ג'ורג' פ. ספראג

חתן פרס וולף בחקלאות 1978

ג'ורג' פ. ספראג

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת אילינוי, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקריו המצוינים בהשבחה הגנטית של התירס למען רווחת האנושות".

 

שותפים לפרס:

ג'ורג' פ. ספראג

ג'ון סי ווקר

 

פרופסור ספראג (חוקר גנטיקה מרביע צמחים) ופרופסור ווקר (פתלוג צמחים מרביע צמחים) נודעו בעולם בהצלחתם בפיתוח יבולי צמחים משופרים והצליחו לייצב את הגידולים, ולהגבירם ולשפר את איכותם של גידולי ירקות עיקריים וכן ושל תירס בין חשובי גידולי הגרעינים שבעולם. שני חתני הפרס פיתחו כל אחד מתודולוגיה חדשה ויעילה של טכניקה והליכים של טיפוח זנים של גידולי שדה. האישים הם בין גדולי הדור הן במחקר הבסיסי והן במחקר השימושי. הם חינכו דורות של אנשי-מחקר, כדי לספק את צורכי החקלאות. תלמידיהם פעילים ברחבי העולם במחקר, בחינוך ובמנהל. שני חתני הפרס עזרו בארגון החקלאות מבחינה מדעית וכלכלית וסייעו בידי ממשלות רבות בעולם.

בתולדות החקלאות בעולם – תירס בן-כלאיים הנו הדוגמה המרהיבה ביותר של ניצול תופעה גנטית – הטרוזיס – להגברת יבולים של מזונות. אין עוררין על כך, שפרופסור ג'ורג' פ. ספראג שייך לקבוצת החוקרים הראשונה במעלה בתולדות 40 שנות הישגים חשובים בתחום של מדעי החקלאות. יתר על כן, הרבה ממושגי-היסוד, של התיאוריה ושל דגמי הרבייה שפיתח בגידול של תירס, השפיעו בתחומים אחרים של שיפור זני צמחים אחרים.

לאורך הקריירה המדעית המצטיינת שלו, עמל פרופסור ספראג ללא הרף, למען שילוב בין התיאוריה העיונית הכמותית בגנטיקה לבין המימוש הלכה למעשה בתוצאות המחקרים לגידול של זני צמחים. במחקרי-היסוד הכי פוריים שלו, הצליח ספראג, לפתח דגם גנטי מתמטי לשם ברירת זנים, אשר הביא לפיתוח חיבורים של גנטיים משופרים של פלאסמה של גרעיני תירס. מחקריו של פרופסור ספראג בגנטיקה הניחו את היסודות לשיפור איכותו התזונתי של התירס, הישג שמבטיח רבות לעמים רבים. ספראג, ביצע מחקרים, אשר הוכיחו, כי ניתן לשנות מבחינה תורשתית את איכות הפרוטאין שבתירס.

לסיכום, אין הרבה אנשים בתולדות החקלאות שהשפעתם הייתה כה חשובה לשיפור גידולה של אחת מהתבואות העיקריות, כפי שעשה פרופסור ספראג.

ג'ון צ. ווקר

חתן פרס וולף בחקלאות 1978

ג'ון צ. ווקר

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת וויסקונסין, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקרו הבסיסי בפתולוגיה של הצמח עד לפיתוח זנים עמידים בפני מחלות בצמחי מזון עיקריים".

 

שותפים לפרס:

ג'ון סי ווקר

ג'ורג' פ. ספראג

 

פרופסור ספראג (חוקר גנטיקה-מרביע צמחים) ופרופסור ווקר (פתולוג צמחים-מרביע צמחים) נודעו בעולם בהצלחתם בפיתוח יבולי צמחים משופרים והצליחו לייצב את הגידולים, להגבירם ולשפר את איכותם של גידולי ירקות עיקריים, וכן של תירס- בין חשובי גידולי הגרעינים שבעולם. שני חתני הפרס פתחו כל אחד מתודולוגיה חדשה ויעילה של טכניקה והליכים של טיפוח זנים של גידולי שדה. שניהם בין גדולי הדור הן במחקר הבסיסי והן במחקר השימושי. הם חינכו דורות של אנשי מחקר, כדי לספק את צורכי החקלאות. תלמידיהם פעילים ברחבי העולם במחקר, בחינוך ובמנהל. שני חתני הפרס עזרו בארגון החקלאות מבחינה מדעית וכלכלית וסייעו בידי ממשלות רבות בעולם.

בעיני רבים נחשב פרופסור ג'ון צ'ארלס ווקר בין 3 או 4 מהגדולים והחשובים ביותר בהיסטוריה בקרב הפתולוגים של צמחים. במרכז פעלו המדעי עמדה תרומתו להתגברות על מחלות של צמחים בדרך הפיתוח של זני תבואות עמידים בפני מחלות, וכן פיתוח מתודולוגיה חדשה ויעילה בגידול צמחים. הוא הוכיח את חשיבותם של גורמים סיבתיים, ובמיוחד של תזונה מארחת ושל טמפרטורה של הקרע – באפידמיולוגיה של מחלות צמחים, וכן בטיבם הפיזיולוגיה של מחלות וביסוד הכימי של כוח העמידה בפני מחלות של צמחים.

ווקר הוא אולי הדוגמא המובהקת בעולם של איש מדע, המשלב מחקר שימושי המכוון לייצור מזון, עם מחקר בסיסי המיועד להרחיב את גבולותיו של המדע, המאורגנים כמקשה אחת סביב הבעיות הספציפיות של החקלאות. כמן-כן הביאו מחקרים אחרים שלו בתחום בעיות של בלימת התפשטותו של מחלות, לגילוי מידע בסיסי רב על הגורמים הסיבתיים של האוויר ושל הקרקע בהתפרצותן ובחומרתן של המחלות.

כמחנך, אין לו אח ורע בכשרונו להדריך אנשי מדע במקצוע הפתולוגיה של הצמחים. ספר הלימוד הקלאסי שלו: "פתולוגיה של צמחים", אשר תורגם למספר שפות, הוא ההמסה הבסיסית בנושא. זה הספר הנפוץ ביותר בין ספרי הלימוד באוניברסיטאות חקלאיות בכל מקום בעולם.

ג'פרי קלי

חתן פרס וולף בכימיה 2023

ג'פרי קלי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

מכון המחקר סקריפס, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על פיתוח אסטרטגיה קלינית למיגור הווצרות ציברי חלבון בעלי השפעה פתולוגית".

 

שותפים לפרס:

ג'פרי קלי

צ'ואן הא

הירואקי שוגה

 

"על גילויים חלוציים המאירים את התפקודים וההפרעות הפתולוגיות של RNA וחלבונים, ופיתוח אסטרטגיות לשימוש בביו-פולימרים אלה בדרכים חדשות למיגור מחלות באדם".

 

ג'פרי קלי הוא פרופסור לכימיה במכון המחקר סקריפס. קלי קיבל את התואר הראשון שלו בכימיה מאוניברסיטת ניו יורק בפרדוניה. הוא קיבל דוקטוראט בכימיה אורגנית מאוניברסיטת צפון קרולינה בצ'פל היל (1986), וביצע מחקר פוסט-דוקטורט בכימיה ביו-אורגנית באוניברסיטת רוקפלר (1989).

רוב מולקולות החלבון חייבות להתקפל למבנים תלת ממדיים מוגדרים כדי שתוכלנה לפעול באופן הנכון. עם זאת, חלק מהחלבונים יכולים להתקפל בצורות נוספות, כאשר הצורה הפעילה ביולוגית יציבה אך במעט מצורות הקיפול השגויות. אותם חלבונים המקופלים באופן שגוי, עלולים להתלכד לצברים רעילים ולגרום למחלות. דוגמה בולטת לתופעה הזאת הם משקעי עמילואיד בצורת סיבים, הקשורים לניוון עצבי במחלת אלצהיימר ובמחלות רבות אחרות. כל התאים בגוף החי מכילים מערך יעיל של צ׳פרונים וגורמים אחרים, המסייעים לקיפול הנכון של החלבונים. בכך הם מונעים את צורות הקיפול הפתוגניות ובעיקר את יצירתם של הצברים הרעילים. אבל מערכות הגנה אלו נוטות להחלש בתהליך ההזדקנות, ולהיכשל במניעת היצירה של צברים פתוגניים רעילים.

מחקריו של פרופ. קלי מתמקדים בהבנת קיפול חלבונים, קיפול שגוי ויצירת צברים. הוא משתמש בגישות כימיות וביולוגיות לפיתוח אסטרטגיות טיפוליות חדשות למחלות הנגרמות מקיפול שגוי וצברי חלבון. הוא תרם באופן משמעותי למאבק במחלות ניווניות של מערכת העצבים על ידי גילוי מנגנון הצבירה של מולקולות החלבון במחלות עמילואיד אשר תוקפות את הלב ומערכת העצבים. הוא הדגים את המנגנון שבאמצעותו החלבון טרנסטיריטין מתפרק ומתקבץ לאשכולות שהורגים תאים, רקמות, ובסופו של דבר, גם בני אדם. הוא פיתח גישה מולקולרית להילחם בתופעה על ידי ייצובו של החלבון זה.

קלי פיתח בהצלחה את התרופה הראשונה, “tafamidis vyndaqel”, שאושרה לשימוש קליני. תרופה חלוצית זו, המשווקת ברחבי העולם, מאטה משמעותית את התקדמותה של המחלה פולינוירופתיה עמילואידית משפחתית, וכן את התקדמותה של המחלה קרדיומיופתיה משפחתית ספורדית, TTR , המובילה לאי ספיקת לב.

ג'פרי קלי זוכה בפרס וולף על פיתוח אסטרטגיה חדשה בעלת השפעה קלינית לשיפור מחלות הנגרמות על ידי צבירת חלבון פתולוגית. תרומותיו המכוננות חשפו מאפיינים בסיסיים של הומאוסטזיס חלבון (פרוטאוסטזיס) ברמה המולקולרית, כולל משחק הגומלין בין קיפול חלבון, קיפול שגוי ויצירת צברי חלבון. חוסר ויסות של פרוטאוסטזיס קשור בספקטרום של מחלות באדם. המעבדה של קלי השתמשה בתובנות היסודיות הללו כדי לפתח את התרופה טפמידיס, שעוצרת או מאטה את התקדמות המחלה בחולים הסובלים מעמילואידוזיס טרנסטירטין. גישה זו עשויה להיות ישימה בטיפול בהפרעות אחרות המבוססות על פרוטאוסטזיס.

הירואקי שוגה

חתן פרס וולף בכימיה 2023

הירואקי שוגה

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת טוקיו, יפן

 

נימוק למתן הפרס:

"על פיתוח זרזים מבוססי RNA שחוללו מהפכה בגילוי פפטידים ביו-אקטיביים".

 

שותפים לפרס:

הירואקי שוגה

ג'פרי קלי

צ'ואן הא

 

"על גילויים חלוציים המאירים את התפקודים וההפרעות הפתולוגיות של RNA וחלבונים, ופיתוח אסטרטגיות לשימוש בביו-פולימרים אלה בדרכים חדשות למיגור מחלות באדם".

 

פרופ. שוגה למד לתואר ראשון (1986) ושני בהנדסה (1989) באוניברסיטת אוקיימה. הוא קיבל דוקטוראט בכימיה מ-MIT (1994) וביצע מחקר פוסט-דוקטורט בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס. שוגה החל את הקריירה העצמאית שלו באוניברסיטת ניו יורק בבאפלו (1997-2003). בשנת 2003 עבר למרכז המחקר למדע וטכנולוגיה מתקדמים באוניברסיטת טוקיו. מאז 2010 שוגה הוא פרופסור מן המניין במחלקה לכימיה באוניברסיטת טוקיו. כיום, הוא מכהן כנשיא האגודה היפנית לכימיה. תחומי המחקר של פרופ. שוגה כוללים כימיה ביו-אורגנית, ביולוגיה כימית וביוטכנולוגיה הקשורה ל- RNA, תרגום ופפטידים. כחוקר צעיר, הוא פרץ דרך בשימוש באנזימים מבוססי RNA, או ריבוזימים, ככלי לשילוב חומצות אמינו לא טבעיות ב- tRNA. טכנולוגיה זו, המכונה "Flexizyme", הרחיבה מאוד את הפוטנציאל לתכנות מחדש של הקוד הגנטי.
באמצעות מחקר נוסף על תרגום חוץ-גופי של חלבונים, באמצעות ריבוזומים משוחזרים, הצליח פרופ. שוגה לשלב חומצות אמינו לא טבעיות בפפטידים כדי ליצור מולקולות היוצרות פפטידים מקרוציקליים באופן ספונטני. פרופ. שוגה השתמש בתצוגת אוליגונוקלאוטידים ובשיטות של אבולוציה מונחית, כדי לבנות את מערכת ה- RaPID. זוהי פלטפורמה לייצור ובחירה של מיליארדי פפטידים מאקרוציקליים כקושרים, אשר ביניהם כאלו בעלי זיקה גבוהה לחלבוני מטרה, כולל רבים שנחשבו בעבר כיעדים בלתי אפשריים לטיפול תרופתי.

בשנת 2006 , יסד פרופ. שוגה את חברת PeptiDream כדי לקדם וליישם את מערכת ה- RaPID, ולנצלה למציאת פפטידים טבעתיים קושרי חלבונים, במיוחד לצורך שיבוש אינטראקציות חלבון-חלבון. תגליותיו אפשרו בניית מולקולות מורכבות בקנה מידה גדול, דבר שהיה בלתי אפשרי בשיטות קונבנציונליות. הטכנולוגיה של שוגה יצרה מולקולות לא טבעיות ייחודיות יותר מכל גישה אחרת. המולקולות הללו הינן בעלות סטריאוכימיה ייחודית, צפיפות גבוהה של קבוצות פונקציונליות וארכיטקטורה תלת-ממדית, הנחוצים לחקירה ובקרה של תהליכים ביולוגיים. טכנולוגיה זו סללה את הדרך לדור חדש של תרופות. PeptiDream הפכה לחברה הנסחרת בבורסה של טוקיו והיא אחת מחברות הסטארט-אפ המצליחות ביותר ביפן.

פרס וולף מוענק להירואקי שוגה על פיתוח מערכת בחירה חדשנית (in vitro), ליצירת פפטידים טבעתיים כמעכבים של אינטראקציות חלבון-חלבון. הוא המציא את ה- flexizyme, זרז מבוסס RNA, המתעלה מעל מנגנונים טבעיים ומרחיב באופן ניכר את מגוון חומצות האמינו שניתן לשלב במערכות ריבוזומליות. האסטרטגיה של שוגה מאפשרת בנייה וסריקה מהירה של ספריות גדולות של פפטידים טבעתיים. הגילוי הייחודי שלו הוביל לגישה חדשה לכימיה רפואית ויצר כלים חדשים לגילוי תרופות.

אינגריד דובשי

כלת פרס וולף במתמטיקה 2023

אינגריד דובשי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת דיוק, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על עבודתה בתיאוריית wavelet ואנליזה של הרמוניה יישומית".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

פרופסור אינגריד דובשי היא מתמטיקאית ופיזיקאית בלגית מאוניברסיטת דיוק בדורהם, צפון קרוליינה. דובשי למדה את התואר הראשון שלה בפיזיקה באוניברסיטה החופשית של בריסל (1975). לאחר מכן המשיכה את מחקריה באותה אוניברסיטה וקיבלה את הדוקטורט שלה בפיזיקה עם תזה בנושא של: הצגה של אופרטורים קוונטיים על ידי גרעינים במרחבי הילברט של פונקציות אנליטיות.

אהבתה של אינגריד דובשי למתמטיקה ומדעים החלה בגיל צעיר. אביה טיפח את סקרנותה והתעניינותה בנושאים אלה בזמן שלמדה בבית הספר. כילדה, היא הוקסמה מהמנגנונים מאחורי פעולת המכונות ומהאמת שמאחורי מושגים מתמטיים. כשלא יכלה לישון, הייתה מחשבת חזקות בראשה, נשבית בקסמי המספרים הגדלים במהירות.

דובשי תרמה תרומה משמעותית לתחום תיאוריית ה- Wavelet (המכונים בעברית אדוות או גלונים). המחקר שלה חולל מהפכה בדרך שבה מעובדות תמונות ואותות באופן מספרי, ומספקות אלגוריתמים סטנדרטיים וגמישים לדחיסת נתונים. עבודתה הובילה למגוון רחב של חידושים בטכנולוגיות שונות, כולל הדמיה רפואית, תקשורת אלחוטית ואפילו קולנוע דיגיטלי.
תורת ה- Wavelet, אותה ביססה, הפכה לכלי מכריע בתחומים רבים של עיבוד אותות ותמונה. כגון: לשיפור ושחזור תמונות מימיו הראשונים של טלסקופ האבל, לזיהוי מסמכים מזויפים וטביעות אצבעות. בנוסף, Wavelets מהווים מרכיב חיוני בתקשורת אלחוטית ומשמשים לדחיסת רצפי סאונד לקובצי MP3.
מעבר לתרומתה המדעית, פרופסור דובשי דוגלת ופעילה נמרצות למען שוויון הזדמנויות בחינוך מדעי ומתמטי, במיוחד במדינות מתפתחות. כנשיאת האיגוד הבינלאומי למתמטיקה, היא פעלה רבות לקידום מטרה זו. היא מודעת לחסמים שעומדות בפני נשים בתחומים אלה ופועלת להדרכת מדעניות צעירות ולהגברת הייצוג וההזדמנויות עבורן.

התרומה החשובה ביותר של דובשי היא ההצגה, בשנת 1988, של בסיסי Waveles אורתונורמליים חלקים בעלי תומך קומפקטי. בסיסים אלה חוללו מהפכה בעיבוד האותות, והובילו לשיטות יעילות ביותר לדיגיטציה, אחסון, דחיסה וניתוח נתונים, כגון אותות אודיו ווידאו, טומוגרפיה ממוחשבת והדמיית תהודה מגנטית. התומך הקומפקטי של Waveles אלו אפשר לבצע עיבוד ספרתי של אות באופן התלוי לינארית באורכו. זה היה מרכיב קריטי עבור חוקרים ומהנדסים בתחום עיבוד האותות, שאפשר לפרק במהירות אות לתרומות בקני מידה שונים.
בעבודה משותפת מאוחרת יותר, עם A. Cohen ו- J.C. Feauveau , הציגה דובשי בסיסי wavelets ביו-אורתוגונליים סימטריים, המוותרים על האורתונורמליות לטובת סימטריה. בסיסים שכאלה מתאימים הרבה יותר לטיפול באי-רציפויות הנובעות מקצותיהם של אותות באורך סופי מה שמביא לשיפור איכות התמונה. ה- wavelets הביו-אורתוגונליים שפיתחה הפכו לבסיס למערכת JPEG 2000 המשמשת לדחיסה וקידוד של תמונות.
באופן עצמאי, ובשיתוף פעולה עם א. גרוסמן וי. מאייר, פיתחה דובשי בהרחבה את התיאוריה והיישום של מסגרות. מסגרות הן הכללה של בסיסים המאפשרת יתירות מבוקרת בייצוג האותות. יתירות כזו פרושה גמישות רבה לאין ערוך בייצוג האותות כמו גם הסרה יעילה של רעשים.

פרס וולף מוענק לאינגריד דובשי על עבודתה ביצירה ובפיתוח של תיאוריית ה- Wavelet וניתוח מודרני של מרחב תדר-זמן. תגליתה של Waveles חלקים, בעלי תומך קומפקטי, ופיתוח של Waveles דו-אורתוגונליים שינו את שיטות העיבוד והסינון של תמונות ואותות. לעבודתה חשיבות עצומה בדחיסת תמונה, הדמיה רפואית, חישה מרחוק וצילום דיגיטלי. דובשי תרמה תרומות שאין להן מקבילות לפיתוח יישומים ולניתוח הרמוני בעולם האמיתי, תוך הצגת טכניקות מתוחכמות של עיבוד תמונה המשרתות מגוון רחב של תחומים החל מאמנות ועד ביולוגיה אבולוציונית ומעבר לכך.

צ'ואן הא

חתן פרס וולף בכימיה 2023

צ'ואן הא

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת שיקגו, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

על גילוי מתילציה הפיכה של RNA ותפקידה בוויסות הביטוי של גנים.

 

שותפים לפרס:

צ'ואן הא

ג'פרי קלי

הירואקי שוגה

 

"על גילויים חלוציים המאירים את התפקודים וההפרעות הפתולוגיות של RNA וחלבונים, ופיתוח אסטרטגיות לשימוש בביו-פולימרים אלה בדרכים חדשות למיגור מחלות באדם".

 

צ'ואן הא, ביולוג כימי סיני-אמריקאי, פרופ. באוניברסיטת שיקגו וחוקר במכון הרפואי ע״ש הווארד יוז. הא בוגר אוניברסיטת המדע והטכנולוגיה של סין בכימיה (1994). סיים דוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס, ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. הוא הפך לחבר סגל במחלקה לכימיה באוניברסיטת שיקגו בשנת 2002. וכיהן כמנהל המכון לדינמיקה ביו-פיזיקלית (2012-2017).

מולקולות RNA שבתוך התאים מכילות יותר ממאה וחמישים שינויים מבניים המתרחשים באלפי אתרים לאחר תהליך השעתוק. חלק מהשינויים הללו הם דינמיים ועשויים להיות להם תפקידי בקרה קריטיים, המקבילים לשינויים ב- DNA ובמולקולות חלבון. לכן, להבנת ההיקף והמנגנונים של שינויים דינמיים ב- RNA משמעות קריטית בביולוגיה וברפואה, והם מייצגים חזית מחקרית מתפתחת.

פרופ. צ'ואן הוא מומחה ברמה עולמית החוקר שינויי RNA לאחר השעתוק, את התפקיד ששינויים אלו ממלאים בתהליכים תאיים, ואת השפעתם הרחבה על התפתחות יונקים ומחלות באדם. מחקריו, המשתרעים על מגוון רחב של תחומי הביולוגיה כימית, כימיה של חומצות גרעין, ביולוגיה, אפיגנטיקה, וכימיה ביואיאורגנית, מתמקדים בהבנת השינויים הדינמיים של RNA ו- DNA ותפקידיהם בוויסות הביטוי של גנים.
הא הוא אבי הרעיון ששינויי RNA הם הפיכים ויכולים לשלוט בביטוי הגנים. מחקריו הבסיסיים הובילו לגישות לפיתוח טיפולים פוטנציאליים במחלות באדם, כגון סרטן, באמצעות שליטה במתילציה הפיכה של RNA. הוא זיהה לראשונה חלבונים שיכולים למחוק שינויים שבוצעו במולקולות RNA, והניח את הבסיס לענף מחקרי בשם epitranscriptome.
פרופ. הא הסביר כיצד מתילציה של RNA מזוהה על ידי חלבונים קוראים – תהליכים הידועים כממלאים תפקידים קריטיים בסוגים רבים של סרטן, כולל סרטן רירית הרחם, לוקמיה מיאלוגנית חריפה וגליובלסטומה.

צ'ואן הא זוכה בפרס וולף על עבודתו החלוצית בפיענוח הכימיה וההשלכות התפקודיות של שינוי RNA. הוא גילה מתילציה הפיכה של RNA שהובילה לפריצת דרך לגבי האופן שבו שינויים ב- RNA מווסתים את ביטוי הגנים. צ'ואן הא וצוותו גילו את האנזים הראשון מסוג RNA demethylase , אשר מסיר את קבוצת המתיל מ- N6-methyladenosine , שהוא הנגזרת הנפוצה ביותר ב- mRNA בבעלי חיים אאוקריוטים.

דניאל יהושע דרוקר

חתן פרס וולף ברפואה 2023

דניאל יהושע דרוקר

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת טורונטו, קנדה

 

נימוק למתן הפרס:

"על עבודה חלוצית בבירור המנגנונים והפוטנציאל הטיפולי של הורמונים אנטרואנדוקריניים".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

דניאל דרוקר, אנדוקרינולוג קנדי ופרופסור לרפואה באוניברסיטת טורונטו ומדען בכיר במכון המחקר לוננפלד-טננבאום, בית החולים הר סיני בטורונטו. פרופ/ דרוקר ידוע במחקריו על הורמוני המעי והשימוש בהם בטיפול בסוכרת ובמחלות מטבוליות אחרות.
דרוקר נולד וגדל במונטריאול. הוא סיים לימודי רפואה באוניברסיטת טורונטו (1980) והשלים את התמחויותיו ברפואה ואנדוקרינולוגיה בבית החולים ג'ונס הופקינס (1980-81), אוניברסיטת טורונטו (1980-84), ובית החולים הכללי של מסצ'וסטס, בית הספר לרפואה של הרווארד (1984-87).
פרופ. דרוקר נודע במחקריו וביישום פריצות דרך מדעיות לטיפול קליני. מחקרים אלו תרמו משמעותית לפיתוח טיפולים חדשים לסוכרת מסוג 2 וטיפול חדש בתסמונת המעי הקצר ובעלי פוטנציאל רב לטיפול בהשמנת יתר.
פרופ. דרוקר חוקר משפחה של הורמונים המיוצרים בלבלב, במערכת העיכול ובמוח, המבקרים אספקטים רבים של חילוף חומרים. באמצעות שליטה על הפרשת האינסולין ורמות הגלוקוז בדם, הורמונים אלו מווסתים את התיאבון, את ספיגת הרכיבים התזונתיים מהמזון שאנו אוכלים, ואת ההמרה של אותם רכיבים תזונתיים לאנרגיה. מאחר ופעולה מוגברת של הורמונים אלו עשויה להועיל בסוכרת, השמנת יתר והפרעות מעי דלקתיות, לאנלוגים להורמונים אלה פוטנציאל לפיתוח תרופות חדשות למחלות הפוגעות במיליוני אנשים ברחבי העולם.

פרס וולף מוענק לפרופ. דרוקר על תרומתו הגדולה להבנת הפיזיולוגיה והפרמקולוגיה של פפטידים דמויי גלוקגון (GLPs) והשימוש בהם לשיפור בריאות המטופלים.
גילוייו אודות הפעילות של GLP-2 ,GLP-1 , ו- (dipeptidyl peptidase-4 (DPP-4 אפשרו פיתוח של מספר סוגים חדשניים של תרופות לטיפול בסוכרת, השמנת יתר ומחלות נלוות הקשורות להשמנה. דרוקר הראה כי GLP-1 מזרז ישירות הפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב.
במהלך 35 השנים האחרונות, דרוקר הוביל את התחום תוך הבהרת החשיבות של פעולת GLP-1 בבקרת שגשוג והישרדות של תאי בטא בלבלב, ויסות מצבי עקה ברשתית האנדופלזמטית (ER) וגמישות תאי הבטא. דרוקר זוכה להכרה בזכות תרומתו המתמשכת לאיפיון פעולויות חדשות רבות של GLP-1 במוח, במעיים, בלבלב האנדוקריני והאקסוקריני, במערכת החיסון, בלב ובכלי הדם. הוא מילא תפקיד מרכזי בזיהוי מנגנוני הפעולה הקרדיווסקולריים של האינקרטינים, בכללם מחקרים על קצב לב, לחץ דם, טרשת עורקים, מצבי דלקת בכלי הדם והלב, ובכך הניח את הבסיס המדעי לתוצאות המרגשות של המחקרים הקליניים שהדגימו שיפור רב במדדים קרדיווסקולריים שונים. ממצאים אלה סיפקו תמיכה נרחבת לפיתוח ושימוש בתרופות ממשפחת GLP-1, בחולי סוכרת והסובלים מהשמנת יתר. כמוכן ממצאים אלו אפשרו זיהוי מחלות נוספות (כדוגמת מחלות הכבד השומני- ,NASH ומחלות נוירו-דגנרטיביות כגון פרקינסון ואלצהיימר) שהטיפול בהן בעזרת אגוניסטים של GLP-1R, עשוי להביא לשיפור משמעותי במטופלים. דרוקר גם תיאר את המנגנונים המקשרים בין פעילות DPP-4 לבקרה מטבולית. מחקריו החלוציים תיארו את חשיבותו DPP-4 לשליטה בציר האנטרואינסולרי וביססו את DPP-4 כמטרה לתרופה שתעכב את פעילותו, ותאריך את זמן מחצית החיים של GLP-1 אנדוגני.

פוג'יקו נאקאיה

כלת פרס וולף באומנות 2023

פוג'יקו נאקאיה

 

נימוק למתן הפרס:

"על הגדרה מחדש של אפשרויות עשיית האמנות ושינוי הפרמטרים של האמנות החזותית".

 

שותפים לפרס:

פוג'יקו נקאיה

סר ריצ'רד ג'וליאן לונג

 

פוג'יקו נאקאיה נולדה בסאפורו, יפן. התעניינותה המוקדמת בקשרים בין אמנות למדע נוצרה בהשראת עבודתו של אביה ומאמונתו שהגשמת אמיתות מדעיות תלויה בשיתוף פעולה בין בני האדם לטבע. כמו אביה, שהיה פיזיקאי ועסק בצילום קרחונים וגבישי שלג, גם החקירה האמנותית של נאקאיה עוסקת באלמנט המים ומשרה תחושת פליאה בתופעות מזג אוויר יומיומיות.
נאקאיה למדה בבית הספר הגבוה של אוניברסיטת יפן לנשים בטוקיו ובאוניברסיטת נורת' ווסטרן באוונסטון, אילינוי. תערוכת היחיד הראשונה שלה נערכה בגלריה של טוקיו בשנת 1962. עבודתה קיבלה תפנית משמעותית כשהצטרפה לקולקטיב הניסויים באמנות וטכנולוגיה של אמנים ומהנדסים (.E.A.T).

ערפל, כגשר בין העולם המטפיזי והפיזי, מהפנט ביכולתו לטשטש את הגבולות בין מציאות לדמיון. עבור נאקאיה, ערפל "גורם לדברים גלויים להפוך לבלתי נראים ולדברים בלתי נראים – כמו רוח – להיות גלויים". בעבודתה כחלק מהקולקטיב, נאקאיה עטפה את ביתן פפסי בתערוכת 1970 באוסקה בערפל מלאכותי, והפכה לאמנית הראשונה שיצרה סביבת ערפל פיסולית. מאז עבדה נאקאיה עם ערפל מלאכותי רבות, יצרה פסלי ערפל ופיתחה סביבות סוחפות ובלתי יציבות, מה שהפך אותה לחלוצת הז'אנר.
נאקאיה ידועה בניסויים המוקדמים שלה באמנות ובטכנולוגיה, כמו גם בעבודתה בווידאו ארט. היא ייסדה את הקולקטיב Video Hiroba ופתחה את גלריית הווידאו ארט הראשונה ביפן. היא שיתפה פעולה עם אמנים בינלאומיים רבים והשתתפה בתערוכות בינלאומיות רבות.

פוג'יקו נאקאיה, מהאמנים המובילים ביפן, זוכה בפרס וולף על היותה חלוצה ותיקה של עבודה המשלבת בין תחומי האמנות, הטבע, המדע והטכנולוגיה. הפסלים, הסרטים והסרטונים, המיצבים והציורים שלה, שהופקו במשך קריירה של שבעה עשורים, עוסקים בנושאים בסיסיים כמו סביבה, תפיסה ותקשורת. ההתייחסות המוקדמת של נאקאיה לפוטנציאל האמנותי של משאבי טבע, אימוץ הטכנולוגיות המתהוות, וחקר האינטראקציה האנושית עם כוכב הלכת שלנו, הוכחו כראויות לשבח. חצי מאה לאחר שפיתחה לראשונה את הרעיון של פסלי ערפל, היא ממשיכה להדהים את הקהל בקסם היצירה שנעשתה בצומת של אמנות וטבע, שירה ומדע. נאקאיה בנפשה היא חוקרת המתעלמת מפרדיגמות קבועות מראש ובכך מרחיבה את ההגדרה והחוויה של האומנות.

מרטינוס תיאודור ואן גנוכטן

חתן פרס וולף בחקלאות 2023

מרטינוס תיאודור "רין" ואן גנוכטן

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

האוניברסיטה הפדרלית של ריו דה ז'נרו, ברזיל

 

נימוק למתן הפרס:

"על עבודתו פורצת הדרך בהבנה וחיזוי של זרימת מים והסעת מזהמים בקרקעות".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

פרופ. ואן גנוכטן, יליד הולנד, קיבל את השכלתו המוקדמת באוניברסיטת ואכנינגן ואת הדוקטורט שלו בארצות הברית, באוניברסיטת ניו מקסיקו סטייט. לוואן גנוכטן קריירה למופת ובעלת השפעה, עם שיתופי פעולה רבים ברחבי העולם, מרטינוס שימש כעורך ועורך משותף של תשעה כתבי עת והשיק את כתב העת Vadose Zone Journal המוקדש למדע הסביבה הקרובה לפני השטח.

Vadose Zone המכונה בעברית "התווך הבלתי רווי" הוא האזור השוכן בין פני הקרקע לפני מי התהום. הקרקע והסלע באזור זה אינם רוויים במלואם במים; כלומר, הנקבובים בתוכם מכילים אוויר ומים. תנועת מים בתווך הבלתי רווי חשובה לחקלאות, הסעת מזהמים בקרת שיטפונות ועוד. האזור הלא רווי נמצא בשימוש אינטנסיבי לגידול צמחים, בניית מבנים וסילוק פסולת, ומכריע בקביעת כמות ואיכות מי התהום הזמינים לשימוש האדם.

במהלך 40 שנות הקריירה שלו, פרופסור ואן גנוכטן שינה את התחומים הרחבים של פיזיקת הקרקע וההידרולוגיה של האזור הלא רווי, שהם מרכזיים בפעולות חקלאיות מודרניות ובמדעי האקלים. הוא יצר בסיס מדעי חיוני להבנת זרימת נוזלים ותהליכי הסעת מזהמים בקרקעות בלתי רוויות, כולל יחסי הגומלין שלהם עם האטמוספירה שמעל ומי התהום מתחת.
ההידרולוגיה העכשווית של האזור הלא רווי הינה תוצר תרומותיו הרבות, שיצרו שילוב בין חקלאות, מדעי הקרקע, גיאולוגיה, מדעי הסביבה והנדסה אזרחית. חשובים במיוחד היו מחקריו על התהליכים הבסיסיים השולטים בזרימת מים והסעת כימיקלים בתווך נקבובי. עבודתו הראויה לציון על הסעת כימיקלים חקלאיים במערכות שאינן בשווי משקל, היוותה ועדיין מהווה אבן דרך בתחום. מרטינוס הינו חלוץ ביצירת מודלים של נקבוביות כפולה וחדירות כפולה באזורים בתת הקרקע בהם נוזלים ניידים ואזורים בהם הם נייחים. כמו כן, הוא הציג פתרונות אנליטיים וספרתיים חדשניים, ואימת את תקפות המודלים שלו בניסויי מעבדה וניסויי שדה.
המודלים שפיתח שיפרו מאוד את התחזיות של תופעות שדה מורכבות והניעו מבול של מחקרים בקווים דומים, המטפלים בזרימת מים ובהסעת מומסים בקרקעות ובסלעים. בזכות התכונות המתמטיות האטרקטיביות שלהן ופשטותן, "משוואות ואן גנוכטן" נמצאות כיום בשימוש אוניברסלי בסימולטורים ספרתיים של תהליכי זרימה והסעה תת-קרקעית.
פרופ. ואן גנוכטן זוכה בפרס וולף על עיצוב מחדש של תחומי פיזיקת הקרקע וההידרולוגיה של התווך הבלתי רווי. הוא לא רק פרסם מאות מאמרים בכתבי עת מדעיים, אלא גם כתב מדריכים לתוכנות המחשב הרבות שלו שנמצאות כיום בשימוש ברחבי העולם. הוא הביא נראות ואמינות עצומות למקצוע מדעי החקלאות והקל על יצירת קשרים פרודוקטיביים בין תיאורטיקנים ואנשי מעשה, סטודנטים צעירים ומדענים מוכשרים, ומוסדות במדינות מפותחות ופחות מפותחות. על כל תרומותיו הרבות לחקלאות, למדעי הקרקע ולהידרולוגיה, זוכה פרופ' ואן גנוכטן בפרס וולף לחקלאות לשנת 2023 .

ריצ'רד ג'וליאן לונג

חתן פרס וולף באומנות 2023

סר ריצ'רד ג'וליאן לונג

 

נימוק למתן הפרס:

"על הגדרה מחדש של אפשרויות עשיית האמנות ושינוי הפרמטרים של האמנות החזותית".

 

שותפים לפרס:

סר ריצ'רד ג'וליאן לונג

פוג'יקו נאקאיה

 

סר ריצ'רד ג'וליאן לונג הוא פסל אנגלי ואחד מאמני האדמה הבריטיים הידועים ביותר. הוא חי ועובד בבריסטול, העיר בה נולד. לונג למד בקולג' לאמנות של מערב אנגליה (1962-1965) והמשיך את לימודיו בבית הספר לאמנות ועיצוב סנט מרטין, לונדון (1966-1968).
יצירותיו של ריצ'רד לונג, שנחשב לאחד האמנים המשפיעים ביותר, הרחיבו את אפשרויות הפיסול מעבר לחומרים ולשיטות מסורתיות. עבודותיו עוסקות בנוף, חוקרות את הטבע ואת החוויה שלו בטבע ומוצגת בדרך כלל עם חומרים או באמצעות תצלומים דוקומנטריים של חוויותיו.

כשהיה בן 18, יצא לונג לטיול במורדות ליד בריסטול מולדתו. הוא החל לגלגל כדור שלג בשלג, וכאשר הוא הפך גדול מכדי לדחוף אותו הלאה, הוציא את מצלמתו- אך במקום לצלם את כדור השלג, לונג צילם את המסלול המתפתל האפל שהשאיר אחריו בשלג הלבן. תמונה זו, אחת מיצירותיו המוקדמות ביותר של אמנות אדמה, נקראה "מסלול שלג". הוא היה אז סטודנט בקולג' לאמנות של מערב אנגליה בבריסטול, אבל הודח מתכנית הלימודים בגלל שעבודתיו נחשבו פרובוקטיבית מדי ואולי מוקדמת מדי לזמנן.

ההליכה היא מרכזית ביצירתו של לונג כדרך לתפיסה ורישום נוף; לונג חלוץ בהצגת הרעיון שאמנות יכולה להיות מסע ושפסל ניתן לפרק לאורך המרחק של מסע. ההליכה כמדיום אפשרה לו לבטא רעיונות של זמן ומרחב. לונג יוצר חופש תנועה וביטוי ואיזון עם עולם הטבע באמצעות עיסוק פיזי ואישי באדמה, ועבודה עם הטבע כדי לשקף את ארעיותו ואת תהליכי הזמן המשתנים. יצירותיו הפשוטות והמרתקות לובשות בדרך כלל צורה של צורות גיאומטריות – עיגולים, קווים, אליפסות וספירלות ומשתמשות בחומרי גלם, כמו אבנים ועצי סחף, שנמצאו לאורך הדרך. עבודות אלו הן לרוב התערבויות פשוטות, סימני דרך, אשר משאירות מעט או לא משאירות כלל עקבות ומוצגות באמצעות תצלומים או עבודות טקסט המתעדות את רעיונותיו, תצפיותיו וחוויותיו.

ריצ'רד לונג זוכה בפרס וולף על היותו חלוץ של אמנות קונספטואלית שבמרכזה אינטראקציה אישית עם עולם הטבע. ב- 1967, עבודתו "A Line Made by Walking" הציגה דמיון מחודש עכשווי של החוויה האנושית בטבע כנושא לאמנות. במהלך כמעט שישה עשורים, הליכותיו הבודדות ברחבי העולם יצרו גוף יצירות מורכב הכולל פסלים, תצלומים, רישומים וטקסטים. החומרים ליצירות האמנות הללו, המהדהדים את הטיולים עצמם, מבוססים על טבע: סלעים ואבנים, בולי עץ וזרדים, בוץ ואדמה. הכלים של סימון זמן ויצירת מפות, מתן שם מקומות ושמירת תיעוד כולם מתאחדים ליצירת יצירות המשלבות התבוננות עובדתית והמצאה אמנותית. העיסוק העמוק של לונג בסביבה הטבעית כתהליך, נושא, חומר ואוצר מילים ביסס אותו כדמות מפתח של דורו וככזה שעבודתו מהדהדת בעוצמה עם הדאגות של ימינו.