קרוליין דין

כלת פרס וולף בחקלאות 2020

קרוליין דין

 

שייכות בעת מתן הפרס:

ממכון John Innes Centre ,אנגליה

 

נימוק למתן הפרס:

"על תגליותיה החלוציות בבקרת זמן הפריחה והבסיס האפי-גנטי לקיוט (ורנליזציה)".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

ככל שהחורף מפנה את מקומו לאביב, צמחים רבים מלבלבים במלוא תפארתם במטרה למשוך מאביקים. כמו בעבודת שעון, מינים אלה מתעכבים בפריחתם, עד תחילת האביב, כאשר התנאים מיטביים להפריה והתפתחות זרעים. חוקרים ידעו זה מכבר כי צמחים מעכבים את הפריחה עד שחוו תקופה של קור ממושך, תהליך המכונה וורנליזציה. במשך עשרות שנים, מגדלי הצמחים ניצלו את התלות בקור כדי לפתח זנים של דגנים וירקות ולהרחיב את טווח יבוליהם בכדי להבטיח אספקה לאורך כל השנה. עם זאת, הבסיס המולקולרי של הוורנליזציה רק מתחיל להתגלות. עבודתה של פרופ. דין המתרכזת בהבנת מנגנוני זיכרון וחישת טמפרטורה בצמחים, בעלת השפעה לא רק על החקלאות, אלא גם על הביולוגיה כולה.

קרוליין דין (ילידת 1957) גדלה בצפון אנגליה. לאחר שרכשה תואר ראשון ושני בביולוגיה באוניברסיטת יורק, עברה לקליפורניה לחקור בתחום הביולוגיה מולקולרית. בשנת 1988 החלה לעבוד במרכז ג'ון אינס, שם עיקר עיסוקה בחקר הבסיס המולקולרי של תהליך הורנליזציה.

מחקרה של דין הוביל לכמה פריצות דרך משמעותיות שהשפיעו ישירות על הבנתנו את התהליכים הביולוגיים היסודיים שהינם בעלי חשיבות קריטית לחברה, כלומר המנגנון המולקולרי המבקר את תזמון הפריחה של צמחים עילאיים. מחקרה התמקד בשתי שאלות מרכזיות בביולוגיה של הצמח: מדוע צמחים מסוימים חייבים לעבור חורף לפני שיוכלו לפרוח וכיצד הם זוכרים שנחשפו לטמפרטורות קרות שבועות או חודשים קודם לכן? לא מדובר בסוגיות אקדמיות בלבד משום שהטיפוח של זני דגנים שונים, בהם נדרשת או לא נדרשת חשיפה לתקופת קור, הוא אחד מאבני הפינה של הגדלת התנובה של גידולים חקלאיים באזורים עם אקלים ממוזג. דין ותלמידיה שיבטו כמה מהגנים החשובים ביותר השולטים בזמן הפריחה של תודרנית לבנה (Arabidopsis thaliana) בתגובה לוורנליזציה, התהליך שבו צמחים "זוכרים" שנחשפו בעבר לטמפרטורה נמוכה כדי לתזמן  את הפריחה בעונה הנכונה.

בניסיון להבין את מנגנוני הפעולה של הוורנליזציה, דין ועמיתיה אפיינו מערכת אפי-גנטית המבקרת את התהליך. מערכת זו כוללת עיבוד RNA באמצעות מסלול השתקה של מולקולות RNA קטנות ודה-מתילציה של היסטונים. יחד עם שותפיה למחקר, הם המשיכו ופיתחו מודל מולקולרי כמותי המסביר כיצד צמחים "זוכרים" את החורף. מחקרה החלוצי מתאר את האופן שבו צמחים מצליחים לסנן את האותות שמופעלים על ידי טמפרטורות נמוכות מתוך תנאי סביבה בהם מנעד הטמפרטורות רחב וכיצד הצמח זוכר זאת בהמשך התפתחותו. דין תרגמה את המחקר הבסיסי שלה על התודרנית הלבנה  לביולוגיה של גידולים חקלאיים, ובמיוחד לטיפוח של זנים ממשפחת הכרוביים, תוך שימוש באללים, שאופיינו במהלך המחקר הבסיסי יותר, המבקרים את מועד הפריחה. עבודתה של דין מספקת פרדיגמה מולקולרית לוויסות אפי-גנטי הנשלט על ידי הסביבה עם השלכות עצומות לטיפוח גידולים בתנאי סביבה משתנים או תנאי גידול תת אופטימליים המאפיינים מצב של שינויי אקלים.

קרוליין הינה תומכת נלהבת למען קידום נשים במדע ומשמשת מודל לחיקוי. לא ניתן להפריז בחשיבות עבודותיה של דין והשלכותיהן על החקלאות ואלו רק מתעצמות לנוכח השינויים שחלים בתנאי האקלים.

 

 

דוד זילברמן

חתן פרס וולף בחקלאות 2019

דוד זילברמן

 

שייכות בעת מתן הפרס:

אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"עבור פיתוח מודלים כלכליים למתן מענה לסוגיות יסודיות בחקלאות, כלכלה ומדיניות".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

דוד זילברמן, יליד 1947 בירושלים, התחיל את דרכו האקדמית באוניברסיטת תל אביב ואת התואר השלישי בכלכלה חקלאית ומשאבים קיבל מאוניברסיטת ברקלי, שם הוא מכהן כפרופסור חבר וכיו"ר מרכז רובינסון. זילברמן פרסם בתחומים שונים על כלכלת החקלאות, הסביבה, הטכנולוגיה והסיכונים הכרוכים בהם. מטרתו לשלב את התיאוריה הכלכלית לבעיות בעולם האמיתי במדינות מפותחות ומתפתחות כאחד. זילברמן מכהן כחבר האגודה האמריקנית לחקלאות האמריקאית וחבר איגוד המשאבים הכלכליים והסביבתיים.

ד"ר זילברמן שילב מאפיינים ביו-פיזיקליים של מערכות חקלאיות-כלכליות על מנת לפתח מודלים כלכליים ומסגרות לקבלת החלטות אקונומטריות שיענו על שאלות יסודיות בחקלאות, כלכלה ומדיניות העולות במספר תחומים חשובים:

מים: ד"ר זילברמן פיתח מודלים לבחירה והשפעה על טכנולוגיות שימור מים המדגימים שטכנולוגיות אלו משפרות את התפוקה ובדרך כלל חוסכות במים, אם כי כאשר ההשפעה על תפוקת המים גבוהה במיוחד, מודלים אלה עשויים להוביל לשימוש מוגבר במים ליחידת קרקע. הנהגת סחר במים עשויה להאיץ את האימוץ של פרקטיקות שימור מים.

בקרת מזיקים: זילברמן חולל מהפך במחקר על כלכלת בקרת המזיקים באמצעות (א) הנהגת שימוש בפונקציית בקרת נזקים על מנת לאמוד את הפרודוקטיביות של אסטרטגיות בקרת מזיקים; (ב) פיתוח שיטות להערכת היתרונות של חומרי הדברה הנמצאים בפיקוח; ו(ג) הצגת שיטה לפיקוח על סיכונים לבריאות הסביבה הנובעים מחומרי הדברה כימיים.

ביו-טכנולוגיה: מחקריו של ד"ר זילברמן מפריכים מיתוסים לגבי יבולים שעברו הנדסה גנטית. ד"ר זילברמן הראה ששימוש בכותנה שעברה הנדסה גנטית הביא לגידול משמעותי ביבולים בהודו, וכי הנדסה גנטית הגדילה את ההיצע של תירס ופולי סויה, הביאה להורדת מחירים והיטיבה עם העניים. עבודתו סיפקה מסגרת להערכת המחיר הכרוך בעיכוב השקתן של טכנולוגיות חדשות עקב תהליכים רגולטוריים ממושכים. ד"ר זילברמן ערך אומדנים של העלות החברתית של הרגולציה המוטלת על גידול אורז זהוב והאיסור על הנהגת ביו-טכנולוגיות באפריקה.

תשלום עבור שירותי אקוסיסטם: זילברמן פיתח מנגנונים משופרים להקצאת תשלומים ממשלתיים לשירותים חקלאיים ועודד את התכנון מחדש של תכניות כדוגמת Conservation Reserve Program (CRP) בארה"ב.

אימוץ טכנולוגיה: במחקריו פיתח ד"ר זילברמן גישה מתוחכמת לניתוח האימוץ של טכנולוגיות מודרניות בחקלאות, לרבות התנהגות החקלאים, הטרוגניות ותהליכי למידה דינמיים. גישה זאת יושמה באופן נרחב.

הקריירה של ד"ר זילברמן היא תמהיל ייחודי של עבודה תיאורטית, מחקר שימושי ויישום והוא הדמות המרכזית בדיונים על מדיניות מים, סביבה ומשאבים בחקלאות ובביו-כלכלה.

ג'ין רובינזון

חתן פרס וולף בחקלאות 2018

ג'ין רובינזון

 

שייכות בעת מתן הפרס:

אוניברסיטת אילינוי, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על הובלת המהפכה הגנומית בביולוגיה של אוכלוסיות דבורת הדבש".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

דבורת הדבש נמנית עם בעלי החיים החשובים ביותר לחקלאות על פני כדור הארץ: כשליש מן המזון שצורכת האנושות הוא תוצר ישיר של פעילות דבורי הדבש כמאבקות של למעלה ממאה גידולים חקלאיים חשובים, בכלל זה מירב התוצרת העולמית של שקדים, פולי סויה, כוסמת וכותנה. חשיבותן האדירה לחקלאות והמבנה החברתי המורכב שלהן הופכים את דבורי הדבש לנושא חיוני במחקר הביולוגי והחקלאי.

ג'ין רובינזון, יליד 1955, קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קורנל ב-1986 ושלוש שנים לאחר מכן הצטרף לאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין – שם הוא מכהן כיום (מאז 2011) כראש מכון קרל ר. ווס (Woese) לביולוגיה גנומית וכראש המכון לחקר דבורים (מאז 1990). רובינזון הוא חלוץ יישום תחום הגנומיקה – התחום בגנטיקה העוסק במכלול החומר התורשתי (הגנום) של יצורים חיים – לחקר התנהגות החברתית. בנוסף לכך הוביל רובינזון את המאמץ לריצוף הגנום (כלומר קביעת סדר חומצות הגרעין, אבני הבניין של הקוד הגנטי) של דבורת הדבש. במהלך הקריירה פרסם (לבד או עם עמיתים) מעל 300 מאמרים והכשיר 29 עמיתי פוסטדוקטורט ו-23 תלמידים לתואר דוקטור. הוא זכה, בין השאר, בפרסים יוקרתיים מהאגודה האנטומולוגית האמריקאית, מהאגודה הבינלאומית להתנהגות בעלי חיים ומהאגודה הבינלאומית לגנטיקה התנהגותית.

רובינזון הוביל קונסורציום בינלאומי שבו השתתפו למעלה מ-170 חוקרים מ-13 מדינות שעסקו בריצוף הגנום של דבורת הדבש. כחלק מבדיקת הגנום של דבורת הדבש, רובינזון עמד בראש הצוות שגילה שלדבורי דבש מערכת מִיתוּל הפועלת במלואה. מיתול (מתילציה) הוא תהליך כימי של הוספת קבוצת מתיל (CH3, אטום פחמן הקשור לשלושה אטומי מימן) לתרכובת כלשהי, ויש לו חשיבות ביולוגית רבה: הוספת מולקולות מתיל לסליל הדנ"א במיקומים שונים משפיעה על האופן שבו יבואו לידי ביטוי בפועל אינספור התכונות האפשריות הטמונות במטען התורשתי. הדבורה היא החרק הראשון שבו נתגלתה מערכת מיתול, ותגלית זו של רובינזון הובילה למאות מחקרים הבוחנים את אפשרות השימוש באפיגנטיקה של חרקים לצורכי הדברה. האפיגנטיקה הוא התחום העוסק בשינויים תורשתיים בתפקוד הגנים שאינם כרוכים בשינוי רצפי הדנ"א עצמו; אחת האפשרויות לקבלת הבדלים בין שני בעלי חיים עם דנ"א זהה היא מיקומים שונים של קבוצות מתיל על פני הדנ"א. ניתן להשוות זאת לשני מחשבים בעלי חומרה זהה אך תוכנות שונות, המתפקדים לפיכך באורח שונה.

כמו כן, רובינזון השתמש בדבורת הדבש כדי לפרוץ דרך ליישום גנומי לטובת מחקר ההתנהגות החברתית, ובמעשהו קידם את המין המכריע לחקלאות לעמדה חשובה ובולטת בתחום מדעי המוח. מכאן הגיע רובינזון בסופו של דבר לניסוח מחדש של בעיית טיפוח הגידולים הרב שנתיים במונחים גנומיים מודרניים. לצד העיסוק בביולוגיה הבסיסית של דבורת הדבש, ג'ין רובינזון אחראי למחקר שימושי בסוגיית הפרעת התמוטטות המושבה, כלומר היעלמותן של דבורים מכוורות או ממושבות דבורים, תופעה המאיימת על אספקת המזון העולמית. ג'ין רובינזון תרם תרומה יוצאת דופן להבנתנו את דבורת הדבש, הבנה שעיצבה את ההווה והעתיד של עולם הדבוראות. בנוסף, תגליותיו המרשימות השפיעו גם על דיסציפלינות אחרות, בכלל זה מדעי ההתנהגות החברתית והפרעות הנפש. לרובינזון השפעה דומיננטית וייחודית בנושא הביולוגיה של דבורת הדבש, ולעבודותיו לא נמצא אח ורע בתחום המחקר בבעלי חיים אחרים בעלי חשיבות חקלאית.

טרודי מקיי

כלת פרס וולף בחקלאות 2016

טרודי מקיי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת צפון קרוליינה, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"עבור מחקר חלוצי בתחום הארכיטקטורה הגנטית של תכונות מורכבות, ועבור גילוי עקרונות בסיסיים בגנטיקה כמותית עם השלכות רחבות למחקר ולמעשה החקלאי".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

כיום ברור, כי תכונות רבות החשובות לטיפוח צמחים ובע"ח, וכן תכונות הקשורות למחלות בבני אדם, מושפעות ממספר רב של גנים הפועלים במערך בקרה מורכב. פרופסור מקיי הייתה מהראשונים להבין זאת. לכל אורך הקריירה, מקיי עסקה ועוסקת בחקר הגנטיקה הכמותית על מנת להבין את מערכת היחסים המורכבת בין גנים המשפיעים על תכונות מורכבות, ובינם לבין הסביבה. יתר על כן, מקיי הייתה בין הראשונים להבין כי ההתקדמות הגדולה שחלה בעשורים האחרונים ביצירת כלים גנומיים חדשניים מאפשרות לרדת לעומקם של הגנים המעורבים בבקרת תכונות כמותיות.

כבר בשלבים המוקדמים של הקריירה, מקיי זיהתה את האפשרויות הרבות הטמונות באורגניזם מודל כגון זבוב הדרוזופילה בחקר שאלות חשובות אלה. היא פיתחה מספר גישות ואסטרטגיות חדשניות, חכמות ואלגנטיות, כגון השימוש ב"אלמנטים הקופצים" (transposable elements) P-elements, ומיפוי בדיוק (רזולוציה) גבוה של אזורים Loci המשפיעים על תכונות כמותיות (quantitative trait loci, QTL) על ידי מבחני קומפלמנטציה. גישות אלה אפשרו לה לגלות עקרונות גנטיים בסיסיים העומדים בבסיס הבקרה על תכונות חשובות ומורכבות להבנה כגון אורך חיים, תגובות התנהגותיות, וסבילות לאלכוהול. עקרונות אלו הוכחו כבעלי חשיבות יישומית במינים רבים ותחומים מגוונים, כולל יישומים חקלאיים ויישומים בגנטיקה של האדם. לאחרונה, בהכירה באפשרויות הגלומות באפשרות לרצף גנומים שלמים, היא יזמה את הפיתוח של Drosophila genetic reference panel, שהוכח כבעל חשיבות יוצאת דופן בהבנת הארכיטקטורה של תכונות גנטיות מורכבות.

פרופסור טרודי מקיי הייתה והינה אשת מפתח ביצירת הבסיס האינטלקטואלי לגנטיקה הכמותית המודרנית. היא שיתפה את הקהילה המדעית ואת קהילת הסטודנטים בעקרונות אלה במספר רב של מאמרי סקירה מעולים, ובתרומה לספר הלימוד העיקרי בתחום "introduction to quantitative genetics" אותו היא חיברה בשיתוף עם Falconer. לאחרונה היא הייתה חלוצת העיקרון של גנטיקה מערכתית (system genetics) ואפשרה את האנליזה הראשונה ברמת הגנום השלם בעזרת genomic selection – "סלקציה גנומית" – כלי בסיסי שהוביל למהפכה בהשבחת בע"ח.
שילוב של מידע גנומי עם סלקציה גנומית צפוי להמשיך ולשנות באופן דרמטי תכניות השבחה בצמחים ובבע"ח.

לינדה ג. סאיף

כלת פרס וולף בחקלאות 2015

לינדה ג. סאיף

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת המדינה של אוהיו, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על קידום בריאות האדם וחיות המשק באמצעות מחקר פורץ דרך בוירולוגיה ואימונולוגיה".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

ד"ר סאיף היא וירולוגית ואימונולוגית יוצאת דופן אשר הקדישה את חייה לחקר מחלות בעלות חשיבות עליונה לבריאות חיות המשק, בטחון מזון גלובלי, ובריאות הציבור. היא גילתה מיני וירוסים התוקפים את מערכות העיכול והנשימה של חיות משק ובני אדם, ותגליות אלו הובילו אותה להבנה פורצת דרך של מערכת החיסון ביונקים, ולפיתוח אסטרטגיות וגישות חדישות לפיתוח חיסונים אנטי-ויראליים. ד"ר סאיף גילתה מנגנונים מורכבים באמצעותם מגנה מערכת החיסון של בעלי חיים כנגד זיהומים במערכת העיכול. היא גילתה וירוסים התוקפים את חיות המשק ופיתחה דרכים מקוריות להתגונן בפניהם. בסך הכל, תרומותיה של ד"ר סאיף תרמו רבות לייצור ובטחון המזון ברמה הגלובלית, ובמקביל, לבריאות הציבור. ד"ר סאיף מצטיינת גם כמורה מעולה וכמנחה ומדריכה של מספר משמעותי של תלמידי מחקר, בתר דוקטורנטים ומדענים אורחים. רבים מתלמידיה הפכו בעצמם למדענים מובילים ומומחים בתחומים הקשורים לגידול בעלי חיים ובריאות הציבור ברחבי העולם.

לייף אנדרסון

חתן פרס וולף בחקלאות 2014

לייף אנדרסון

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת אופסלה, שוודיה

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומתם פורצת הדרך בחקר מדעי הצמח ובעלי החיים, באמצעות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות בחקר הגנום".

 

שותפים לפרס:

לייף אנדרסון

חורחה דובכובסקי 

 

פרופ. אנדרסון הוביל את פיתוח שיטת הזיהוי המבוססת על סמנים וגנים, הנדרשת לברירת צאצאים בעלי האיכות הטובה ביותר בחיות משק. שיטה זו החליפה את השיטות הקלאסיות של זיהוי וברירה על בסיס פנוטיפי, והיא בעלת תרומה משמעותית לאספקת מזון בר-קיימא לאוכלוסייה ההולכת וגדלה של העולם. פרופ. אנדרסון נחשב למומחה בינלאומי מוביל בתחום האבולוציה הגנטית של ביות בעלי חיים, במיוחד בתרנגולות. הוא היה מהראשונים שהשתמשו בטכניקת RFLP לצורך אנליזה של גיוון גנטי ברמת הדנ"א של חיות משק, חקר את ההשלכות של גיוון זה על היבטים כלכליים, ומוביל את חזית המחקר בתחום הגנטיקה של בעלי חיים.

אחד התחומים העיקריים של מחקריו הוא זיהויים של שינויים גנטיים שהם תוצאה של תהליך הביות. הוא היה הראשון שהשתמש בטכנולוגיות ריצוף מתקדמות כדי לזהות "גן ביות" וחשף את המנגנון המולקולרי העומד בבסיס כמה מקרים של "מגוון הנובע מביות", שהוצע במקור על ידי דארווין. באמצעות חקר של מספר פנוטיפים ייחודיים, שהופיעו בתהליך הביות, פרופ. אנדרסון גילה ואפיין כמה מנגנונים חדשים וחיוניים הקשורים בפיזיולוגיית השריר, בקרה גנטית וקואורדינציה מוטורית. תגלית זו בסוסים היא בעלת השלכה ישירה על מחלות באדם, כמו טרשת נפוצה.

פרופ. אנדרסון נבחר כחבר בשלוש אגודות מדעיות מלכותיות שונות לביולוגיה בשוודיה, ולאחרונה נבחר כחבר ממדינה זרה לאקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב.

חורחה דובכובסקי

חתן פרס וולף בחקלאות 2014

חורחה דובכובסקי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת דייויס, קליפורניה, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומתם פורצת הדרך בחקר מדעי הצמח ובעלי החיים, באמצעות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות בחקר הגנום".

 

שותפים לפרס:

חורחה דובכובסקי 

לייף אנדרסון

 

פרופ. דובכובסקי השתמש בכלי מחקר גנומיים מתקדמים על-מנת לשבט גנים חיוניים בחיטה, ללמוד את המגוון האללי שלהם ולהחדיר את האללים הטובים ביותר לצמחי החיטה הטובים ביותר. גישה זו, המשלבת ידע בסיסי ומתקדם, הביאה לשינוי דרמטי בערך התזונתי של החיטה, שינוי שהתעצם כאשר הוא הועמד לרשות הקהילה המדעית. רשימת התכונות שנחקרה על-ידי פרופ. דובכובסקי כוללת גנים רבים שהם בעלי השפעה ישירה על תפוקת החיטה, כגון עמידות לקור, הערך התזונתי של הגרגרים ועוד. יש לציין כי, באופן מרשים ביותר, רשימה זו כוללת למעלה ממחצית מהגנים של החיטה ששובטו ברחבי העולם כולו, הישג יוצא דופן בהתחשב בגודל הגנום של החיטה, אופיו הפוליפלואידי ומיעוט הרצפים הגנומיים הידועים. קבוצת המחקר בראשותו היתה אחראית באופן ישיר ליצירת הטכנולוגיה שאיפשרה יצירת ספריות גנטיות, ושנדרשה לפיתוחם של כלים גנומיים לשיבוט חיטה. ספריות אלה הועמדו לרשות הכלל. לאחרונה, פיתחה קבוצתו של פרופ. דובכובסקי טכנולוגיה המאפשרת לשתק כל אחד מהגנים בחיטה. אחת התרומות המרכזיות של פרופ. דובכובסקי היא גילוי הגנים האחראיים על מנגנון הפריחה בחיטה, הבקרה על גנים אלה והאללים השונים המרכיבים אותם. כתוצאה, פותח מודל אינטגרטיבי של מנגנון הפריחה בדגניים. הסמנים הגנטיים של פריחה מיושמים בתכניות רבייה ברחבי העולם. בהיבט היישומי, תגליתו החשובה ביותר של פרופ. דובכובסקי היא גילוי הגן לתכולת חלבון גבוהה בגרגרים. ביטויו או החדרתו של גן זה לחיטה מעלה את תכולת האבץ והחלבון ב- 10-15 אחוז. לתגלית זו השלכה אוניברסלית משמעותית ביותר, עקב המחסור באבץ וחלבון במזונות ליילודים ופעוטות, והיא זיכתה את פרופ. דובכובסקי ב"פרס התגלית לשנת 2007" של ה- USDA ובפרס הוגלנד לשנת 2009 מהאגודה האמריקאית לביולוגיים של מדעי הצמח.

יואכים מסינג

חתן פרס וולף בחקלאות 2013

יואכים מסינג

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת רטג'רס, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"ועדת פרס וולף בחקלאות ממליצה על הענקת הפרס לשני מדענים יוצאי-דופן שתרמו תרומה משלימה ומקורית לאתגרי יסוד העומדים בפני החקלאות, דהיינו ביות וניצול יעיל של משאבים ביו-פיזיקליים מגוונים כדי לפתח מערכות ייצור וגידולים חקלאיים בני-קיימא".

 

שותפים לפרס:

יואכים מסינג

ג'ארד דיאמונד 

 

עבודתו של פרופ. יואכים מסינג מדגישה את רמת המיקרו; תפקוד הגן, שיבוט גנים, ריצוף גנים – שכולם נועדו לקידום ההבנה בנושא גד"ש (גידולי שדה) ולשיפור החקלאות. עבודה זו לא רק תרמה להכרה בחשיבות החשיפה של גנומים צמחיים, אלא אף הובילה לפיתוח כלים הזמינים לציבור והמוכחים כחיוניים לעריכת מחקרים מסוג זה. פותחו שיטות כדי לרתום את המגוון הביולוגי של הגנים בצמחים לצורך שיפור השימוש בצמחים כספקי מזון, מזון לבע"ח וסיבים תזונתיים. פרופ. מסינג פיתח שיטה ייחודית לריצוף DNA, טכנולוגיית שיבוט חלוצית ששימשה בסיס לניתוח גנומים בסדר גודל גדול כפי שנמצא בצמחי גד"ש. החידושים הטכנולוגיים שנבעו מכך אפשרו לקבוע רצף גנומים של אורגניזמים מורכבים, ובמיוחד כאלה החשובים לחקלאות. חשוב מכך, עבודתו של מסינג הייתה זמינה באופן חופשי לציבור, ובכך הוא תרם ישירות לייצור צמחים, לשיפור תכונות אגרונומיות ולבטיחות מזון, ופיתח את הכלים הדרושים לאנליזות גנטיות ששימשו חוקרים רבים. תרומתו הייתה חיונית להתפתחות זני תירס וכותנה עמידים למזיקים שהיו מוצלחים במיוחד ועדיין נמצאים בשימוש נרחב. פרופ. מסינג, שהכיר בחשיבותו של התירס במשטרי תזונה רבים ובתכולת החלבון הדלה יחסית שלו, שאף לשפר את ערך החלבון של התירס על ידי פיתוח זני תירס משופרים בעלי רמות מתיונין וליזין מוגברות. גם שיפורים אלה הופצו ללא תמורה כספית. כמייסד יוזמת הגנום הצמחי באוניברסיטת ראטגרס, הוא תרם באופן ישיר לריצוף הגנום של אורז, דורה ותירס. פרס וולף לחקלאות הוא הכרה ראויה בתרומתו של פרופסור מסינג לייצור מזון מזין ובטוח יותר, והכרה זו הולמת לחלוטין את רוחו של הפרס.

ג'ארד דיאמונד

חתן פרס וולף בחקלאות 2013

ג'ארד דיאמונד

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"ועדת פרס וולף בחקלאות ממליצה על הענקת הפרס לשני מדענים יוצאי-דופן שתרמו תרומה משלימה ומקורית לאתגרי יסוד העומדים בפני החקלאות, דהיינו ביות וניצול יעיל של משאבים ביו-פיזיקליים מגוונים כדי לפתח מערכות ייצור וגידולים חקלאיים בני-קיימא".

 

שותפים לפרס:

ג'ארד דיאמונד 

יואכים מסינג

 

המחקר של שני מקבלי הפרס מתבצע בשתי רמות שונות בתכלית.

פרופ. ג'ארד דיאמונד פועל ברמת המאקרו של חברות, יבשות, מערכות צמחים ובעלי חיים, ותרם להבנת תהליכי הביות וחשיבותם בעיצוב האבולוציה של מערכות חקלאיות וחברתיות, תוך שימת דגש על החדרת מערכות ניהול בנות-קיימא של משאבים חקלאיים וטבעיים, שמכירות באינטראקציה בין חקלאות לסביבה. פרופסור דיאמונד פיתח גישה רב-תחומית, המערבת ידע ושיטות ממדעי הביופיזיקה והחברה, כדי לנתח את ההתפתחות ההיסטורית של חברות אדם ברחבי העולם. בספרו, "רובים חיידקים ופלדה", מראה גישתו הרב-תחומית כיצד הבדלים אקולוגיים וגיאוגרפיים בין חברות השפיעו על הזדמנויות ביותן, מסלולן החקלאי והיבטים אחרים של ההתפתחות האנושית: התפשטות של שפות, אבולוציה של מחלות מדבקות וקריסה, הישרדות ושגשוג של חברות. בספרו "קריסה" הוא משתמש בתיאורי מקרים כדי לתעד כי קבלת ההחלטות בטווח קצר המתעלמת מהדינמיקה של המשאבים הטבעיים עלולה להוביל לקריסת החקלאות. הספר מציג טיעון אינטלקטואלי משכנע לקביעת מדיניות המדגישה שיקולי קיימות. הפרסומים של דיאמונד ותרומותיו למחקר זיכו אותו במדליה הלאומית למדע בשנת 1999, המוענקת על ידי הקרן הלאומית למדעים בארה"ב . היקף הידע הרב והמרשים של פרופ' ג'ארד, המתמקד בתפקידה של החקלאות בהתפתחות החברה האנושית ראוי להכרה במסגרת פרס וולף לחקלאות; חשוב מכך, הכרה זו מקדמת יישום לקחים, שנלמדו מההיסטוריה של החקלאות, כדי להבטיח הצלחה במטרה העיקרית של החקלאות: אספקת מזון מתמשכת תוך שמירה על המשאבים הטבעיים שלנו.

 

האריס א. לוין

חתן פרס וולף בחקלאות 2011

האריס א. לוין

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

המכון לביולוגיה של הגנום, אוניברסיטת אילינוי, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על תגליות משמעותיות ביותר, אשר תורמות הן להיבטים בסיסיים והן להיבטים מעשיים של חקלאות בעלי חיים. באמצעות מחקרים על הגנטיקה וגנומיקה של בקר, פרופ. לוין הרחיב מאד את הבנתנו באימונוגנטיקה (immunogenetics) ובעמידות למחלות. לוין הוביל את המאמצים לייסד מחקר ותכניות לשם הכשרת הדור הבא של מדענים העוסקים בחקר בעלי החיים".

 

שותפים לפרס:

האריס א. לוין

ג'יימס ר. קוק 

 

המחקר שנערך על-ידי פרופ. האריס א. לוין (יליד 1957, ארה"ב) הוא בעל חשיבות רבה לחקלאות בעלי חיים בהווה ובעתיד. לזכותו של פרופ. לוין מספר תגליות בתחום אימונוגנטיקה ומחלות בעלי חיים וכן בגנומיקה השוואתית ותפקודית. תגליות אלה הובילו להתפתחויות חדשות ולהשלכות מרחיקות מעבר לתחום מדעי בעלי החיים. פרופ. לוין נחשב על המייסדים בתחום הגנומיקה התפקודית. עבודתו כוללת מיפוי אתרים גנטיים לתכונות כמותיות (QTL), המשפיעים על תכונות ייצור הבקר. לוין הוביל קונסורציום בהשתתפות מדינות רבות במטרה למפות את גנום הבקר, מאמץ שיוביל לגילוי של גנים בעלי חשיבות כלכלית. קבוצתו פיתחה גם microarrays cDNA לבקר.