פרי ל. אדקיסון

חתן פרס וולף בחקלאות 1994/5

פרי ל. אדקיסון

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת טקסס, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומתם בפיתוח וביישום מערכות של הדברה משולבת להגנת הצומח בגידולים חקלאיים".

 

שותפים לפרס:

פרי ל. אדקיסון 

קארל ב. הופייקר

 

פרי ל. אדקיסון (נולד ב-1929, ארה"ב) הוא קנצלר אמריטוס של אוניברסיטת טקסס A&M, ופרופסור לאנטומולוגיה. לאחרונה מונה למנכ"ל מרכז הספרייה הנשיאותית ג'ורג' בוש. הוא קיבל תואר M.Sc מאוניברסיטת ארקנסו ודוקטורט מאוניברסיטת קנזס סטייט.

הפרופסורים קארל הופייקר ופרי אדקיסון ערכו, בראשית דרכם המדעית, מחקרים בסיסיים על מזיקי חקלאות ומערכות ביולוגיות להגנת הצומח. שניהם תרמו תרומה מרכזית לפיתוח וליישום של ההדברה המשולבת (IPM) בייצור גידולים חקלאיים.

הדברה משולבת משתמשת בגישה כוללנית להגנת הצומח בייצור החקלאי, ונשענת על ידע אודות מחזורי חיים של מזיקים, מחלות, עשבי בר ואויביהם הטבעיים, שיטות של ייצור חקלאי ושיקולים של שמירה על איכות הסביבה. ההדברה המשולבת כוללת שימוש מבוקר בחומרי הדברה, בעיתוי הנקבע אחרי ניטור אוכלוסיות של הגורמים המזיקים העיקריים והבנת מחזור חייהם.

פרופסור הופייקר הדגים את היעילות של ההדברה הביולוגית של עשבי בר וחרקים מזיקים. פרופסור אדקיסון חקר את מחזור חייהם ותרדמתם העונתית של מזיקי הכותנה. שניהם יחד הובילו תכניות רבות היקף אשר הוכיחו את היעילות של מערכות ההדברה המשולבת בהגנת הצומח, כמערכות ידידותיות לסביבה וכדאיות מבחינה כלכלית. מערכות אלה משמשות היום בכל העולם בהגנת הצומח, להגברת הייצור החקלאי ולהקטנת השימוש בחומרי הדברה בבוסתני עצי פרי ופרדסי ההדרים, בגידולי שדה וגן הירק וביערות.

ג'ון קאסידה

חתן פרס וולף בחקלאות 1993

ג'ון קאסידה

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת קליפורניה, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקרו החלוצי על אופן הפעולה של קוטלי חרקים ותכנון חומרי הדברה בטוחים יותר, וכן על תרומותיו להבנת תפקודי עצב ושריר בחרקים".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

פרופסור ג'ון קאסידה וקבוצתו חקרו אספקטים בסיסיים של הפעולה, המטבוליזם, אינטראקציות וגורל חומרי הדברה ורעלים. הוא יזם מחקר חלוצי על אופן הפעולה של קוטלי החרקים העיקריים ושל חומרים סינרגיסטים המחזקים ומגבירים את פעולתם. עבודה זו כוללת את התגלית שקוטלי החרקים ריינואיד וציקלודיאן הורסים את מעברי הסידן וה-GABA, דבר שפתח מחקר לזיהוי תרכובות חדשות המגיבות עם הרצפטורים של GABA. הוא סינטז חומרים בעלי פעילות גבוהה יותר ועם זאת פחות עמידים לפירוק בתנאי הסביבה, מהחומרים הנמצאים כיום בשימוש חקלאי. מחקרו סיפק את הבסיס ההגיוני להערכת הסיכון והתועלת שבחומרי הדברה ורעלים.

פרס וולף בחקלאות ניתן לפרופסור קאסידה כאות הערכה על תרומותיו הייחודיות למחקר בסיסי ועל פיתוח חומרי הדברה בטוחים יותר לשימוש בחקלאות .

שאנג-פא יאנג

חתן פרס וולף בחקלאות 1991

שאנג-פא יאנג

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת קליפורניה, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומותיו הייחודיות להבנה של מנגנון הביוסינתזה וכן של דרך הפעולה והיישום של ההורמון הצמחי – אתילן".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

שאנג-פא יאנג (נולד ב-1932, טאיוואן) קיבל את התואר הראשון והשני שלו בכימיה חקלאית מאוניברסיטת טאיוואן הלאומית. לאחר מכן הוא למד את הדוקטורט שלו בביוכימיה של צמחים באוניברסיטת יוטה בארצות הברית. לאחר השלמת הדוקטורט שלו, הוא עסק במחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה, דייויס, בית הספר לרפואה בניו יורק, ובאוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו. בשנת 1966, שאנג-פא יאנג הפך לחבר סגל באוניברסיטת קליפורניה, דייויס.

עבודתו של פרופסור שאנג-פא יאנג פתחה את נתיב המחקר בביוסינתזה של ההורמון הצמחי אתילן והוכיחה מעל לכל ספק את התפקיד המרכזי של מתיונין כמבשר של האתילן. האתילן הוא אחד מחמשת ההורמונים החשובים המשפיעים על גידולם והבשלתם של צמחים. יאנג היה הראשון שהוכיח כי S-Adenosylmethionine הינה תרכובת ביניים בהפיכת המתיונין לאתילן. בשנת 1979 גילה פרופסור יאנג תרכובת אחרת, ACC – Aminocylopropane-1-Carboxylic Acid, ואת האנזים המסנתז אותה. גילוי האנזים היווה פריצת דרך בהבנת ויסות הביוסינתזה של האתילן. ה- Malonyl-Acc בישר את הבנת מנגנון הייצור והביטול של הורמון זה ברקמות הצמח.

עבודתו הולידה מחקרים נוספים לקראת הבנת פעולת האתילן וכן הדגישה את התפקיד החשוב של האתילן בגידול, בהתפתחות ובזקנה של הצמח. גילויים אלה הביאו ליישום האתילן בחקלאות, בעיקר לאופטימיזציה של תנאי הבשלת פרות ולמניעת נשירת עלים ופרחים. מחקרים אלה תרמו רבות להארכת חיי המדף של פרות, ירקות ופרחים לאחר האסיף.

גילוי השפעתו המכרעת של האתילן יאפשר עתה למדענים, באמצעות שינויים גנטיים של סינתזת ACC, לווסת את ייצור האתילן לשם הארכת חיי הצמחים ולשינוי התפתחות הפרח והפרי, ובכך להשיג יתרונות כלכליים בייצור מזון.

יוזף ס. של

חתן פרס וולף בחקלאות 1990

יוזף ס. של

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

מכון מקס-פלאנק לגידול צמחים, גרמניה

 

נימוק למתן הפרס:

"על עבודתו החלוצית בהתמרה גנטית של צמחים, שפתחה אופקים חדשים במדע הצמחים ובגידולם".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

יוזף ס. של (נולד ב-1935, בלגיה) למד זואולוגיה ומיקרוביולוגיה באוניברסיטת גנט, בלגיה. של הוא מנהל מכון מקס פלנק לגידול צמחים בקולן, מערב גרמניה.

פרופסור יוזף ס. של מילא תפקיד מפתח בפיתוח של האגרובקטריום והטי-פלאסמיד שלו כווקטור להחדרת גנים לתוך צמחים. עבודתו הובילה משם אל השימוש בצמחים טראנס-גניים והוסיפה ממד חדש למחקר הקלאסי בפיזיולוגיה של הצמח, במיוחד לקשר שבין רצפטורי ההורמונים לבין מנגנוני הפעולה של ההורמונים. סימן היכר בולט המאפיין את עבודתו של פרופסור של הוא יכולתו לנצח על מאמצים משותפים למען הפצת המידע והשימוש בטכניקות אלו ברחבי העולם. ההשפעות של תרומותיו החלוציות ושל מנהיגותו באות כעת לידי ביטוי בכך שחברות מסחריות מפתחות צמחים טאראנס-גניים לצורך הלוחמה במזיקים ובמחלות ולצורך עריכת שינויי מבנה שונים בעלי חשיבות תעשייתית בכוח.

מבנים גנטיים שמקורם בטי-פלאסמידים הם האמצעי המוכח היחידי להחדרתן של מולקולות דנ"א זרות אל תוכם של צמחים. הדנ"א הנרכש באופן זה משתלב בגנום של הצמח והופך למרכיב יציב במערך הגנטי של הצמח המותמר.

עבודתו המדעית של פרופסור של לאורך שנים רבות הובילה לפיענוח היסוד המולקולרי ביצירת עפצי-הכתר בצמחים ע"י בקטריית האגרובקטריום (Agrobacterium Tumefaciens) ובמנגנוני ההעברה של מולקולות דנ"א לצמחים עילאיים. בכך הונח היסוד לפיתוח וקטורים ושיטות מתוחכמות להחדרת גנים חדשים או משופצים אל תוך צמחים. פיתוחים אלה מאפשרים עתה החדרה של תכונות גנטיות רצויות לצמחים, לרבות בעלי עניין כלכלי. יתר על כן, הטכניקות ומערכות הווקטורים, שמוצאם בעבודה זאת, משמשים עתה בחקר ביטוי הגנים בצמחים עילאיים, בתגובה להורמונים, למכות חום, לפתוגנים, לאור ולבקטריות מקבעות-חנקן-בסימביוזה, ובאופנים ייחודיים לרקמות השונות. הדבר הוביל לזיהומים של יזמים (Promoters) ייחודיים לרקמות, שניתן להשתמש בהם לשם הכוונת ביטויים של גנים אשר הוחדרו לרקמה הרצויה (או האיבר) בצמח.

לכן מהוות עבודותיו של פרופסור של ועמיתיו תרומה ראשונה-במעלה, לא רק להבנה המדעית (המולקולרית) את אופני ההעברה והביטוי של גנים עילאיים, אלא גם ליצירת כלים חדשים חשובים לגידול הצמחים המודרני.

פיטר מ. ביגס

חתן פרס וולף בחקלאות 1989

פיטר מ. ביגס

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

המועצה לחקר החקלאות והמזון

המכון לבריאות בעלי חיים, בריטניה

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומות מצוינות למחקר בסיסי וליישומן בתחומי הבריאות של בעלי חיים והגנת הגידולים החקלאיים".

 

שותפים לפרס:

פיטר מ. ביגס

מיכאל אליוט

 

ד"ר פיטר מ. ביגס הנו חלוץ המחקר בגידולים ממאירים הנגרמים ע"י וירוס בעופות-בית והמהווים בעיה ראשונה במעלה במערכות ייצור אינטנסיביות. המחקרים במעבדתו של ד"ר ביגס הראו, שרטרווירוסים ווירוסי הרפס מעורבים במחלות אלו. מחקרים במעבדות אחרות, שנעשו באותה תקופה, הראו שהרטרווירוסים של עופות מתחלקים לתת-קבוצות אשר העמידות, (ההתנגדות) באחת מהן מבוקרת ע"י גן רצסיבי יחיד. עבודה זו הוליכה לפיתוח שיטות ברירה להשבחת להקות אשר עמידותן נקבעת גנטית. ד"ר ביגס ערך מחקר על האפידמיולוגיה והפתולוגיה של מחלת מארק (Marek) (ע"ש המחבר אשר תאר לראשונה את המחלה), שהיא אחת הצורות החמורות ביותר של גידולים לימפואידיים בעופות. המחקר הראה, שהיא נגרמת על-ידי סוג נדיר של וירוס הרפס בעל זיקה חזקה לקשירת תאים. פיתוח נוסף של ממצאים אלו הביא לפיתוח של תרכיב-חיסון חדיש, שהיה בעצם תרכיב החיסון הפעיל הראשון כנגד מצב גידולי בכל מין שהוא. תרכיב-חיסון זה מצוי כיום בשימוש עולמי להגנה בפני מחלת מארק. בכל מקום שבו מתקיים ייצור אינטנסיבי של עופות, הקריירה של ד"ר ביגס שזורה בתרומות מדעיות בעלות חשיבות ראשונה במעלה, והוא מנהיג מוכר בשדה הבריאות של בעלי החיים בגין הפיתוח והעידוד של השימוש בטכניקות ההנדסה הגנטית והביוטכנולוגיה במחקר של מחלות זיהומיות.

מיכאל אליוט

חתן פרס וולף בחקלאות 1989

מיכאל אליוט

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

המועצה לחקר החקלאות והמזון

מכון המחקר של גידולי שדה, בריטניה

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומות מצוינות למחקר בסיסי וליישומן בתחומי הבריאות של בעלי חיים והגנת הגידולים החקלאיים".

 

שותפים לפרס:

מיכאל אליוט

פיטר מ. ביגס

 

מיכאל אליוט (נולד ב-1924, אנגליה) קיבל את השכלתו בבית הספר סקינרס קאונטי בטונברידג' וולס, לאחר מכן למד באוניברסיטה קולג', סאות'המפטון, ובקינגס קולג' בלונדון. הדוקטורט שלו  בקינגס קולג' התמקד בסינתזה של פירתרינים טבעיים, ועורר עניין מתמשך שעיצב את הקריירה המדעית שלו. ב-1948 קיבל אליוט את תפקידו של קצין מדעי במחלקת קוטלי חרקים ופטריות ברוטאמסטד, שם התעמק בחקר הקשרים בין מבנה מולקולרי ופעילות ביולוגית. העבודה החדשנית של הצוות שלו הובילה לגילוי של שתי קבוצות של תרכובות חדשות, שזכו בפרסי המלכה של Rothamsted להישגים טכנולוגיים בשנים 1976 ו-1980. כהוקרה על תרומתו המשמעותית, אליוט נבחר לעמית של החברה המלכותית בשנת 1979 ומונה לתפקיד מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) בשנת 1982.

ד"ר מיכאל אליוט הוכיח חזון מדעי בתחום הגנת יבולים בפני חרקים. בשנות הארבעים הוא גילה כי קבוצת חומרי הדברה טבעיים, הידועים כפירתרואידים, שמקורם בצמח ממשפחת המורכבים – חרצית הפירתריון נחנו בפוטנציאל חשוב של הגנה על יבולים בפני חרקים, אך לוקים מאד בהעדרם של עוצמה, של יציבות ושל סלקטיביות. לכן יזם אליוט תכנית מרשימה ורבת-דמיון לפיתוח אנאלוגים סינתטיים של התרכובות הטבעיות והפיק שתיים – את Resmethrin בשנת 1962 ואת Bioresmethrin בשנת 1965, שהגבירו ביותר את עוצמת ההדברה ואת הסלקטיביות לחרקים, שילוב עם רעילות נמוכה ליונקים. תרכובות אלו היו יעילות במיוחד לשימוש במוצרים ביתיים ובאחסון, אבל עברו פירוק באור ומשום כך היו בלתי יעילים בתנאי שדה. עד שנת 1973 הצליח ד"ר אליוט לייצר אנאלוגים נוספים, המשלבים עמידות בתנאי שדה עם עוצמת הדברה של חרקים ועם רעילות זניחה ליונקים. לתרכובות אלו גם יתרון על פני חומרי הדברה אורגנו-כלוריים, מכיוון שהם עוברים ביו-פירוק בקרקע, מבלי לייצר שיירים רעילים. חומרים אלה הוכחו כבעלי חשיבות כלכלית עצומה בהגנה על מגוון גדול מאד של יבולי צמחים ועצים. ברמה הבסיסית אפשרה עבודתו של ד"ר אליוט לקבוע את הקשרים בין המבנה הכימי של הפירתרואידים לבין פעילותם ההדברתית. עבודתו שיפרה את הבנת הגורמים הקובעים את היציבות באור, את הסלקטיביות ואת הרעילות ליונקים, וכן תרמה שורה של סטראואיזומרים בעלי פעילויות מנוגדות של קטילת חרקים, אשר הוכחו ככלים רבי עוצמה בחקר "אתרי פעילות" במחקרים נוירופיסיולוגיים.

 

כריסטופר פולג'

חתן פרס וולף בחקלאות 1988

ארנסט ג. כריסטופר פולג'

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

החברה לביוטכנולוגיה של בעלי חיים, בריטניה

 

נימוק למתן הפרס:

"על עבודתם החלוצית בפיסיולוגיה של תהליכי הרבייה בבעלי חיים, לרבות השתמרותם של תאי הזרע, תהליכי ההפריה, הביולוגיה של הביצית והיווצרות העובר – כל אלה לשם שיפור הטיפוח של חיות המשק".

 

שותפים לפרס:

ארנסט ג. כריסטופר פולג'

שארל תיבו 

 

פרופסור ארנסט ג.כ. פולג' ידוע בשל מחקריו החלוציים על אודות שימור תאים חיים (כגון תאי זרע ועוברים) בקירור. עבודותיו בתחום זה הובילו להתפתחות מדע הקריוביולוגיה. פולג' תרם תרומה משמעותית להבנת תהליכים של התפתחות העוברים, ההפריה במבחנה והשתלת העוברים. כן הנהיג קבוצה עד להכרה בינלאומית בה כחלוצת הטכניקה של שיכפול חיות משק על-ידי חלוקת עוברים והעברת גרעיני תא ויזם את המחקר הטראנס-גני באמצעות החדרת מבנים גניים לתוך פרו-גרעינים של ביציות שזה עתה הופרו. במהלך הקריירה שלו עסק בהשפעותיהם וביישומם של הישגי המדע בשיפור טיפוחן של חיות המשק.

לתרומות המשולבת של ד"ר פולג' ושל פרופ. תיבו נודעה השפעה מכרעת על הביולוגיה של הרבייה, על טיפוח חיות המשק וכן על נושאים מקבילים מתחום הרבייה של יונקים אחרים, לרבות בני האדם. שניהם מילאו תפקיד מרכזי בהכשרתם של מדענים אחרים ובתורמם מנהיגות לתחום הביולוגיה של הרבייה.

שארל תיבו

חתן פרס וולף בחקלאות 1988

שארל תיבו

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת פריס VI, צרפת

 

נימוק למתן הפרס:

"על עבודתם החלוצית בפיסיולוגיה של תהליכי הרבייה בבעלי חיים, לרבות השתמרותם של תאי הזרע, תהליכי ההפריה, הביולוגיה של הביצית והיווצרות העובר – כל אלה לשם שיפור הטיפוח של חיות המשק".

 

שותפים לפרס:

שארל תיבו 

ארנסט ג. כריסטופר פולג'

 

פרופסור שארל תיבו ידוע בשל מחקריו החלוציים על אודות תהליכי ההבשלה וההפריה של הביצית. הוא מילא בכך תפקיד מרכזי, באפיינו את מנגנון הבקרה של תהליך ההפריה בביצית ובבנותנו לראשונה תיאור ציטולוגי של אירועי ההפריה המובילים לתחילת חלוקתו של העובר. מכאן הובילה עבודתו למחקרים על הפריית מבחנה ועל התנאים לרביית ביציות, ועל הגברת אונם של תאי זרע ועל הקמילה של גאמטות במספר מינים של בעלי חיים. עבודותיו שיפרו את הבנתנו בהבדלי שיעורי התמותה של עוברים במינים שונים, בהעלאת שיעורי ההיריון ובגורמים התורמים להצלחה של הפריית המבחנה. בכל מהלך הקריירה שלו הוא מוכר כמנהיג בתחום הביולוגיה של הרבייה.

לתרומות המשולבת של ד"ר פולג' ושל פרופ. תיבו נודעה השפעה מכרעת על הביולוגיה של הרבייה, על טיפוח חיות המשק וכן על נושאים מקבילים מתחום הרבייה של יונקים אחרים, לרבות בני האדם. שניהם מילאו תפקיד מרכזי בהכשרתם של מדענים אחרים ובתורמם מנהיגות לתחום הביולוגיה של הרבייה.

תיאודור א. דינר

חתן פרס וולף בחקלאות 1987

תיאודור א. דינר

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

המכון להגנת הצומח, המרכז למחקר חקלאי, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על תגלית הוירואידים ומחקרו המקורי והבסיסי במחוללי מחלות זעירים תת-ויראליים אלה, וכן על עבודתו היישומית בתחום אבחון הוירואידים בגידולי החקלאות".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

ד"ר תיאודור דינר במחקריו העיוניים והיישומיים הוכיחו בעליל את דבר קיומם של הוירואידים, קבוצה חדשה של מחוללי מחלות הקטנים במידות גופם מנגיפים (וירוסים). ד"ר דינר גילה שמחולל מחלת הפקעת הפלכית בתפוחי האדמה אינו נגיף כפי שסברו תחילה, אלא מולקולה של חומצת גרעין מסוג רנ"א קטנה מאוד מגודלו של נגיף, שד"ר דינר קורא לה בשם וירואיד. עד מהרה גילו דינר ועמיתיו שורה של וירואידים נוספים הפוגעים בצמחי תרבות כגון חרצית, אגוז הקוקוס ועגבנייה, ומחוללים בהם מחלות. כיום נחשבים כבר הוירואידום כקבוצה חשובה בפני עצמה של גורמי מחלות הפוגעות בתפוחי-האדמה, עגבניות, הדרים, אבוקדו ועוד.

מחקריו החלוציים של ד"ר דינר בבידודם ובטיהורם של הוירואודים הוכיחו באורח חד-משמעי שיש להם מבנה מולקולרי מיוחד במינו השונה משאר הקבוצות של מחוללי המחלות הידועים. ד"ר דינר הוכיח, שהוירואידים מסוגלים לשכפל את עצמם ללא עזרת נגיף מסייע, וכן שחומצת הגרעין מסוג דנ"א המשלימה של הוירואיד והמיוצרת ע"י החדרה לגופם של חיידקים – היא כשלעצמה אינפקטיבית וכן שחומצת הגרעין מסוג רנ"א המשועתקת בתאי צמח תפוח-האדמה זהה לחלוטין לוירואיד עצמו. כמו-כן השכיל ד"ר דינר לפתח מבחני אבחון חדשניים באמצעות שיבוטן של חומצות גרעין דנ"א משלימות ספציפיות לוירואידים הנבדקים. לתוצאות מחקריו של ד"ר דינר נודעת משמעות יישומית ישירה הן בתחום ההדברה של מחלות וירואידים הפוגעות בגידולי חקלאות רבים, והן בתחום הבנת התכונות הביולוגיות והמולקולריות המיוחדות במינן המאפיינות סוג זה של מחוללי-המחלות הזעירים ביותר.

ראלף ריילי

חתן פרס וולף בחקלאות 1986

ראלף ריילי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

המועצה לחקר החקלאות והמזון, בריטניה

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקרם היסודי בציטוגנטיקה של צמח החיטה, מחקר שסיפק את הבסיס להשבחה הגנטית של גידולי הדגניים".

 

שותפים לפרס:

סר ראלף ריילי

ארנסט ר. סירס

 

קבוצת חוקרים בהנהגתו של ד"ר ראלף ריילי (נולד ב-1924, בריטניה) העלתה את רמת הדיוק במבצעי טיפוח צמחים באמצעות תיאור ניסויי של הארכיטקטורה הכרומוזומאלית של צמח החיטה ודגנים אחרים הקרובים לה ובאמצעות השוואה של פעילויות גנטיות בין כרומוזומים דומים. במהלכה של סדרת ניסויים, בה החל ד"ר ריילי, עוד בשנת 1958, תיארו הוא ועמיתיו את המערכת הגנטית, אשר לפיה מוגבל הצימוד בכרומוזומי החיטה בשעת חלוקת המיוזיס (חלוקת ההפחתה) לכרומוזומים הומולוגיים בלבד, ואילו צימודם של כרומוזומים, שאין בינם קירבה מספקת, הוא בלתי אפשרי. ידע בסיסי זה נתן בידי ד"ר ריילי את האפשרות לבצע בכרומוזומים צימודים ורקומבינצוית, אשר לא ייתכנו בתנאים רגילים.

פרס וולף בחקלאות לשנת 1986 מוענק לשני הציטוגנטיקאים הדגולים על מחקרם הבסיסי בתחום טיפוח הצמחים. מחקר זה מהווה את היסודות, שעליהם הושתתה מלאכת השבחתם של זני הדגניים בתבל כולה. הפרס יינתן לכל אחד משני מדענים אלה כאות הוקרה על עבודתו העצמאית, הגם שהיא בעלת זיקה לעבודת רעהו.

מחקרם הביא לתגלית, שבקרה על תהליך הצימוד של הכרומוזומים בתאי צמח החיטה מצויה בכרומוזום B5. תגלית זו אפשרה למעשה את החדרתם של גנים ממיני צמחים אחרים אל מכלול הגנים של החיטה. בכך נפתחה הדרך לפני מטפחי החיטה ליטול תכונות רצויות מצמחים אחרים, כגון דגני הבר, ולהכלילם בחיטה. דבר זה שיפר במידה נרחבת ביותר את מאגר הגנים של החיטה לזניה השונים.