כרם נאטור

זוכה פרס קיפר 2020

מלגת אינגבורג בכמן, מיסודו של אנסלם קיפר לשנת 2020, מוענקת לאמן כרם נאטור (נולד 1992), יוצר רב-מדיומלי ברישום, הדפס דיגיטלי, וידאו ומיצג, אשר יצירותיו הפרפורמטיביות עוסקות בייצור מערכי ידע הנובעים מן המתח שבין מצבים מנטליים, הבניית שפות-ייצוג ופעולות גופניות. יצירותיו של נאטור חושפות השקפות ותמונות עולם שגורות כהבניות חלשות התלויות בסובייקט המכונן אותן, וביחסי האמן וקהילותיו. כך, ידיעותינו את המציאות והשתתפותנו בהבניית מערכי הידע נענים לשתי פרדיגמות שונות הניתנות אצל נאטור באורח לא-קונסיסטנטי, הראשונה, אובייקטיבית, בה אנו נענים לייצוגים הסמיוטיים והמדעיים, השנייה, סובייקטיבית, בה הפעולות והחוויות שלנו יוצרות מציאויות באורח בלתי אמצעי. נאטור חושף את הטבע המזויף של התפיסה העצמית המניחה מראש התאמה שלמה בין הוראות השפה וביצועי השפה הממשיים בעולם, בין המודע ותפיסתנו את המודע, בין היותנו רציונליים ונטייתנו לדעות קדומות, טעויות, והומור, ובין התשתית האתית, האסתטית והפוליטית הרכה והמשתנה תדיר המשמשת כר לכינונן של זהויות מורכבות.

מהלכים אלה מורים על ההבדלה האונטולוגית בין שני מודוסים של קיום, הראשון, תלוי חוויות סובייקטיביות כמו צחוק, כאב, ומבוכה, כפי שנראה ביצירותיו Nothing Personal (2017) ו-Heat in My Head (2018), והשני, תלוי זיהוי דברים בעולם כמו שמש, אדמה וירח ביצירה חזרו אחריי (2018). יצירה אחרונה זו מאירה את האופי החמקמק וחסר תוקף האמת של השפה המדוברת והכתובה והוראתה המשתנה בקונטקסט התרבותי הנע בין ערבית, עברית ואנגלית. נטור מכתיב משפטים סמיוטיים והצהרות הנענות לחוק (או כפי שכינה אותם לודוויג ויטגנשטיין Rule Following Statements) ופעולות גופניות כמו גם פעולות דיבר פרפורמטיביות (Speech Act Performances). הסוגה הראשונה נחשפת במערומי החוק האפריורי הממשמע את מתן המשמעות, והסוגה השנייה, חסרת ידיעה אפריורית ולכן תנועתה והוראותיה הן המבנות את סדר המשמעות הסינגולרי של כל ביצוע בנפרד. מביצועים אלו גוזר נאטור קרטוגרפיות של ידע פנטסטי הבודה קוסמולוגיות מומצאות על ידי האמן הבורא עולם כפי שהוא מוצג בהדפסים הדיגיטליים מ-2018 Genesis (בראשית, היוצרות, התהוות), שמש, סטורן, ונוס ו-מים משנת 2020.

קרן וולף מעניקה את פרס האמנות לשנת 2020 לאמן כרם נאטור, על הרחבתו את הפרקטיקה הפרפורמטיבית למן כינונו של הסובייקט הנענה לאפקטיביות של סדרי ידע מאורגנים מראש ועד לכינונם של מרחבי חלל וזמן אישיים ובידיוניים. יצירותיו של נאטור חושפות אותנו לשאלה כיצד ניתן לנוע בין טיעונים אפיסטמיים אובייקטיביים אודות שדות ידע מסויימים ובין כינונם האנושי והסובייקטיבי. שאלה זו מעניקה לאמנות את תפקידה האתי בחשיפת מנגנוני הידע ואת אחריות הצופים בכינונם תמונות עולם.

יעל פרנק

זוכת פרס קיפר 2017

מלגת אינגבורג בכמן, מיסודו של אנסלם קיפר מוענקת השנה לאמנית יעל פרנק (נולדה 1982), יוצרת רב-מדיומלית בוידאו, מיצב, סאונד, פיסול ויצירת סביבות המשתפות את המבקרים במצבים המאופיינים בשיבושים, קיטועים, ועיוותים בלתי פתורים. על ידי קלקול ושיבוש יצירתה של פרנק מפגינה את היכולת לחשוף את הפוליטיקה של מבני כוח, מערכי ידע והיסטוריה המובילים לחוסר-ודאות וקיום עמוס סתירות. הטלת ספק זו מערערת דיעות ואמונות חזקות המאפיינות את מערכי הפצת הידע וכינונו של קאנון תרבותי, חברתי, מגדרי וכלכלי.

יצירתה של פרנק נעה בין ריאליזם ציני ופוסט-אירוניות סרקסטית המנפצת מושאי טאבו ואינה חוששת מביקורת נוקבת אודות הקיום האנושי והסוציאליזציה של תרבות המוות המשמשת תכופות לכינון התכנים המשמעותיים והממשמעים של חברות. כך, קדושת המוות ברפסודת המדוזה של תיאודור ג'ריקו מהווה בסיס קומפוזיציוני ליצירתה של פרנק מונומנט המונומנטים (2014) בו אחת-עשרה אצבעות וורודות וקולוסוליות הבוקעות ממשטח עץ מחליפות את גיבוריה הטובעים של הרפסודה הקולוניאליסטית בדרכה למאוריטניה ב2 ביולי 1816. ביקורת האפרטוס של המוות חוזרת ביצירות נוספות, כמו במכונת הקריוקי SING ALONG (2013) המייצרת "מזל רע" בזמן שדמויות רפאים מופיעות מאחורי מסך לקול שירה של מארש הקבורה של פרידריך שופן, אשר ליווה את קבורתו של המלחין הפולני ב30 באוקטובר 1849 ועובד למארש צבאי לקבורתו של ג'ון פ. קנדי ב25 בנובמבר 1963. במארש דבקה האמונה הטפלה כי המבצעים אותו יוכו במוות של קרוביהם האהובים. פרנק מביימת מצבים אותם היא מכנה "בעיות" על מנת להאיר את כוחן של אמונות וכוחו של ידע לקבוע אורחות חיים ומוות. יצירתה בעיה (2016-2017) מציגה ביקורת זאת ביתר שאת בהצגתה מכונות רפואיות המספרות פוליטיקה ריקה של רגשות ותיאורי קטסטרופות בנליות מויטרינת זכוכית סדורה ונקייה.

קרן וולף מעניקה את פרס בכמן ע"ש אנסלם קיפר לשנת 2018 ליעל פרנק, על ביקורתה האפקטיבית ויכולתה לערער את התשתית החברתית המשרתת תכופות את הפוליטיזציה של המוות ופרקטיקת מתן התוקף לתהליכי חיברות הנתונים למנגנוני כוח ומישטור נארטיבים היסטוריים.