מאיר להב

זוכה פרס וולף בכימיה 2021

פרופסור מאיר להב

מכון ויצמן למדע

פרס וולף בכימיה 2021 מוענק לפרופסורים לסלי לייזרוביץ ומאיר להב עבור עבודתם המשותפת בביסוס ההשפעות ההדדיות של המבנה התלת-ממדי של מולקולות על המבנים של גבישים אורגניים.

היווצרותם של גבישים היא אחת התופעות הבסיסיות ביותר בכימיה. למבנה של גבישים אורגניים חשיבות מיוחדת מכיוון שצורת הגביש (מורפולוגיה) משקפת את המבנה התלת ממדי (סטריאוכימיה) של המולקולות המרכיבות את הגביש. בשנת 1848 ערך לואי פסטר את הניסוי המפורסם, שבו הפריד פיזית בין שתי הצורות הגבישיות של מלח חומצה טרטרית, אשר נראות כתמונות מראה אחד של השני. מחקריו של פסטר, ובעקבותיהם עבודתו של חתן פרס נובל הראשון לכימיה, יעקובוס ואנ׳ט הוף, יצרו את הבסיס לסטריאוכימיה המודרנית. אבל פסטר, ואנ׳ט הוף, וגם אלפי כימאים מפורסמים אחרים, לא הצליחו לפצח את מסתורין הקשר שבין מורפולוגיית הגביש לבין הסטריאוכימיה של המולקולות שהתלכדו יחד בגביש הזה.

עברו כמעט 140 שנה עד אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר הפרופסורים להב ולייזרוביץ הצליחו לפתור את החידה ארוכת השנים. באמצעות סדרה של ניסויים דרמטיים הם הוכיחו לראשונה כי ניתן לקבוע את הסימטריה המרחבית של מולקולות על סמך מורפולוגיית הגביש שלהן. בכך הם ייסדו את מדע הסטריאוכימיה של גבישים אורגניים. הם הסבירו את יחסי הגומלין שבין מבנה המולקולה הבודדת לצורת הגביש המקרוסקופי וניסחו את הקשרים בין מבנה מולקולרי, מורפולוגיה גבישית, דינמיקת הצמיחה של גבישים, וכיראליות מולקולרית (התכונה המבנית של עצם כלשהו, שגורמת לו להיות שונה מתמונת המראה שלו, כמו ידיים אנושיות). ממצאיהם הניחו את הבסיס לידע הנוכחי שלנו לגבי התלכדות ספונטנית של מולקולות אורגניות, ובכך השלימו את הבנתנו בכימיה אורגנית של קשרים קוולנטיים, ובהתלכדות עצמית של מקרומולקולות.

יתר על כן, על בסיס הבנתם את הדינמיקה של צמיחת גבישים, הם הצליחו לתכנן ולעצב גבישים כיראליים תוך שליטה על קצב הצמיחה היחסי של פאות הגביש. הם עשו זאת על ידי שימוש בכמויות זעירות של תוספים כיראליים, אשר גרמו להאצה או לעיכוב קצב הצמיחה של הגביש בכוונים השונים. הם תכננו גבישים דו-ממדיים ותלת-ממדיים, הסבירו את דינמיקת הצמיחה שלהם, והוכיחו לראשונה כי ניתן לעצב גבישים היכולים להוביל לתוצרים שלא היו זמינים בשיטות קונבנציונליות. יתר על כן, הם הצליחו להסביר מגוון תופעות של התגבשות במערכות ביולוגיות, בהקשר של מחלות, כגון התגבשות כולסטרול בכלי הדם, ופיגמנט המלריה בתאי דם אדומים.

מכיוון שכל המערכות הביולוגיות מורכבות ממולקולות בעלות כיראליות אחת בלבד, השאלה המדעית הבסיסית לגבי מקור החיים על פני כדור הארץ, קשורה קשר הדוק למקור הכיראליות בטבע. להב ולייזרוביץ הציעו מסלולים אפשריים לשאלת מקור הכיראליות בטבע, בכך שהראו כי תגובות כימיות ספציפיות יכולות לגרום להגברה כיראלית וליצירת מרכיב אחד מתוך תערובת רצמית (תערובת של שתי הצורות הכיראליות ביחסים שווים). הם הדגימו כיצד פילמור בתוך גבישים דו-מימדיים, הנוצרים ממרכיבים רצמיים, יכול לגרום ליצירת אוליגופפטידים הומו-כיראליים. הניסויים האלגנטיים הללו, אשר מציגים את הקשר שבין התלכדות מולקולות קטנות בגבישים לבין יצירת ביופולימרים כיראליים, מציעים הסבר לאבולוציה הכימית, החל מתערובות פשוטות שקדמו להיווצרות החיים, ועד למכונות הכימיות המורכבות של החיים.

לסלי לייזרוביץ

זוכה פרס וולף בכימיה 2021

פרופסור לסלי לייזרוביץ

מכון וייצמן למדע

פרס וולף בכימיה 2021 מוענק לפרופסורים לסלי לייזרוביץ ומאיר להב עבור עבודתם המשותפת בביסוס ההשפעות ההדדיות של המבנה התלת-ממדי של מולקולות על המבנים של גבישים אורגניים.

היווצרותם של גבישים היא אחת התופעות הבסיסיות ביותר בכימיה. למבנה של גבישים אורגניים חשיבות מיוחדת מכיוון שצורת הגביש (מורפולוגיה) משקפת את המבנה התלת ממדי (סטריאוכימיה) של המולקולות המרכיבות את הגביש. בשנת 1848 ערך לואי פסטר את הניסוי המפורסם, שבו הפריד פיזית בין שתי הצורות הגבישיות של מלח חומצה טרטרית, אשר נראות כתמונות מראה אחד של השני. מחקריו של פסטר, ובעקבותיהם עבודתו של חתן פרס נובל הראשון לכימיה, יעקובוס ואנ׳ט הוף, יצרו את הבסיס לסטריאוכימיה המודרנית. אבל פסטר, ואנ׳ט הוף, וגם אלפי כימאים מפורסמים אחרים, לא הצליחו לפצח את מסתורין הקשר שבין מורפולוגיית הגביש לבין הסטריאוכימיה של המולקולות שהתלכדו יחד בגביש הזה.

עברו כמעט 140 שנה עד אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר הפרופסורים להב ולייזרוביץ הצליחו לפתור את החידה ארוכת השנים. באמצעות סדרה של ניסויים דרמטיים הם הוכיחו לראשונה כי ניתן לקבוע את הסימטריה המרחבית של מולקולות על סמך מורפולוגיית הגביש שלהן. בכך הם ייסדו את מדע הסטריאוכימיה של גבישים אורגניים. הם הסבירו את יחסי הגומלין שבין מבנה המולקולה הבודדת לצורת הגביש המקרוסקופי וניסחו את הקשרים בין מבנה מולקולרי, מורפולוגיה גבישית, דינמיקת הצמיחה של גבישים, וכיראליות מולקולרית (התכונה המבנית של עצם כלשהו, שגורמת לו להיות שונה מתמונת המראה שלו, כמו ידיים אנושיות). ממצאיהם הניחו את הבסיס לידע הנוכחי שלנו לגבי התלכדות ספונטנית של מולקולות אורגניות, ובכך השלימו את הבנתנו בכימיה אורגנית של קשרים קוולנטיים, ובהתלכדות עצמית של מקרומולקולות.

יתר על כן, על בסיס הבנתם את הדינמיקה של צמיחת גבישים, הם הצליחו לתכנן ולעצב גבישים כיראליים תוך שליטה על קצב הצמיחה היחסי של פאות הגביש. הם עשו זאת על ידי שימוש בכמויות זעירות של תוספים כיראליים, אשר גרמו להאצה או לעיכוב קצב הצמיחה של הגביש בכוונים השונים. הם תכננו גבישים דו-ממדיים ותלת-ממדיים, הסבירו את דינמיקת הצמיחה שלהם, והוכיחו לראשונה כי ניתן לעצב גבישים היכולים להוביל לתוצרים שלא היו זמינים בשיטות קונבנציונליות. יתר על כן, הם הצליחו להסביר מגוון תופעות של התגבשות במערכות ביולוגיות, בהקשר של מחלות, כגון התגבשות כולסטרול בכלי הדם, ופיגמנט המלריה בתאי דם אדומים.

מכיוון שכל המערכות הביולוגיות מורכבות ממולקולות בעלות כיראליות אחת בלבד, השאלה המדעית הבסיסית לגבי מקור החיים על פני כדור הארץ, קשורה קשר הדוק למקור הכיראליות בטבע. להב ולייזרוביץ הציעו מסלולים אפשריים לשאלת מקור הכיראליות בטבע, בכך שהראו כי תגובות כימיות ספציפיות יכולות לגרום להגברה כיראלית וליצירת מרכיב אחד מתוך תערובת רצמית (תערובת של שתי הצורות הכיראליות ביחסים שווים). הם הדגימו כיצד פילמור בתוך גבישים דו-מימדיים, הנוצרים ממרכיבים רצמיים, יכול לגרום ליצירת אוליגופפטידים הומו-כיראליים. הניסויים האלגנטיים הללו, אשר מציגים את הקשר שבין התלכדות מולקולות קטנות בגבישים לבין יצירת ביופולימרים כיראליים, מציעים הסבר לאבולוציה הכימית, החל מתערובות פשוטות שקדמו להיווצרות החיים, ועד למכונות הכימיות המורכבות של החיים.

קהילת קרן וולף העולמית מברכת את כלות פרס וולף: הפרופ' עמנואל שרפנטייה והפרופ' ג'ניפר דאודנה על זכייתן בפרס נובל לכימיה לשנת 2020

פרופ' דאודנה ופרופ' שרפנטייה זכו בפרס וולף לרפואה לשנת 2020 "על חשיפת המנגנון הצפוי לחולל מהפכה בעולם הרפואה, של חסינות חיידקית באמצעות עריכה מונחיתRNA   של הגנום."

השתיים הובילו את הגילוי של הכלי המהפכני לעריכת גנים  המכונה קריספר- CRISPR . עם ממצאים פורצי דרך אלו, הניחו המדעניות את הבסיס להתפתחות טכנולוגית חדשנית של עריכה והנדסה מגוונת וספציפית של הגנום. בעזרת טכנולוגיה מהפכנית זו של "מספריים גנטיים" ניתן "להפעיל" גן או "לכבות", לשנות, לתקן או להסיר גנים. כלי חדש זה משמש כיום במעבדות לביולוגיה מולקולרית ברחבי העולם, ויש לו פוטנציאל לסלילת הדרך למציאת צורות טיפול חדשות למחלות חשוכות מרפא. טכנולוגיה זו מובילה מהפכה בתחומי הגנטיקה, הביולוגיה המולקולרית והרפואה.

ברכות לכרם נאטור – זוכה פרס קיפר לאמנות 2020

כרם נאטור (28), יליד נצרת, יוצר רב מדיומלי ברישום, הדפס דיגיטלי, וידאו ומיצג

הוא מסוג האומנים "מעוררי השראה  המופיעים אחד לדורו".

להמשך קריאה >>

קרן וולף החליטה להעניק את פרס מלגת אינגבורג בכמן לשנת 2020,  מיסודו של האומן אנסלם קיפר,  לאומן הישראלי כרם נאטור , יוצר רב מדיומלי ברישום, הדפס דגיטלי, וידאו ומיצג.

כרם נאטור הציג תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצות רבות ובפרויקטים שונים בגלריות ובמוזיאונים ואף זכה בפרסים ובמענקים על יצירותיו. עבודותיו הוצגו בין השאר, במוזיאונים ובפסטיבלים שונים בישראל ומחוצה לה, ביניהם מוזיאון ישראל ומוזיאון האומנות בבוכום גרמניה (2020), מוזיאון חיפה (2019), גלרית רוזנפלד והגלריה לאומנות באום אל פחם (2018) ובמוזיאון תל אביב (2017) (2017, 2018).

מנימוקי ועדת השיפוט נכתב כי " יצירותיו של נאטור חושפות השקפות ותמונות עולם שגורות כהבניות חלשות התלויות בחוסר ההלימה של הוראות השפה אל מול ביצועיה הממשיים התלויים בנסיבות משתנות למן מגבלות תנועות הגוף, משקלו, ותחושותיו, ועד יחסיו של האמן עם קהילותיו. כך, פעולתו הפרטית של האמן מאירה מצב כללי אודות ידיעותינו את המציאות והשתתפותנו בהבניית מערכי הידע כנענות לחוסר ההלימה של שתי פרדיגמות שונות: הראשונה, אובייקטיבית, בה אנו נענים לייצוגים הסמיוטיים והמדעיים, השנייה, סובייקטיבית, בה הפעולות והחוויות שלנו יוצרות מציאויות באורח בלתי אמצעי".

עוד הוסיפה וועדת השיפוט של הפרס כי " נאטור חושף את הטבע המזויף של התפיסה העצמית המניחה מראש התאמה שלמה בין הוראות השפה וביצועי השפה בעולם, בין היותנו רציונליים ונטייתנו לדעות קדומות, טעויות, והומור, ובין התשתית האתית, האסתטית והפוליטית הרכה והמשתנה תדיר המשמשת כר לכינונן של זהויות מורכבות".

מבין ההמלצות הרבות שניתנו בשבחו של האומן כרם, צוין, כי "נאטור הוא מסוג האומנים המופיעים אחת לדור. איכות עבודתו משקפת בצורה יוצאת דופן פרופיל של אמן בן זמנו אשר ניצב בצומת קריטי של הכוחות הפועלים ברגע הנתון, ובו בזמן מחזיק בתוכו וביצירתו ממד על זמני, ועושה זאת בכישרון יוצא דופן". ועוד צוין כי "במקום שיח בקורתי של מחשבה דיכוטומית של קורבן ומתקרבן, ניתוח וחשיפה של מבני כוח ופורק של אשמה, מציע נאטור מערך מעורר השראה בו חמלה, הומור, אמונות טפלות, מדע ורוחניות חוברים לכדי יצירה מעוררת השראה באשר לחיים עצמם".

מלגת אינגבורג בכמן מוענקת ע"י קרן וולף משנת 1991, לעידוד אמנים צעירים ומבטיחים בישראל. המלגה ניתנת מתרומתו הנדיבה של האמן הגרמני אנסלם קיפר (Anselm Kiefer) חתן פרס וולף לציור לשנת 1990, אשר ביקש לייסד את המלגה על שמה של המשוררת האוסטרית אינגבורג בכמן Ingeborg Bachman) 1926 – 1973)  כאות הוקרתו ליצירתה הספרותית והפילוסופית ולהגשים את חזונו בקידום אמנים צעירים.

בין זוכי הפרס בעבר האמנים: סיגלית לנדאו, יעל פרנק, דניאל זק, דורון רבינא גלעד רטמן, , גיא בן נר, רותי סלע, ועוד.

רעות ינון ברמן ,מנכ"לית קרן וולף: " הקרן גאה להוקיר ולקדם אמנים ישראלים צעירים אלה בדרכם אל חזית העשייה האמנותית בארץ ובעולם, ובמיוחד בימים מאתגרים אלו שבו עולמות התרבות והאומנות עוברות טלטלה, ליבנו נמלא גאווה- כארם נטור הוא אחד האמנים המבריקים והמרגשים של דורנו ועבודותיו מבטאות קול מקורי וייחודי ומעל לכל- מעוררות השראה".

לעמוד הזוכה: https://wolffund.org.il/2020/09/07/%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%a0%d7%90%d7%98%d7%95%d7%a8/

כרם נאטור

זוכה פרס קיפר 2020

מלגת אינגבורג בכמן, מיסודו של אנסלם קיפר לשנת 2020, מוענקת לאמן כרם נאטור (נולד 1992), יוצר רב-מדיומלי ברישום, הדפס דיגיטלי, וידאו ומיצג, אשר יצירותיו הפרפורמטיביות עוסקות בייצור מערכי ידע הנובעים מן המתח שבין מצבים מנטליים, הבניית שפות-ייצוג ופעולות גופניות. יצירותיו של נאטור חושפות השקפות ותמונות עולם שגורות כהבניות חלשות התלויות בסובייקט המכונן אותן, וביחסי האמן וקהילותיו. כך, ידיעותינו את המציאות והשתתפותנו בהבניית מערכי הידע נענים לשתי פרדיגמות שונות הניתנות אצל נאטור באורח לא-קונסיסטנטי, הראשונה, אובייקטיבית, בה אנו נענים לייצוגים הסמיוטיים והמדעיים, השנייה, סובייקטיבית, בה הפעולות והחוויות שלנו יוצרות מציאויות באורח בלתי אמצעי. נאטור חושף את הטבע המזויף של התפיסה העצמית המניחה מראש התאמה שלמה בין הוראות השפה וביצועי השפה הממשיים בעולם, בין המודע ותפיסתנו את המודע, בין היותנו רציונליים ונטייתנו לדעות קדומות, טעויות, והומור, ובין התשתית האתית, האסתטית והפוליטית הרכה והמשתנה תדיר המשמשת כר לכינונן של זהויות מורכבות.

מהלכים אלה מורים על ההבדלה האונטולוגית בין שני מודוסים של קיום, הראשון, תלוי חוויות סובייקטיביות כמו צחוק, כאב, ומבוכה, כפי שנראה ביצירותיו Nothing Personal (2017) ו-Heat in My Head (2018), והשני, תלוי זיהוי דברים בעולם כמו שמש, אדמה וירח ביצירה חזרו אחריי (2018). יצירה אחרונה זו מאירה את האופי החמקמק וחסר תוקף האמת של השפה המדוברת והכתובה והוראתה המשתנה בקונטקסט התרבותי הנע בין ערבית, עברית ואנגלית. נטור מכתיב משפטים סמיוטיים והצהרות הנענות לחוק (או כפי שכינה אותם לודוויג ויטגנשטיין Rule Following Statements) ופעולות גופניות כמו גם פעולות דיבר פרפורמטיביות (Speech Act Performances). הסוגה הראשונה נחשפת במערומי החוק האפריורי הממשמע את מתן המשמעות, והסוגה השנייה, חסרת ידיעה אפריורית ולכן תנועתה והוראותיה הן המבנות את סדר המשמעות הסינגולרי של כל ביצוע בנפרד. מביצועים אלו גוזר נאטור קרטוגרפיות של ידע פנטסטי הבודה קוסמולוגיות מומצאות על ידי האמן הבורא עולם כפי שהוא מוצג בהדפסים הדיגיטליים מ-2018 Genesis (בראשית, היוצרות, התהוות), שמש, סטורן, ונוס ו-מים משנת 2020.

קרן וולף מעניקה את פרס האמנות לשנת 2020 לאמן כרם נאטור, על הרחבתו את הפרקטיקה הפרפורמטיבית למן כינונו של הסובייקט הנענה לאפקטיביות של סדרי ידע מאורגנים מראש ועד לכינונם של מרחבי חלל וזמן אישיים ובידיוניים. יצירותיו של נאטור חושפות אותנו לשאלה כיצד ניתן לנוע בין טיעונים אפיסטמיים אובייקטיביים אודות שדות ידע מסויימים ובין כינונם האנושי והסובייקטיבי. שאלה זו מעניקה לאמנות את תפקידה האתי בחשיפת מנגנוני הידע ואת אחריות הצופים בכינונם תמונות עולם.