביותר, הרחיבו את אפשרויות הפיסול מעבר לחומרים ולשיטות מסורתיות. עבודותיו עוסקות בנוף, חוקרות את הטבע ואת החוויה שלו בטבע ומוצגת בדרך כלל עם חומרים או באמצעות תצלומים דוקומנטריים של חוויותיו.

כשהיה בן 18, יצא לונג לטיול במורדות ליד בריסטול מולדתו. הוא החל לגלגל כדור שלג בשלג, וכאשר הוא הפך גדול מכדי לדחוף אותו הלאה, הוציא את מצלמתו- אך במקום לצלם את כדור השלג, לונג צילם את המסלול המתפתל האפל שהשאיר אחריו בשלג הלבן. תמונה זו, אחת מיצירותיו המוקדמות ביותר של אמנות אדמה, נקראה "מסלול שלג". הוא היה אז סטודנט בקולג' לאמנות של מערב אנגליה בבריסטול, אבל הודח מתכנית הלימודים בגלל שעבודתיו נחשבו פרובוקטיבית מדי ואולי מוקדמת מדי לזמנן.

ההליכה היא מרכזית ביצירתו של לונג כדרך לתפיסה ורישום נוף; לונג חלוץ בהצגת הרעיון שאמנות יכולה להיות מסע ושפסל ניתן לפרק לאורך המרחק של מסע. ההליכה כמדיום אפשרה לו לבטא רעיונות של זמן ומרחב. לונג יוצר חופש תנועה וביטוי ואיזון עם עולם הטבע באמצעות עיסוק פיזי ואישי באדמה, ועבודה עם הטבע כדי לשקף את ארעיותו ואת תהליכי הזמן המשתנים. יצירותיו הפשוטות והמרתקות לובשות בדרך כלל צורה של צורות גיאומטריות – עיגולים, קווים, אליפסות וספירלות ומשתמשות בחומרי גלם, כמו אבנים ועצי סחף, שנמצאו לאורך הדרך. עבודות אלו הן לרוב התערבויות פשוטות, סימני דרך, אשר משאירות מעט או לא משאירות כלל עקבות ומוצגות באמצעות תצלומים או עבודות טקסט המתעדות את רעיונותיו, תצפיותיו וחוויותיו.

ריצ'רד לונג זוכה בפרס וולף על היותו חלוץ של אמנות קונספטואלית שבמרכזה אינטראקציה אישית עם עולם הטבע. ב- 1967, עבודתו "A Line Made by Walking" הציגה דמיון מחודש עכשווי של החוויה האנושית בטבע כנושא לאמנות. במהלך כמעט שישה עשורים, הליכותיו הבודדות ברחבי העולם יצרו גוף יצירות מורכב הכולל פסלים, תצלומים, רישומים וטקסטים. החומרים ליצירות האמנות הללו, המהדהדים את הטיולים עצמם, מבוססים על טבע: סלעים ואבנים, בולי עץ וזרדים, בוץ ואדמה. הכלים של סימון זמן ויצירת מפות, מתן שם מקומות ושמירת תיעוד כולם מתאחדים ליצירת יצירות המשלבות התבוננות עובדתית והמצאה אמנותית. העיסוק העמוק של לונג בסביבה הטבעית כתהליך, נושא, חומר ואוצר מילים ביסס אותו כדמות מפתח של דורו וככזה שעבודתו מהדהדת בעוצמה עם הדאגות של ימינו.