רון רוטבלום

פרס קריל 2022
טכניון

ד"ר רון רוטבלום מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון, זוכה בפרס קריל לשנת 2022 עבור עבודתיו בקריטוגרפיה ובייעול שיטות לוידוא תוצאות חישובים

מחקרו של ד״ר רון רוטבלום עוסק בקריפטוגרפיה ובפיתוח מערכות הוכחה יעילות שיטות לוידוא נכונותם של חישובים. מערכות כאלו יכולות למשל לאפשר לגורם מוגבל חישובית לייצא את חישובים שלו לשרת חזק באופן שניתן לוודא את תשובת השרת בצורה יעילה מאד (בפרט, באופן מהיר בהרבה מביצוע החישוב עצמו). מערכות הוכחה אחרות שד״ר רוטבלום חקר, הידועות כ״הוכחות אפס-מידע״, מאפשרות לשרת להוכיח את נכונות החישוב מבלי חשיפת אף פרט נוסף, מעבר לכך שהתשובה נכונה. מערכות הוכחה כאלה, שצמחו מתוך עבודות בתיאוריה של מדעי המחשב, מתחילות להיות בעל עניין וחשיבות רבה בעולם האמיתי, במיוחד בהקשרים של מטבעות קריפטוגרפיים ואפליקציות בבלוקצ׳יין.

אורי בן-דוד

פרס קריל 2022
אונ' תל-אביב

ד"ר אורי בן-דוד מהפקולטה לרפואה באוניבריסטת תל-אביב,  זוכה בפרס קריל לשנת 2022 עבור תרומות ייחודיות להבנת הבסיס התאי והמולקולרי של אנאפלואידיה בסרטן.

המחקר במעבדה של ד"ר בן-דוד מתמקד בתופעה המתרחשת במהלך ההתפתחות וההתפשטות של מחלת הסרטן, הקרויה אנאפלואידיה, כלומר שינוי במספר הכרומוזומים בתא הסרטני. התופעה היא סימן היכר ידוע של מחלת הסרטן כבר יותר מ 100 שנים, אך ההבנה של אופייה עדיין מוגבלת. במעבדה של ד"ר בן-דוד משלבים גישות ניסוייות וחישוביות על-מנת לפענח את המנגנונים הביולוגיים שעומדים בבסיס התופעה, להבין את האופן בו היא תורמת להתפתחות מחלת הסרטן, ולמצוא את נקודות התורפה של תאים אנאפלואידיים. התקווה היא למצוא דרכים לפגיעה סלקטיבית בתאי סרטן כך שלא יפגעו תאים בריאים. יישומים עתידיים של המחקר כוללים פיתוח תרופות חדשות לסרטן, והתאמה מדויקת יותר של תרופות לחולים (רפואת סרטן מותאמת אישית).

פרנץ קראוס

זוכה פרס וולף בפיזיקה 2022

פרס וולף בפיזיקה לשנת 2022 מוענק במשותף לפרופסורים ל'הולייר, קורקם וקראוס
"על תרומות חלוציות למדע הלייזר האולטרה-מהיר ולפיזיקה של אטו-שניות ."

 

קראוס, פיזיקאי הונגרי-אוסטרי שצוות המחקר שלו היה הראשון לייצר ולמדוד פולס אור של מספר אטו-שניות בו השתמש בהמשך למעקב אחר תנועת של אלקטרונים בתוך אטום.

קראוס קיבל תואר שני בהנדסת חשמל בשנת 1985 באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה. את הדוקטורט שלו באלקטרוניקה קוונטית מהאוניברסיטה הטכנולוגית של וינה השלים בהצטיינות בשנת 1991 , ואת הפוסט דוקטורט שלו סיים באותה אוניברסיטה בשנת 1993 . בשנת 1998 הוא הצטרף למחלקה להנדסת חשמל באותה האוניברסיטה והועלה לדרגת פרופסור מן המניין שנה לאחר מכן. בשנת 2003 הוא מונה למנהל במכון מקס פלנק לאופטיקה קוונטית בגרשינג ) Garching (, גרמניה. החל משנת 2004 הוא מכהן גם כפרופסור לפיזיקה ויו »ר קבוצת הפיזיקה הניסויית באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן שבמינכן.

קראוס התעניין תמיד בחקר ממדים קטנים יותר ויותר של מרחב וזמן. עוד בתחילת שנות ה- 90 , כשעבד על הדוקטורט שלו באוניברסיטה הטכנולוגית של וינה, הוא התרשם מהרעיון לעשות זאת על ידי שימוש בפולסי אור קצרים של לייזרים פועמים חדישים. פעימות האטו-שניות הראשונות נוצרו ונמדדו על ידי קראוס וקבוצת המחקר שלו בתחילת שנות ה- 2000 . עבודה זו אפשרה לו לבצע, בפעם הראשונה, תצפיות בזמן אמת של תנועות אלקטרונים בתוך אטומים. כיום אנו משתמשים בפולסים כאלה כדי להבין טוב יותר, וגם לשנות, תהליכים מיקרוסקופיים שונים באטומים ומולקולות.

עבודת המחקר של קראוס במכון מקס פלאנק כוללת מספר יישומים חדשים ומלהיבים. יחד עם קבוצת המחקר שלו, הוא מנסה להשתמש בטכנולוגיה של פמטו-שנייה ואטו-שניה כדי לנתח דגימות דם ולזהות שינויים זעירים בהרכבן. מטרת המחקר היא לבדוק האם שינויים כאלה יכולים לאפשר אבחון מדויק של מחלות כבר בשלביהן הראשונים.

פרנץ קראוס הראה כי משכי הפעימות ההרמוניות הינם בתחום האטו-שניות. הוא תרם לבניית לייזר עם פעימות בנות מספר מחזורים וחקר את התלות בזמן של תהליכים פיזיקליים רבים באטומים ומולקולות.
קראוס הבין את ההיתכנות של ניסויים עם רזולצית זמן בתחום האטו-שניות. הדבר אפשר לעקוב אחר תהליך הפוטו-יינון בזמן אמת והוכיח ניסויית את מה שידוע כ"עיכוב וויגנר" בתהליך פליטת אלקטרונים מאטומים ומולקולות כתוצאה מאינטראקציה עם פוטונים

"אן ל'הולייר, פול קוֹרְקְם ופרנץ קראוס חולקים את פרס וולף לפיזיקה לשנת 2022 על עבודה חלוצית וחדשנית בתחום המדע של לייזרים אולטרה-מהירים והפיזיקה של אטו-שניות, ועל הדמיה בהפרדה זמנית גבוהה המאפיינת תנועה של אלקטרונים באטומים, מולקולות ומוצקים. שלושת הזוכים תרמו תרומות מכריעות הן לפיתוח הטכנולוגיה של פיזיקת האטו-שניות והן ליישומה לצרכי מחקר בסיסי בתחום הפיזיקה."

 

אליזבת דילר

זוכת פרס וולף לאדריכלות 2022

פרס וולף באדריכלות לשנת 2022

מוענק במשותף לאדריכלים דילר, קאיג'ימה וצ'וקאמוטו.

 

אליזבת דילר זוכה "על עבודתה המשפיעה ויוצאת הדופן המחברת בין אדריכלות לעשייה אמנותית, העוסקת במרחב הציבורי ."

בזמנים של שינוי עולמי ניכר, כאשר ערכים חברתיים ותרבותיים מוטלים בספק, שלושת הזוכים לשנת 2022 בפרס וולף לאדריכלות מצטיינים באיתגור הנורמות במטרה לקדם את תחום האדריכלות ואת השפעתו הרחבה יותר. למרות שהם שונים מאוד ביצירתם, הם חולקים את התכונה החיונית של שילוב מחקר, פדגוגיה ועשיה כדי לקדם את תחום האדריכלות. כחלק מרכזי מתרומתם הם חושפים את המידה שבה אמנות, מדע ומחויבות חברתית, דורשים ערכים שאותם ניתן לחקור ולערער, תוך מודעות להשפעות הרחבות יותר של אדריכלות, כל אחד ואחת מהזוכים מגלם את הרעיון של שיתוף פעולה במגוון דרכים תוך הכרה בשונות הגיאוגרפית, התרבותית והמתודולוגית ככזו שיש לפתח ולקדם – מצוינות באמצעות גיוון. עם החזון האדריכלי הרדיקלי שלהם, דילר קאיג'ימה וצ'וקאמוטו ממשיכים להשפיע באופן משמעותי על הדורות האדריכליים הבאים. הם מפתחים את האדריכלות והשפעתה באמצעות קידום מעורבות האדריכלות בפוליטיקה, חברה, תוך הכרה בעיר כבסיס העיקרי לעשייה חברתית, ובהכרה בההכרח להגיע לקהלים רחבים יותר.

דילר, אדריכלית אמריקאית ילידת פולין, פרופסור לאדריכלות באוניברסיטת פרינסטון, דילר החלה את לימודיה בקופר יוניון שבניו יורק בשנות ה 70- , מתוך רצון להיות יוצרת קולנוע, אך לבסוף נמשכה ללימודי אדריכלות. דילר מספרת על ההשפעה העמוקה שהייתה לסצנת התרבות בניו יורק, שבאותה תקופה הייתה חממה של יצירתיות וחשיבה אלטרנטיבית, על עבודתה. היא מצאה השראה מהתבוננות ביצירותיהם של אנשים מתחומים מגוונים, בין השאר, בימאי הקולנוע סטנלי קובריק, והאמן גורדון מאטה-קלארק. הכוונה והיכולת לפרוץ את הגבולות בין אמנות לארכיטקטורה טבועה ביצירתה. במהלך לימודיה בקופר יוניון, אליזבת הכירה את שותפה ובן זוגה ריקרדו סקופדיו, והם הקימו יחד את המשרד (Diller Scofidio + Renfro (DS+R. דילר מתמחה במבני תרבות והיא אחראית על פרויקטים רדיקלים ופורצי דרך שמרחיבים הלכה למעשה את האדריכלות לציבור הרחב.

פעילותה שנעה בין אקדמיה, מחקר ועשייה, מאתגרת את מערכות היחסים בין אדריכלות, אמנות וחשיפתם לקהלים גדולים יותר. חלק גדול מעבודותיה החשובות, שהבולטות מבניהן הן הבניינים: 'Blur Building Lake Neuchâtel’ (2002) ו- High Line New York’ (2014)' ועוד, היו בעיצוב של חללים ציבוריים, שניכרת בהם השפעה רבה מחללים של תיאטרון ומוזיאונים המתורגמים לאדריכלות בנוף האורבני. פרויקטים סביבתיים אלו מתכתבים עם העשייה הקונספטואלית שלה, כמו במייצגים: para-site’ MOMA (1989)', וה-(Mile-Long Opera High Line’ (2018'. הגישה שלה עיצבה מחדש את התפיסה בין הסובייקט לחלל.