גיורג' קורטג

חתן פרס וולף במוזיקה 2024

גיורג' קורטג

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומתו למורשת התרבותית של העולם, שהיא ביסודה מעוררת השראה ואנושית".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

גיורג' קורטג György Kurtág (נולד ב-1926, בלוגו, רומניה) הינו מלחין הונגרי הנודע על תרומתו האוונגרדית למוזיקה קלאסית עכשווית. קורטאג החל לנגן בפסנתר בגיל 5 בהדרכתה של קלרה וויקיצה-פייה (Klára Vojkicza-Peia). מסעו המוזיקלי המקצועי החל באקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט בשנת 1946 , שם למד פסנתר וקומפוזיציה בהדרכתם של מנטורים ידועים, בינהם Pál Kadosa (פסנתר), Leó Weiner (מוזיקה קאמרית), Sandor Veress, ו- Ferenc Farkas (לחן). קורטג קיבל את התואר בפסנתר ובמוזיקה קאמרית ב-1951 ובקומפוזיציה ב-1955. השכלתו המוזיקלית המוקדמת, שהושפעה מזולטן קודאלי ובלה ברטוק, הניחה את הבסיס לקריירה המאופיינת בחיבור עמוק למסורות עממיות הונגריות ומחויבות לחדשנות מודרניסטית.
בין השנים 1960 ל-1968, עבד קורטג כמנטור לסולנים בפילהרמונית הלאומית של הונגריה בבודפשט. ב-1967 הוא הוזמן ללמד באקדמיה למוזיקה, בתחילה כעוזר של פאל קדושה (Pál Kadosa) בפסנתר ואחר כך כמורה למוזיקה קאמרית. אף על פי שיצא לפנסיה באופן רשמי בשנת 1986, קורטג המשיך ללמד באופן קבוע עד 1993. מאז ועד היום הוא הנחה קורסים למוזיקה קאמרית במספר רב של מדינות באירופה ובארצות הברית. לאורך הקריירה המפוארת שלו, קורטג יצר שפה מוזיקלית ייחודית, המשלבת אלמנטים של מודרניזם עם תהודה רגשית עמוקה. הוא הלחין מגוון רחב של יצירות, כולל מוזיקה קאמרית, יצירות ווקאליות ויצירות תזמורת. בולט בין אלה הוא "Játékok" (משחקים), אוסף מונומנטלי המציג את חקר השפה המוזיקלית שלו והתנסות בצורה.
שיתוף הפעולה של קורטג עם אשתו הפסנתרנית מרטה קורטג, היה היבט מכונן במסעו האמנותי. השותפות שלהם הניבה פרשנויות יוצאות דופן של יצירותיו, ומציעות לקהל הבנה מגוונת של עולמו המוזיקלי המורכב. קורטג ואשתו משתתפים ברסיטלים שבהם הם מבצעים קטעים מסדרת הפסנתר "Játékok" (משחקים) לסירוגין עם תעתיקים של קורטג ליצירות באך.

קורטג הינו מהמלחינים העכשוויים המבוקשים ביותר, בעל קריירה פורה וביצועים רבים. לאורך מסעו המוזיקלי הנרחב הוא עבד בתפקידים יוקרתיים כמלחין הבית של תזמורות מוערכות, אולמות קונצרטים, תיאטראות והרכבים רבים. מבין הבולטים שביניהם: הפילהרמונית של ברלין, ה- Sächsische Staatskapelle Dresden, Wiener Konzerthaus , האופרה הלאומית ההולנדית, והאנסמבל InterContemporain.
ההשפעה של קורטג על המוזיקה הקלאסית העכשווית היא עמוקה וניכרת ברחבי העולם. יצירותיו מבוצעות ונערצות על ידי מוזיקאים וקהל כאחד, מה שמזכה אותו בהכרה ובשבחים בינלאומיים. עבודותיו מפגינות עוצמה ותחושה של התבוננות פנימה, הלוכדות את מהות החוויה האנושית בביטויים מוזיקליים דחוסים אך טעונים רגשית.

תרומותיו זיכו אותו בפרסים רבים, לרבות פרס גראומאייר היוקרתי להלחנה מוזיקלית. יצירותיו מאתגרות את הגבולות המקובלים ומרחיבות את אפשרויות הביטוי המוזיקלי.
כדמות מכובדת בעולם המוזיקה המודרנית, מורשתו של קורטג פורצת מעבר ללחניו. קורטג מורה מעורר השראה אשר השפיע על דורות של מוזיקאים ומלחינים. מחויבותו לפרוץ את גבולות החקר המוזיקלי, יחד עם חיבור עמוק לשורשיו ההונגריים, מבססות את קורטג כבולט בפנתיאון המלחינים הקלאסיים של המאה ה-20 וה-21.
פרס וולף מוענק לגיורג' קורטג על היותו דוגמה למוזיקאי רב מעלה ואנושי. המוזיקה שלו, העוסקת בשאלות הקיומיות של נפש האדם, מתמקדת ברגשות יסוד כמו אהבה, צער, פחד, חרדה, ייאוש ורצון להרמוניה ופיוס. האמנות שלו נעה בין צורות קטנות, כמו יצירותיו הקצרות בפסנתר, לקנטטה או אופרה בקנה מידה גדול, ומשקפת את העבר וההווה של כל ההיסטוריה של המוזיקה המערבית. ההשפעה של קורטג על מוזיקאים רבים היא עצומה. עמיתיו ותלמידיו זכו לספוג ממנו רוח ייחודית של מסירות למוזיקה, חשיבה מבנית והרמונית, ומכאן חוו את הדרכתו כנושא לפיד האנושיות.

אולגה נויווירת

כלת פרס וולף במוזיקה 2021

אולגה נויווירת

 

נימוק למתן הפרס:

"על שליטתה יוצאת הדופן, כשרונה האמנותי וכישוריה התקשורתיים כמלחינה של ימינו".

 

שותפים לפרס:

אולגה נויווירת

סטיבי וונדר

 

נויווירת ו-וונדר דחקו את גבולות אומנותם, והפכו אותה לכלי המשרת ערכים אוניברסליים ואידיאליים הומניסטיים.

אולגה נויווירת נולדה בשנת 1968 בגראץ, אוסטריה ולמדה באקדמיה למוזיקה ואמנויות הבמה בווינה ובקונסרבטוריון למוסיקה בסן פרנסיסקו, וכן למדה ציור וקולנוע במכללה לאמנות בסן פרנסיסקו. במשך למעלה מ -30 שנה עבודותיה של אולגה נויווירת סללו דרך למגוון רחב של צורות וז'אנרים: אופרות, מחזות רדיו, מיצבי קול, יצירות אמנות, צילום ומוזיקה קולנועית. בעבודות רבות היא משלבת בין מוזיקה חיה, אלקטרוניקה ווידאו לחוויות אורקוליות. עבודתה, המאופיינת בשפה ייחודית, ובחקירת צורות מוזיקליות חדשות, זכתה לאהדה גדולה בקרב קהלים ומבקרים ברחבי העולם בעשורים האחרונים והיא ללא ספק העשרה משמעותית ברפרטואר המוסיקה העכשווית.

אולגה נויווירת, כלת פרס וולף למוזיקה לשנת 2021, היא אחת המלחינות השלמות ביותר של דורה ושל זמננו. בחיפוש מתמיד אחר הרפתקה וחדשנות היא מניבה שטף יצירתי בעל אינטנסיביות נדירה. יצירתה מעידה על קול ייחודי ומלא שליטה השומר על מהותו גם תחת לחצים חיצוניים. יצירות המוזיקה התיאטרליות שלה מרחיבות את אוצר המלים השיתופי של האופרה ובוחנות אינטראקציות נוספות בין הרכבים מסורתיים, מוזיקה אלקטרונית חיה, תמונות וארכיטקטורה תוך שימוש בטכנולוגיות אורקוליות מתקדמות החושפות עולם חדש של תמונות קוליות המערבבות חלקים מסורתיים ממקורות רבים ויוצרות מטמורפוזות המתאפיינות בשינויים, חילופי צורות והתייחסויות אסוציאטיביות. נויווירת בוחרת את הנושאים שלה ברגישות ורלוונטיות גבוהות. הם נעים מהתמקדות בקול האנושי לביטויים של הנפש, עוברים בפמיניזם וזהות מגדרית לשיקוף נוקב של רגעים היסטוריים. האמנות המבריקה והאמיצה של אולגה נויווירת משמשת אותה כפלטפורמה לחקר רעיונות פילוסופיים, חברתיים ופוליטיים בני זמננו ולהבאתם למודעותם של קהלים רבים על הבמות ובאולמות היוקרתיים בעולם.

סטיבי וונדר

חתן פרס וולף במוזיקה 2021

סטיבי וונדר

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומתו העצומה למוזיקה ולחברה כמי שהעשיר את חייהם של דורות שלמים של אוהבי מוזיקה".

 

שותפים לפרס:

סטיבי וונדר

אולגה נויווירת

 

נויווירת ו-וונדר דחקו את גבולות אומנותם, והפכו אותה לכלי המשרת ערכים אוניברסליים ואידיאליים הומניסטיים.

סטיבי וונדר, יליד מישיגן, 1950, זמר בעל שם עולמי, פזמונאי, נגן, מפיק תקליטים – ושגריר מצטיין לשלום. המוזיקה של סטיבי וונדר שואבת את השראתה מקצב ובלוז, ג'אז, סול ופאנק, אך הליבה שלה מושרשת עמוק בתרבות העשירה של הקהילה השחורה לאורך ההיסטוריה של ארצות הברית ושורשיה שבאפריקה. הטקסטים היפים והנשמתיים של סטיבי וונדר משקפים מגוון רחב של נושאים רלוונטיים, החל ממחשבות ורגשות אישיים עמוקים וכלה בסוגיות חברתיות ופוליטיות העוסקות באפליה, גזענות, עוני וביטוי תרבותי בחברה ככאלו, הם ממשיכים להיות רלוונטיים ביותר כיום, בעוד שתרומת המוזיקה של סטיבי וונדר עיצבה את המוזיקה הפופולרית ברחבי העולם מאז שנות השישים, עם עשרות תקליטים ושירים בלתי נשכחים רבים, מחויבותו המתמשכת לתמוך במאבקים חברתיים לטובת האנושות ופעילותו למען השלום.

סטיבי וונדר, חתן פרס וולף במוזיקה לשנת 2021, הוא אחד הכוכבים הזוהרים ביותר ברקיע המשובץ זמרים וכותבי שירים כבר כמעט 50 שנה. בארה"ב הוא זכה בכל אות הצטיינות והוקרה שאפשר להעלות על הדעת וככלל, נחשב לאייקון של סצנת המוזיקה האמריקנית. בשפתו המוזיקלית המבריקה והייחודית אשר הרחיבה את קונספט המלודיה, ההרמוניה והצליל של סוגה זאת, הוא חולל שינוי בעולם המוזיקה והשפיע על רבים מהמוזיקאים הגדולים שבאו בעקבותיו. וונדר משלב מילים ומוזיקה בכדי לבטא שמחה וכאב המושרשים עמוק בחיי תלאות, עצב ואי-צדק תוך שהוא מותח ביקורת על הגזענות החברה האמריקאית. מסרי האהבה, השלום ואהבת האדם שלו העניקו השראה לרבים. וונדר הותיר חותם ברור שלא יימחה כפעיל הומניטרי, נדבן ולוחם למען זכויות אדם ומינף את הצלחתו ופרסומו כדי להשפיע על חייהם של בני אדם ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. 

אדם פישר

חתן פרס וולף במוזיקה 2018

אדם פישר 

 

נימוק למתן הפרס:

"על היותו מנצח רב השראה ומגן רהוט על זכויות אדם".

 

שותפים לפרס:

אדם פישר

סר פול מקרטני

 

אדם פישר הוא אחד המנצחים הבולטים הפעילים כיום. את הכשרתו קיבל בבודפשט ובווינה, במשך שנים רבות ניצח על האופרה הממלכתית בווינה וב-2017 זכה להתמנות לחבר כבוד שלה. שימש כמנצח ראשי בקרלסרוהה, כמנהל מוסיקלי בפרייבורג אין ברייסגאו, וכמנהל המוסיקלי של בית האופרה בקאסל שבה גם יסד את פסטיבל מאהלר הבינלאומי. פישר הקים ומנהל את תזמורת היידן האוסטרו-הונגרית, המנגנת באולם שבו היידן עצמו ניצח בבכורה עולמית על רבות מן הסימפוניות שלו. הוא מנצח בבתי אופרה נודעים ועל תזמורות מובילות בעולם. תמיכתו בזכויות אדם ומחאתו נגד ההתפתחויות הפוליטיות במולדתו הונגריה עושים אותו לאמן בעל יושרה מופתית – סגולות המעצבות את ביצועיו וגם את עמדתו המוסרית. קרן וולף גאה להכיר באדם פישר מנהיג מוסיקלי אהוד בכל רחבי תבל ששאיפותיו משמשות השראה לכולנו.

דינמיות, יזמות וגיוון מאפיינים את העשייה היצירתית של המנצח בעל השם העולמי אדם פישר. הוא מייסדם של שני פסטיבלים בינלאומיים למוסיקה שהיו לביתו האמנותי. תחת ידו פסטיבל וגנר בבודפשט רכש לעצמו מוניטין ובמהלך למעלה מעשר שנות קיומו ביצע בארמון האמנויות את האופרות של וגנר בהן גם את מחזור האופרות טבעת הניבלונגים, ארבעת האופרות שהיו ליצירה המרכזית ברפרטואר של הפסטיבל ובוצעו מדי שנה בשנה במהלך ארבעה ימים רצופים.

ב-1987 ייסד פישר את פסטיבל היידן באייזנשטט שבזכותו היה למרכז חשוב ונודע לביצוע המוסיקה של היידן. בה בעת הקים את התזמורת הפילהרמונית האוסטרית-הונגרית ע"ש היידן המתמקדת בנגינת יצירותיו של יוזף היידן המלחין. בשנים הרבות שבהן שימש כמנצחה הראשי של התזמורת הציב סטנדרטים חדשים לביצוע המוסיקה של היידן. ההקלטה של מכלול הסימפוניות של היידן זכתה לשלל פרסים ושבחים ומהווה הוכחה להישגיו. כמנצח הכבוד של התזמורת הוא שומר עמה על קשרים הדוקים. בעונה הקרובה החליט אדם פישר להקדיש את עצמו לביצוע מכלול היצירות של גוסטב מאהלר שאותן יבצע בקונצרטים פומביים ויקליט יחד עם התזמורת הסימפונית של דיסלדורף שבה הוא מכהן כמנצח ראשי מאז 2015. בנוסף הוא משמש כיועץ אמנותי לאולם הקונצרטים הטוֹנהָאלֶה שבדיסלדורף שם יזם מתן פרס לזכויות האדם המוענק מדי שנה במסגרת קונצרט מיוחד המוקדש לזכויות אדם.

לאדם פישר קשרים הדוקים עם התזמורת הקאמרית הדנית בקופנהאגן שכמנצחה הראשי כיהן החל מ-1998, שותפות אמנותית ששיאה בהקלטת מכלול הסימפוניות של מוצרט, מבצע שזכה לפרסים ושבחים רבים והמשכו בביצוע והקלטת יצירותיו של בטהובן.

בבית האופרה הממלכתי של וינה, שהיה לו לבית אמנותי מאז 1973, ניצח אדם פישר על עשרים ושש אופרות שונות ובהן לא מעט הפקות חדשות. להצלחה כבירה זכה בביצוע האופרה הוולקירות מאת ריכרד וגנר שהתקבלה גם בהתלהבות רבה בטוקיו במסגרת מסע הקונצרטים שערכה האופרה הממלכתית של וינה ביפן ב-2016.

על תרומתו זכה להתמנות כחבר כבוד של האופרה הממלכתית של וינה, מינוי שהתקבל ב-2017 בעצה אחת עם משרד התרבות האוסטרי.

עם רפרטואר עשיר של אופרות גרמניות ואיטלקיות, אדם פישר מופיע זה למעלה משלושים שנה בכל בתי האופרה המובילים בעולם בכלל זה המטרופוליטן אופרה בניו יורק, האופרה הממלכתית הבאוורית במינכן, קובנט גרדן בלונדון, האופרה לה בסטיליה בפריז, בית האופרה של ציריך והלה סקאלה במילאנו שבה ניצח לאחרונה על הפקה חדשה של חליל הקסם מאת מוצרט, האופרה שעליה ניצח גם בהופעת הבכורה שלו בלה סקאלה ב-1986.

כאורח קבוע בפסטיבל וגנר בביירויית, ב-2002 נבחר על ידי המגזין הגרמני "עולם האופרה" למנצח השנה על ביצוע מחזור האופרות טבעת הניבלונגים.

אדם פישר מרבה להופיע גם באולמות הקונצרטים; הוא מנצח בקביעות על התזמורת הפילהרמונית של וינה (2017 שבוע מוצרט בזלצבורג וקונצרטים למנויים באולם הקונצרטים מוזיקפריין בווינה), על התזמורת הסימפונית של וינה (במהלך עונת הקונצרטים הנוכחית ינצח על קונצרטים למנויים ועל "אביב בווינה" שיתקיים באולם המוזיקפריין) ועל תזמורת עידן הנאורות (לאחרונה בלונדון, באולם קרנגי בניו יורק, ובבודפשט), תזמורת המוצרטיאום בזלצבורג (מטינה מוצרט במסגרת פסטיבל זלצבורג). בנוסף הוא אורח קבוע על בימות התזמורות הגדולות המובילות בעולם בהן התזמורת הפילהרמונית של מינכן, התזמורת הסימפונית של במברג, תזמורת הטונהאלה בציריך, התזמורת של פריז, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, התזמורות הסימפוניות של שיקאגו ובוסטון והתזמורת הסימפונית של NHK ביפן.

בתום סיום לימודי ניצוח והלחנה בעיר הולדתו בודפשט ועם המנצח האגדי הנס סוורובסקי בווינה, החל לעבוד כמנצח וקורפטיטור לזמרים. עבודתו הובילה אותו לגרץ שבאוסטריה, הלסינקי, קרלסרוהה ומינכן. הוא שימש כמנהל מוסיקלי בפרייבורג (1983-1981), קאסל (1992-1987), מנהיים (2005-2000) לפני ששב לעיר הולדתו בודפשט כמנהל אמנותי של בית האופרה בבודפשט (2010-2007).

שני פרסי אקו-קלאסיק על הקלטת כל הסימפוניות של היידן (עם התזמורת הפילהרמונית האוסטרית-הונגרית ע"ש היידן), פרס ICMA (הפרס הבינלאומי למוסיקה קלאסית) ב-2015 על הקלטת מכלול הסימפוניות של מוצרט (התזמורת הקאמרית הדנית) והגרנד פרי דה דיסק על הקלטת האופרה של קארל גולדמרק מלכת שבא והאופרה טירתו של כחול הזקן מאת בלה ברטוק מעידים על הדיסקוגרפיה הענפה והמגוונת שלו.

אדם פישר הוא חבר כבוד של המוזיקפריין של מחוז שטירייה שבגראץ. הוא בעל עיטור המופת הדני שהוענק לו על ידי מלכת דנמרק ופרופסור לשם כבוד, תואר שהוענק לו על ידי נשיא אוסטריה.

פול מקארטני

חתן פרס וולף במוזיקה 2018

סר פול מקארטני

 

נימוק למתן הפרס:

"האופראוס של ימינו"

 

שותפים לפרס:

סר פול מקרטני

אדם פישר

 

סר פול מקרטני אחד מגדולי הזמרים היוצרים בכל הזמנים. הרבגוניות שלו מהווה בסיס לקשת יצירה יוצאת דופן, החל ברוק כבד וכלה במנגינות אינטימיות שוברות לב ובלתי נשכחות. גם התמלילים שלו מתפרשים על פני מנעד רחב: מן התמים והמקסים ועד לנוקב ולמייאש. הוא נגע בלבם של הבריות בכל העולם, כאחד מן "החיפושיות" וגם בהמשך בהרכבים האחרים, בהם גם כחבר בלהקת "כנפיים". בדומה לכל אמנות גדולה המנגינות שלו הן זמניות ועל זמניות: היום כבר דור שלישי שבוי בדמיונו מעורר הקנאה. סביר להניח ששיריו יושרו וישמשו מקור הנאה כל עוד בני אדם יתנו קולם בשיר.

ב-6 ביולי 1957 פגש פול מקרטני את ג'ון לנון במסיבת גן בוולטון ווילג', פגישה שבעקבותיה הצטרף ללהקת הסקיפל "החוצבים" שלאחר מספר גלגולים זכתה לשם "החיפושיות" – הביטלס. מקרטני ולנון היו עד מהרה לכותבי השירים של הלהקה, וב-1962 כשהחיפושיות חתמו על חוזה עם חברת התקליטים EMI- פרלופון כמעט כל החומרים היו מפרי עטם של השניים. משהקליטו את האלבום השלישי כבר לא נמצאו בו גרסאות כיסוי. מקרטני ולנון הקנו חשיבות רבה, כלכלית ויצירתית, לשותפות בכתיבת השירים; ואפילו ב-1969 בשעה שלא ראו עין בעין בעניינים עסקיים ומן הסתם גם לא דיברו זה עם זה, לנון הביא למקרטני את שירו הבלדה על ג'ון ויוקו. המוסיקה שלהם העפילה על חילוקי דעות אישיים.

למרות ששמו נקשר לרוב בבלדות ושירי אהבה, מקרטני היה אחראי גם לרבים משירי הרוק הכבד של הלהקה, לדוגמה ליידי מדונה, בחזרה לברית המועצות והלטר סקלטר (1968), כשרונו יוצא הדופן בא לידי ביטוי במנגינות שהלחין ולפעמים בתוספות שהדביק לחלקו האחרון של שיר, כמו למשל ב-היי ג'וד (1968).

ב-1966 התקיימה ההופעה האחרונה של החיפושיות בפני קהל. ב-1970 לאחר פירוק הלהקה פול מקרטני הקליט שני אלבומי סולו, מקרטני (1970) וראם (1971) לפני שייסד את להקת כנפיים יחד עם אשתו לינדה (האמריקנית לינדה איסטמן). להקת כנפיים יצאה לסיורי קונצרטים בכל רחבי העולם והייתה ללהקת הפופ המצליחה ביותר של שנות ה-70 עם 27 שירים שטיפסו לראש מצעד הפזמונים האמריקני – רשימת 40 השירים הטובים ביותר בארה"ב, וחמישה אלבומים שהגיעו בזה אחר זה לראש מצעד הפזמונים, בכלל זה Band on the Run שזכה לשבחים רבים (1973) ו-Wings at the speed of Sound (1976).

המבקרים אהבו את האלבום שהקליט מקרטני ב-1989, Flowers in the Dirt שהופיע בתקופה שבה שב להופיע בפני קהל. ב-1997 העניקה המלכה אליזבט השנייה למקרטני תואר אבירות על עשייתו בתחום המוסיקה.

ב-2001 ראה אור אלבום השירה שלו Blackbird Singing, אוסף שירים ופזמונים. את יום הולדתו ה-62 חגג ב-2004 בסט. פטרסבורג ברוסיה בקונצרט ה-3,000 שלו שהתקיים בנוכחות קהל שמנה 60.000 מאזינים.

עם 60 תקליטי זהב ולמעלה מ-100 מיליון עותקי סינגל שמכר במהלך הקריירה שלו, אין ספק שמקרטני הוא המבצע ומלחין המוסיקה הפופולארית המצליח ביותר מבחינה מסחרית. שירם של החיפושיות Yesterday (רק אתמול) (1965) שנכתב על ידי מקרטני והושר על ידו בלוויית רביעיית מיתרים – הושמע כ-שישה מיליון פעמים ברדיו ובטלוויזיה בארה"ב, כשאת המתחרה הקרוב אליו ביותר הוא מותיר במרחק רב מאחור. ועוד, עם למעלה מ-3000 גרסאות כיסוי, זהו השיר הניצב בראש רשימת ההקלטות שנעשו אי פעם. ב-2009 ספריית הקונגרס האמריקני בוושינגטון הכריזה על מקרטני כחתן פרס גרשווין למוסיקה פופולרית.

מקרטני הוא לא רק מוסיקאי רוק, מקרטני נחשב למוסד בריטי, אייקון כמו בירה חמה וקריקט, הוא היה לחלק מן הזהות הבריטית.

ג'סי נורמן

כלת פרס וולף במוזיקה 2015

ג'סי נורמן

 

נימוק למתן הפרס:

"על הופעותיה יוצאות הדופן בכל רחבי העולם, פעילותה החינוכית ומסירותה למיגור בעיות בריאות כלל עולמיות".

 

שותפים לפרס:

ג'סי נורמן

מאריי פראחיה

 

נורמן היא אישיות בולטת בהצטיינותה בעולם המוסיקה של ימינו, ויתרה מזאת – היא גם דמות המקרינה מאישיותה החוצה לחברה, ופעילה מאד לעידוד צעירים בדרכם לקריירה, הן כזמרים והן כמוסיקאים. השפעתה רבת העוצמה על סטודנטים, ללא הבדלי דת, גזע ומין, שיפרה את מעמדם של רבים בחברה, וגרמה לשינוי מהותי בחייהם. נורמן העשירה קהל רב ומגוון, החל באוהבי מוסיקה קלאסית וכלה באוהדי ג'אז ומוסיקה אפרו-אמריקאית. לצד פעילותה הבימתית, היא מקדישה מזמנה לפעילויות חברתיות חשובות ורבות, ובמיוחד למאבק למיגור בעיות בריאות קשות. הודות לאישיותה החמה, לכנותה וליושרה, היא פתחה את עולם המוסיקה לקהל רחב בכל רחבי העולם.

מאריי פראחיה

חתן פרס וולף במוזיקה 2015

מאריי פראחיה

 

נימוק למתן הפרס:

"על פרשנותו המרתקת ורבת הכנות בנגינה ועל עוצמת השפעתו על התפתחות הדור החדש של המוסיקאים".  

 

שותפים לפרס:

מאריי פראחיה

ג'סי נורמן

 

פראחיה מגדולי הפסנתרנים של דורנו, המצטיין בפרשנות ובקידום היצירה המוסיקלית על תקופותיה השונות. פראחיה משמש מקור השראה והשפעתו על פסנתרנים צעירים בעולם רבת עצמה. בנגינתו ובאישיותו הוא מעודד רבים מהם לשפר את אמנותם ולהביאה לדרגים נעלים יותר. בהופעותיו יוצאות הדופן והמיוחדות הוא משמש מודל למוסיקאים צעירים מקצועיים ולכל אוהבי המוסיקה ולמרות כוח רב זה, אין הוא מתפשר ברמת הסטנדרטים והעקרונות המוסיקליים שלו ונשאר נאמן לעצמו. בנגינתו, פראחיה מקרין אישיות ששם את כוונותיו של המלחין קודם לאגו הפרטי שלו, ולמרות זאת- חותמת אישיותו יוצאת הדופן והמיוחדת נוכחת בכל הופעה והופעה שלו במלוא עצמתה.

סיימון ראטל

חתן פרס וולף במוזיקה 2012

סר סיימון ראטל

 

נימוק למתן הפרס:

“על היותו דמות בינלאומית מובילה בין המנצחים של זמננו. המוניטין העולמי שלו כפרפקציוניסט בביצוע מגוון רחב של יצירות מוזיקליות מוערך מאוד על ידי מי שניגנו תחת שרביטו, כמו גם קהלים שונים ברחבי העולם".

 

שותפים לפרס:

סיימון ראטל

פלאסידו דומינגו

סיימון ראטל (נולד ב-1955 בליברפול), הוא מנצח בריטי-גרמני, מוכר בעיקר על עבודתו בתזמורת הסימפונית של ברמינגהם, התזמורת הפילהרמונית של ברלין, והתזמורת הפילהרמונית של לונדון, ועל עבודתו על יצירותיהם של מאהלר, בטהובן וסיבליוס. ראטל ניצח על רפרטואר רחב, שמצביע על זיקה ליצירות תזמורתיות הרפתקניות של המאה ה-20- מלחינים כמו בארטוק, סטרווינסקי ושימנובסקי.

בילדותו, ראטל למד לנגן על פסנתר וכינור, וניגן על כלי הקשה בתזמורת הנוער של מרסיסייד. בגיל 16, בשנת 1971, הוא נכנס לאקדמיה המלכותית למוזיקה.

ב-1974 מונה להיות עוזר המנצח של התזמורת הסימפונית של בורנמות'. הוא הצטרף לצוות המוזיקה של גלינדבורן בגיל 20 ב-1975. הוא המשיך וניצח על למעלה מ-200 הופעות של 13 אופרות שונות בגלינדבורן ובסיבובי הופעות במהלך 28 השנים שלאחר מכן.

בגיל 21, בשנת 1976, ערך ראטל את הנשף הראשון שלו ברויאל אלברט הול, וניצח על הסינפונייטה של לונדון, באוגוסט 1976, עם תוכנית הכוללת את הבכורה של מרידיאן של הריסון בירטוויסטל והסימפוניה הקאמרית הראשונה של ארנולד שנברג.

ב-1977 מונה להיות עוזר מנצח של הפילהרמונית המלכותית של ליברפול.

מ-1980 עד 1998, ראטל היה המנצח הראשי והיועץ האמנותי של התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם ומונה למנהל מוזיקלי בשנת 1990. הוא עבר לברלין ב-2002 ומונה לתפקידים המנהל האמנותי והמנצח הראשי של הפילהרמונית של ברלין.

פלאסידו דומינגו

חתן פרס וולף במוזיקה 2012

פלאסידו דומינגו

 

נימוק למתן הפרס:

"על היותו אחד הטנורים האגדיים והגדולים בכל הזמנים, על שסייע בדחיפת אמנים צעירים רבים ועל גילוי מסירות למטרות הומניטריות".

 

שותפים לפרס:

פלאסידו דומינגו

סיימון ראטל

 

פלאסידו דומינגו הוא מגדולי הטנורים בכל הזמנים. הוא הופיע בתפקידים ראשיים ב-128 אופרות בהופעות מסביב לעולם. הרפרטואר שלו מקיף יצירות מהמאה השמונה-עשרה המוקדמת ועד לוואגנר ואופרות בנות זמננו. מתחילת הקריירה שלו, פלאסידו דומינגו הראה גם מסירות לישראל ולמטרות הומניטריות שונות. דומינגו היה פעיל במיוחד בעידוד אמנים צעירים, ונטל יוזמה כשגריר של ארגון "Hear the World" העוסק בשמיעה ואובדן שמיעה.

פלאסידו דומינגו הוא זמר טנור נודע בקולו הרבגוני והחזק, השומר על צלילותו וזכותו בכל המנעד, נולד ב-1941 בספרד וב-1950 התיישב במקסיקו. דומינגו למד פסנתר וניצוח ואחר כך זמרה. בשנים 1962-1965 הופיע באופרה הישראלית, שבה החל את דרכו המקצועית. מאז 1968 הופיע כמה פעמים ב"מטרופוליטן אופרה" בניו יורק, ולאחר זמן נעשה חבר קבוע בסגל שלה. הופעתו הראשונה בבית האופרה "לה סקאלה" של מילנו היתה ב-1969. דומינגו הוא מזמרי הטנור הליריים הנודעים והמרשימים ביותר בדורנו. הרפרטואר שלו כולל 134 תפקידים, יותר מכל זמר טנור אחר וזאת בשש שפות שונות.

דומינגו הוא המנהל הכללי של שתי להקות אופרה: האופרה הלאומית של וושינגטון והאופרה של לוס אנג'לס.

לאורך כל שנות פעילותו ניכרת גם פעילותו ההומניטארית, כגון פעילותו למען נפגעי רעש האדמה הגדול במקסיקו בשנת 1985,פעילותו למען נפגעי ההוריקן קתרינה בניו אורלינס ועוד.

פלאסידו דומינגו הוא דוקטור לשם כבוד באוניברסיטאות שונות בעולם. הוא קיבל פרסים ואותות כבוד שונים בארצות הברית ובאירופה, נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 2000 וזכה במדליית החירות הנשיאותית בשנת 2002. בשנת 2009 היה דומינגו הזוכה הראשון בפרס ע"ש בירגיט נילסון על תרומתו לעולם האופרה. נילסון בחרה בדומינגו באופן אישי טרם מותה.

בהשאלה על אמרתו של שייקספיר, התבטא דומינגו ברהיטות כשאמר: "אם המוסיקה הינה מזון האהבה, אזי היא גם קול התקווה".

קלאודיו אבאדו

חתן פרס וולף במוזיקה 2008/9

קלאודיו אבאדו

 

שותפים לפרס:

קלאודיו אבאדו

גייה קאנצ'לי 

 

 

קלאודיו אבאדו הוא מענקי המנצחים שבכל הזמנים. אציל נפש אשר עשייתו המוסיקלית ספוגה
בלהט פנימי, חדורה באמירה אינטלקטואלית, ומלאה באהבת אדם. פרשנויותיו לביצועי יצירות המופת במוסיקה חושפות עומקים מדהימים.

היה זה אבאדו שהביא את בית האופרה "לה סקאלה" במילאנו ואת הפילהרמונית של ברלין לשיאים חדשים. הוא מנצח גדול שתמיד מטפח ומקדם את הכישרון הגדול של הדור הצעיר. אבאדו יזם, טיפח וגילה לעולם את "תזמורת מאהלר" ואת תזמורת "הצעירים של אירופה" והפך אותן לשתיים מהיוצאות מן הכלל בעולם.