פרנץ קראוס

זוכה פרס וולף בפיזיקה 2022

פרס וולף בפיזיקה לשנת 2022 מוענק במשותף לפרופסורים ל'הולייר, קורקם וקראוס
"על תרומות חלוציות למדע הלייזר האולטרה-מהיר ולפיזיקה של אטו-שניות ."

 

קראוס, פיזיקאי הונגרי-אוסטרי שצוות המחקר שלו היה הראשון לייצר ולמדוד פולס אור של מספר אטו-שניות בו השתמש בהמשך למעקב אחר תנועת של אלקטרונים בתוך אטום.

קראוס קיבל תואר שני בהנדסת חשמל בשנת 1985 באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה. את הדוקטורט שלו באלקטרוניקה קוונטית מהאוניברסיטה הטכנולוגית של וינה השלים בהצטיינות בשנת 1991 , ואת הפוסט דוקטורט שלו סיים באותה אוניברסיטה בשנת 1993 . בשנת 1998 הוא הצטרף למחלקה להנדסת חשמל באותה האוניברסיטה והועלה לדרגת פרופסור מן המניין שנה לאחר מכן. בשנת 2003 הוא מונה למנהל במכון מקס פלנק לאופטיקה קוונטית בגרשינג ) Garching (, גרמניה. החל משנת 2004 הוא מכהן גם כפרופסור לפיזיקה ויו »ר קבוצת הפיזיקה הניסויית באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן שבמינכן.

קראוס התעניין תמיד בחקר ממדים קטנים יותר ויותר של מרחב וזמן. עוד בתחילת שנות ה- 90 , כשעבד על הדוקטורט שלו באוניברסיטה הטכנולוגית של וינה, הוא התרשם מהרעיון לעשות זאת על ידי שימוש בפולסי אור קצרים של לייזרים פועמים חדישים. פעימות האטו-שניות הראשונות נוצרו ונמדדו על ידי קראוס וקבוצת המחקר שלו בתחילת שנות ה- 2000 . עבודה זו אפשרה לו לבצע, בפעם הראשונה, תצפיות בזמן אמת של תנועות אלקטרונים בתוך אטומים. כיום אנו משתמשים בפולסים כאלה כדי להבין טוב יותר, וגם לשנות, תהליכים מיקרוסקופיים שונים באטומים ומולקולות.

עבודת המחקר של קראוס במכון מקס פלאנק כוללת מספר יישומים חדשים ומלהיבים. יחד עם קבוצת המחקר שלו, הוא מנסה להשתמש בטכנולוגיה של פמטו-שנייה ואטו-שניה כדי לנתח דגימות דם ולזהות שינויים זעירים בהרכבן. מטרת המחקר היא לבדוק האם שינויים כאלה יכולים לאפשר אבחון מדויק של מחלות כבר בשלביהן הראשונים.

פרנץ קראוס הראה כי משכי הפעימות ההרמוניות הינם בתחום האטו-שניות. הוא תרם לבניית לייזר עם פעימות בנות מספר מחזורים וחקר את התלות בזמן של תהליכים פיזיקליים רבים באטומים ומולקולות.
קראוס הבין את ההיתכנות של ניסויים עם רזולצית זמן בתחום האטו-שניות. הדבר אפשר לעקוב אחר תהליך הפוטו-יינון בזמן אמת והוכיח ניסויית את מה שידוע כ"עיכוב וויגנר" בתהליך פליטת אלקטרונים מאטומים ומולקולות כתוצאה מאינטראקציה עם פוטונים

"אן ל'הולייר, פול קוֹרְקְם ופרנץ קראוס חולקים את פרס וולף לפיזיקה לשנת 2022 על עבודה חלוצית וחדשנית בתחום המדע של לייזרים אולטרה-מהירים והפיזיקה של אטו-שניות, ועל הדמיה בהפרדה זמנית גבוהה המאפיינת תנועה של אלקטרונים באטומים, מולקולות ומוצקים. שלושת הזוכים תרמו תרומות מכריעות הן לפיתוח הטכנולוגיה של פיזיקת האטו-שניות והן ליישומה לצרכי מחקר בסיסי בתחום הפיזיקה."

 

אליזבת דילר

זוכת פרס וולף לאדריכלות 2022

פרס וולף באדריכלות לשנת 2022

מוענק במשותף לאדריכלים דילר, קאיג'ימה וצ'וקאמוטו.

 

אליזבת דילר זוכה "על עבודתה המשפיעה ויוצאת הדופן המחברת בין אדריכלות לעשייה אמנותית, העוסקת במרחב הציבורי ."

בזמנים של שינוי עולמי ניכר, כאשר ערכים חברתיים ותרבותיים מוטלים בספק, שלושת הזוכים לשנת 2022 בפרס וולף לאדריכלות מצטיינים באיתגור הנורמות במטרה לקדם את תחום האדריכלות ואת השפעתו הרחבה יותר. למרות שהם שונים מאוד ביצירתם, הם חולקים את התכונה החיונית של שילוב מחקר, פדגוגיה ועשיה כדי לקדם את תחום האדריכלות. כחלק מרכזי מתרומתם הם חושפים את המידה שבה אמנות, מדע ומחויבות חברתית, דורשים ערכים שאותם ניתן לחקור ולערער, תוך מודעות להשפעות הרחבות יותר של אדריכלות, כל אחד ואחת מהזוכים מגלם את הרעיון של שיתוף פעולה במגוון דרכים תוך הכרה בשונות הגיאוגרפית, התרבותית והמתודולוגית ככזו שיש לפתח ולקדם – מצוינות באמצעות גיוון. עם החזון האדריכלי הרדיקלי שלהם, דילר קאיג'ימה וצ'וקאמוטו ממשיכים להשפיע באופן משמעותי על הדורות האדריכליים הבאים. הם מפתחים את האדריכלות והשפעתה באמצעות קידום מעורבות האדריכלות בפוליטיקה, חברה, תוך הכרה בעיר כבסיס העיקרי לעשייה חברתית, ובהכרה בההכרח להגיע לקהלים רחבים יותר.

דילר, אדריכלית אמריקאית ילידת פולין, פרופסור לאדריכלות באוניברסיטת פרינסטון, דילר החלה את לימודיה בקופר יוניון שבניו יורק בשנות ה 70- , מתוך רצון להיות יוצרת קולנוע, אך לבסוף נמשכה ללימודי אדריכלות. דילר מספרת על ההשפעה העמוקה שהייתה לסצנת התרבות בניו יורק, שבאותה תקופה הייתה חממה של יצירתיות וחשיבה אלטרנטיבית, על עבודתה. היא מצאה השראה מהתבוננות ביצירותיהם של אנשים מתחומים מגוונים, בין השאר, בימאי הקולנוע סטנלי קובריק, והאמן גורדון מאטה-קלארק. הכוונה והיכולת לפרוץ את הגבולות בין אמנות לארכיטקטורה טבועה ביצירתה. במהלך לימודיה בקופר יוניון, אליזבת הכירה את שותפה ובן זוגה ריקרדו סקופדיו, והם הקימו יחד את המשרד (Diller Scofidio + Renfro (DS+R. דילר מתמחה במבני תרבות והיא אחראית על פרויקטים רדיקלים ופורצי דרך שמרחיבים הלכה למעשה את האדריכלות לציבור הרחב.

פעילותה שנעה בין אקדמיה, מחקר ועשייה, מאתגרת את מערכות היחסים בין אדריכלות, אמנות וחשיפתם לקהלים גדולים יותר. חלק גדול מעבודותיה החשובות, שהבולטות מבניהן הן הבניינים: 'Blur Building Lake Neuchâtel’ (2002) ו- High Line New York’ (2014)' ועוד, היו בעיצוב של חללים ציבוריים, שניכרת בהם השפעה רבה מחללים של תיאטרון ומוזיאונים המתורגמים לאדריכלות בנוף האורבני. פרויקטים סביבתיים אלו מתכתבים עם העשייה הקונספטואלית שלה, כמו במייצגים: para-site’ MOMA (1989)', וה-(Mile-Long Opera High Line’ (2018'. הגישה שלה עיצבה מחדש את התפיסה בין הסובייקט לחלל.

אן ל'הולייר

זוכת פרס וולף בפיזיקה 2022

פרס וולף בפיזיקה לשנת 2022 מוענק במשותף לפרופסורים ל'הולייר, קורקם וקראוס
"על תרומות חלוציות למדע הלייזר האולטרה-מהיר ולפיזיקה של אטו-שניות ."

ל'הולייר, נולדה בפריז ומכהנת היום כפרופסור לפיזיקה אטומית באוניברסיטת לונד שבשוודיה, שם היא מובילה את ממחקריה פורצי הדרך. ל'הולייר עוסקת בתחום של פעימות (פולסים) של לייזרים מהירים ועבודתה מתמקדת באינטראקציה בין פעימות אור קצרות ואינטנסיביות לאטומים. לדבריה, אחד ממקורות ההשראה שלה, בימי ילדותה, הייתה "אפולו 11" , משימת החלל הראשונה להנחתת אדם על הירח, בשנת 1969 . היא הושפעה רבות גם מסבה, שהיה פרופסור להנדסת חשמל ועבד על תקשורת
בתחום הרדיו. אלה ואחרים הביאו להתלהבותה הרבה ממדע וטכנולוגיה כבר בגיל צעיר, מה שהפך אותה מאוחר יותר למדענית בולטת ומנהיגה בתחום הפיזיקה של אטו-שניות.

לל'הולייר תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני כפול בפיזיקה תיאורטית ומתמטיקה מאוניברסיטת פייר ומארי קירי בפריז. בהמשך, שינתה כיוון לתחום הפיזיקה הניסויית ואת הדוקטורט השלימה בשנת 1986 , באוניברסיטת פייר השישי. את פוסט הדוקטורט שלה רכשה ל'הולייר בשנת 1986 במכון צ'למרס לטכנולוגיה שבגטבורג, שוודיה, וקיבלה משרה קבועה כחוקרת ב- (CEA) French Alternative Energies and Atomic Energy Commission. בשנת 1987 השתתפה ל'הולייר בניסוי בו נצפו לראשונה הרמוניות גבוהות באמצעות מערכת לייזר פיקו-שנייה. היא הוקסמה מהניסוי והחליטה להקדיש את זמנה לעבודה בתחום מחקר זה. בשנת 1988 המשיכה את הפוסט דוקטורט שלה באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס. בהמשך עברה לאוניברסיטת לונד שבשבדיה שם הפכה לפרופסור מן המניין בשנת 1997. ב 2004- נבחרה ל'הולייר לחברה באקדמיה המלכותית השוודית למדעים.

אן ל'הולייר זוכה בפרס על היותה בין הראשונים להדגים באופן נסיוני יצירה של הרמוניות גבוהות, התהליך הגורם ליצירת פעימות של אטו-שניות, ותרמה משמעותית לפיתוח ההסבר התיאורטי של תהליך זה. היא גם ביצעה מספר ניסויים מכריעים אשר שיפרו את ההבנה של התהליך והייתה שחקנית מפתח ביצירת תחום המחקר של מדע האטו-שניות.

"אן ל'הולייר, פול קוֹרְקְם ופרנץ קראוס חולקים את פרס וולף לפיזיקה לשנת 2022 על עבודה חלוצית וחדשנית בתחום המדע של לייזרים אולטרה-מהירים והפיזיקה של אטו-שניות, ועל הדמיה בהפרדה זמנית גבוהה המאפיינת תנועה של אלקטרונים באטומים, מולקולות ומוצקים. שלושת הזוכים תרמו תרומות מכריעות הן לפיתוח הטכנולוגיה של פיזיקת האטו-שניות והן ליישומה לצרכי מחקר בסיסי בתחום הפיזיקה."

יושיהארו צ'וקאמוטו

זוכה פרס וולף לאדריכלות 2022

פרס וולף באדריכלות לשנת 2022

מוענק במשותף לאדריכלים דילר, קאיג'ימה וצ'וקאמוטו.

 

פרופסור מומויו קאיג'ימה ופרופסור יושיהארו צ'וקאמוטו

"על עבודתם הן בכתביהם והן בפרקטיקה, המדגישה את חשיבות המאפיינים האתנוגרפיים והמגוריים בארכיטקטורה ."

בזמנים של שינוי עולמי ניכר, כאשר ערכים חברתיים ותרבותיים מוטלים בספק, שלושת הזוכים לשנת 2022 בפרס וולף לאדריכלות מצטיינים באיתגור הנורמות במטרה לקדם את תחום האדריכלות ואת השפעתו הרחבה יותר. למרות שהם שונים מאוד ביצירתם, הם חולקים את התכונה החיונית של שילוב מחקר, פדגוגיה ועשיה כדי לקדם את תחום האדריכלות. כחלק מרכזי מתרומתם הם חושפים את המידה שבה אמנות, מדע ומחויבות חברתית, דורשים ערכים שאותם ניתן לחקור ולערער, תוך מודעות להשפעות הרחבות יותר של אדריכלות, כל אחד ואחת מהזוכים מגלם את הרעיון של שיתוף פעולה במגוון דרכים תוך הכרה בשונות הגיאוגרפית, התרבותית והמתודולוגית ככזו שיש לפתח ולקדם – מצוינות באמצעות גיוון. עם החזון האדריכלי הרדיקלי שלהם, דילר קאיג'ימה וצ'וקאמוטו ממשיכים להשפיע באופן משמעותי על הדורות האדריכליים הבאים. הם מפתחים את האדריכלות והשפעתה באמצעות קידום מעורבות האדריכלות בפוליטיקה, חברה, תוך הכרה בעיר כבסיס העיקרי לעשייה חברתית, ובהכרה בההכרח להגיע לקהלים רחבים יותר.

יושיהארו צ’וקאמוטו, יליד מחוז קנאגווה שביפן. את הדוקטורט שלו בהנדסה קיבל מהמכון הטכנולוגי של טוקיו – ומאוחר יותר את מינויו כפרופסור.

השותפות בין צ’וקאמוטו לקאיג'ימה יוסדה לאחר מספר תחרויות אדריכלים בהן זכו יחדיו – עד כדי כך – שהחליטו להקים יחד את Atelier Bow-Wow" בו הם עובדים גם היום.

העשייה הפורה של השניים משתרעת על פני שלושה עשורים, ומתאפיינת בין היתר במושג שהטביעו- ומתאפיינת בין היתר במושג שהטביעו- "Architectural Behaviorology"  (אדריכלות בהוויוריסטית)-  התנהגות הטבע ובני האדם המשפעים על התכנון האדריכלי בהתייחס למאפיינים היחודיים של חברה אנושית והמקום בו היא מתפתחת. הם מתחילים כל פרויקט אדריכלי בהתבוננות: במקום, במי שיאכלסו את המבנה, בהתנהגות של האנשים הסובבים את האתר, במרחבים משותפים באותו איזור, וכמו כן חוקרים את התרבות, המשאבים והאקלים של המקום. עם תוצרי ההתבוננות והמחקר האלו, מגבשים את "תודעת הקיים" ובעזרתה מקדמים בניה שמהדהדת תוצרים אלו וגם מאתגרת אותם.

מאז החלו לעבוד יחד הם הוכיחו בעקביות שהם אדריכלים יוצאי דופן, המגשרים בין מחקר לפרקטיקה ומציעים דרכים חלופיות לגרום לארכיטקטורה להתמקד בהשפעותיה החברתיות. עם פרסום מחקריהם: Made In Tokyo” (2001)" , הספר החלוצי Behaviorology” (2010)",  וכן- Ethnography Architectural"  (2018)" , הם גיבשו עמדה לשאלה כיצד להפוך מרחבי ביניים בעיר להזדמנות במעורבות ציבורית. עשייתם שברובה עוסקת במגורים, ומחקריהם בהתנהגות שם דגש על אסטרטגיות תכנון ועיצוב מהפרט אל הכלל, תוך ניתוח של טקסים אנושיים כבסיס לפיתוח אדריכלי. זה הוכח על ידם ביתר שאת בפרויקט הבנייה מחדש של הכפר מומונורה, לאחר הצונאמי שאירע ב-2011 .

צ’וקאמוטו וקאיג'ימה השפיעו השפעה עמוקה על הדור הצעיר ועל התפיסות האלטרניטיביות והחדשניות באדריכלות, תוך התמקדות בתרבות והתנהגות אנושית בסביבה עירונית