ארנסט ר. סירס

חתן פרס וולף בחקלאות 1986

ארנסט ר. סירס

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת מיסורי, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקרם היסודי בציטוגנטיקה של צמח החיטה, מחקר שסיפק את הבסיס להשבחה הגנטית של גידולי הדגניים".

 

שותפים לפרס:

ארנסט ר. סירס

סר ראלף ריילי

 

פרופסור ארנסט ר. סירס (נולד ב-1910, ארה"ב) הצליח כבר בשנת 1946 להרכיב לראשונה הקסאפלואיד של חיטה. בשנת 1950 השלים עבודת מחקר הקובעת את סידרת המונוסומים בחיטה. לאחר מכן יצר סידרה נוליסומית, סידרה טריסומית וסידרה טלוסומית של כרומוזומי חיטה. כל אלה קידמו באורח מאוד משמעותי את פיתוחם וטיפוחם של זני החיטה המודרניים. בעבודתם המחקרית הביאו שני מדענים מפוארים ומסורים אלה יחדיו לשיפור אדיר בהבנת הציטוגנטיקה של הצמחים. בכך סללו את הדרך לפני מטפחי הצמחים להשבחה עצומה של זני הדגניים למען תזונתם של אוכלוסיית התבל הרעבה הגדלה והולכת.

מחקר זה מהווה את היסודות, שעליהם הושתתה מלאכת השבחתם של זני הדגניים בתבל כולה. הפרס יינתן לכל אחד משני מדענים אלה כאות הוקרה על עבודתו העצמאית, הגם שהיא בעלת זיקה לעבודת רעהו. מחקרם הביא לתגלית, שבקרה על תהליך הצימוד של הכרומוזומים בתאי צמח החיטה מצויה בכרומוזום B5.

תגלית זו אפשרה למעשה את החדרתם של גנים ממיני צמחים אחרים אל מכלול הגנים של החיטה. בכך נפתחה הדרך לפני מטפחי החיטה ליטול תכונות רצויות מצמחים אחרים, כגון דגני הבר, ולהכלילם בחיטה. דבר זה שיפר במידה נרחבת ביותר את מאגר הגנים של החיטה לזניה השונים.

 

רוברט ה. בוריס

חתן פרס וולף בחקלאות 1985

רוברט ה. בוריס

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת וויסקונסין, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקריו החלוציים והבסיסיים במנגנוני הקשירה הביולוגית של החנקן ויישומם בייצור החקלאי".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

רוברט ה. בוריס (נולד ב-1914, ארה"ב) השלים את לימודי התואר הראשון שלו בכימיה, וקיבל תואר B.S. מאוניברסיטת דרום דקוטה ב-1936, ולאחר מכן השגת Ph.D. מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון בשנת 1940. מחקר הפוסט-דוקטורט שלו כלל שיתוף פעולה עם הרולד אורי באוניברסיטת קולומביה. לאחר מכן, הוא חזר למדיסון ובסופו של דבר עלה לתפקיד פרופסור במחלקה לביוכימיה, הוא כיהן בתפקיד יו"ר המחלקה מ-1958 עד 1970.

באוויר השורר מעל כל דונם אדמה מצויים כ-7.8 טונות של היסוד הכימי חנקן. יסוד זה הוא אדיש מבחינה כימית, ובתנאים רגילים אין הוא מתרכב עם יסודות כימיים אחרים. לפיכך עלולים רוב גידולי החקלאות לסבול מחסור בהספקת החנקן הדרוש להם, על אף היותם נתונים בתוך ים של יסוד זה. רק לאחר שהחנקן האטמוספרי נקשר כימית ליסודות אחרים יכולים הצמחים לנצלו בתהליכי גדילתם.

עצם העובדה, שחיידקים מסוימים מסוגלים לנצל את החנקן בצורה שבה הוא מצוי באטמוספרה ידועה כבר קרוב למאה שנה מאז גילה אותה הביוכימאי הרוסי הנודע וינוגראדסקי. חיידקים אלה מסוגלים אפוא גם להתפתח גם בהיעדר חנקן במצע גידולם ובאותה עת אף לייצר תרכובות חנקניות בקרקע, העשויות לשמש לאחר מכן את צורכיהם של גידולי חקלאות שייזרעו באותה קרקע. ברם, במשך חמישים השנים הראשונות, שחלפו מאז גילויה של תופעת קשירת החנקן הביולוגית, נצטבר רק מידע מועט ביותר על אודות המנגנונים הביוכימיים הכרוכים בתהליך זה. היעדר מידע כזה מפתיע לנוכח החשיבות המכרעת, שנודעת לתהליך ביולוגי זה במאזן החנקן של כדור הארץ. על כל פנים, בסוף שנות השלושים וראשית שנות הארבעים של המאה הנוכחית התחולל שינוי דרמטי במצב המחקר המדעי לגבי פלא טבע זה, לאחר שמחקריו הבסיסיים של פרופסור בוריס בכימיה ובפיסיולוגיה של המיקרואורגניזמים קושרי החנקן פתחו לפנינו למעשה אופק חדש לחלוטין של חקר הקשירה הביולוגית של החנקן בטבע. פרופסור בוריס היה הראשון, שהשתמש באיזוטופ רדיואקטיבי של חנקן (חנקן 15) במחקר זה, שימוש שעד מהרה הוביל לגילוי מעמד המפתח של תרכובות האמוניה כמוצר ביניים בתהליך קשירת החנקן הביולוגית.

במשך למעלה מ-45 שנים, מאז פריצת הדרך הראשונה בתחום מחקר זה, השכילו פרופסור בוריס ועמיתיו להפיק את מכלול האנזימים המפעילים את תהליך הקשירה הביולוגית של החנקן, לטהרם ולחקרם בפירוט רב ובעמקות יתרה. כמו-כן, הם חקרו את סתרי הנתיבים המטבוליים, שלפיהם מתנהל התהליך וחשפו אותם. באותה עת הם פיתחו גם שיטות חדשניות, אמינות ורגישות ביותר למדידתה של פעילות קשירת החנקן הביולוגית בקרב המיקרואורגניזמים המחוללים תהליך זה.

היקף מחקריו של פרופסור בוריס בתחום זה לא נצטמצם בחידקים הידועים זה מכבר כקושרי חנקן החיים בסימביוזה עם צמחי קטינות בתוך פקעות המתפתחות על שורשי צמחים אלה. הוא הרחיב את יריעת פעילותו המחקרית וכלל בה גם מיני חידקים החיים חופשית בקרקע, ומסוגלים אף הם לקשור חנקן אטמוספירי, תחילה לצורכי עצמם ולאחר מכן להעשרת הקרקע בתרכובות חנקן למענם של צמחים עילאיים, שאינם מסוגלים לקשור חנקן חופשי. יש להדגיש במיוחד בהקשר זה את מחקריו החלוציים של פרופסור בוריס בחידקים מהסוג אזוספירילום. אלה הם חידקים קושרי חנקן החיים חופשית בקרקע בסמיכות לשרשי צמחים, בפרט צמחים ממשפחת הדגניים.

ניתן אפוא, לסכם את תרומותיו של פרופסור בוריס למחקר הביוכימי הבסיסי בתחום הקשירה הביולוגית של החנקן בקביעה, שעבודותיו הקפדניות והמעמיקות עומדות עד היום בלבו של המאמץ הכולל לפענוח המנגנון הכימי של תהליך חיים זה. בכך נמצא פרופסור בוריס ראוי בצדק רב לתואר "הדיקן העולמי של הקשירה הביולוגית של החנקן".

מחמת הצרכים הדוחקים במזון בעולם כולו מחד גיסא, ומשום העלות הגדלה והולכת של כמויות האנרגיה הדרושות לקשירה כימית של חנקן לשם ייצור דשני חנקן מינרלים מאידך גיסא, זוכה נושא הקשירה הביולוגית של החנקן לעניין גובר והולך בעולם כולו. ואכן עבודותיו וחייו של בוריס בתחום המחקר בסיסי העניקה את הרקע המדעי למעשה החקלאי, של ביקטור גידולי הקטניות בתרבויות של גזעי חיידקים קושרי חנקן המיוצרים במפעלי תעשיה. תהליך זה מקובל כיום בכל חלקי תבל. ההישג הוא כה גדול שיש בכוחם של חיידקים מוספים אלה לספק לגידולים הללו למעשה את מלוא תצרוכתם בדשן חנקני! יתר כל בן, השיטות הרגישות שפיתח פרופסור בוריס בשעתו למדידתה של פעילות ביולוגית זו שימשו ומשמשות את מלאכת הסלקציה, שנועדה לגלות זני חיידקים יעילים יותר מקודמיהם למטרה האמורה.

קורנליס ט. דה-ויט

חתן פרס וולף בחקלאות 1984

קורנליס ט. דה-ויט

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

האוניברסיטה החקלאית, הולנד

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומותיהם החדשניות להבנה הכמותית של פעולות הגומלין בין קרקע-מים לבין גורמי סביבה אחרים – בהשפעתם על הצמיחה ועל היבול של גידולי החקלאות".

 

שותפים לפרס:

קורנליס ט. דה-ויט

דון קרקהאם

 

פרופסור קורנליס ט. דה-ויט (נולד ב-1924, הולנד) הנהיג גישה חדשה ורבת-עוצמה למחקר החקלאי בכללו ביישום החדשני של מודלים של סימולציה במחשב בחקר השפעתם של גורמי הסביבה על תנובתם של גידולי החקלאות. תרומותיו האישיות חובקות הירארכיה שלימה של מודלים: החל בתהליכים פיסיקאליים בודדים, כגון טרנספירציה, הטמעה, נשימה ותחרות, וכלה במודלים כוללים של גידול חקלאי המאפשרים סימולציה וחיזוי של גדילה וניבה של כל גידול וגידול בסביבתו הנתונה.

גישה אינטראקטיבית זו של כלל המערכת לבניית מודלים של ייצור בגידולי החקלאות השונים, כבר יושמה למעשה במגוון עולמי של קרקעות, אקלימים וגידולים, ואף זכתה להצלחה בשמשה שיטה לחקר האינטראקציות שבין גידול חקלאי לסביבתו, למען הגברת הייצור ברמה המקומית והאזורית כאחת.

בהצמידנו את שמותיהם של קרקהאם ודה-ויט אל אותו פרס, אנו מאמינים שאכן אתרנו מדענים, שהיו מן המחדשים, הן בתיאוריה והן בניסויים, ואשר מהות תרומותיהם למערכות הייצור החקלאי היא חשובה ואוניברסאלית גם יחד.

דון קרקהאם

חתן פרס וולף בחקלאות 1984

דון קרקהאם

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטה של מדינת איווה, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומותיהם החדשניות להבנה הכמותית של פעולות הגומלין בין קרקע-מים לבין גורמי סביבה אחרים – בהשפעתם על הצמיחה ועל היבול של גידולי החקלאות".

 

שותפים לפרס:

דון קרקהאם

קורנליס ט. דה-ויט

 

דון קירקהאם (נולד ב-1908, ארה"ב) המשיך את לימודיו בפיזיקה באוניברסיטת קולומביה, וקיבל את שם תואר ראשון, שני ודוקטורט.  עם שובו ב-1937,  לימד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת יוטה סטייט. במהלך כהונתו זו הוא נתקל בתחומי מדעי החקלאות והקרקע, שדורבן על ידי הדיסציפלינה המתפתחת של פיזיקת הקרקע. תחומי העניין והתובנות החדשים שלו הופיעו באמצעות הדרכתו רבת ההשפעה של פרופסור וילארד גרדנר, פיזיקאי קרקע מכובד המזוהה עם תחנת הניסויים החקלאיים של יוטה.

הניתוחים המתמטיים והפיסיקאליים החלוציים שערך פרופסור דון קרקהאם בתנועת המים בקרקע העלו פתרונות לבעיות מספר, מעשיות וחשובות. דוגמה בולטת לכך היא ביסוס על יסודות מדעיים מוצקים של עיצובים יעילים וכלכליים למערכות ניקוז קרקעות. הישג זה השפיע באורח משמעותי וכלל-עולמי על שימורם של פוריות הקרקע ופריון האדמה, הן בשטחי שלחין והן באדמות בעל הניזונות ממטר השמיים בלבד. לצירוף של ניתוח מתמטי-פיסיקאלי מדוקדק ותכנון קפדני של ניסויי מעבדה מזה, עם ניסויים ומדידות שדה נרחבים מזה, כפי שבאו לביטוי במחקריו של דון קרקהאם, נודעה השפעה מפרה על מדע הפיסיקה של הקרקע, וזאת באמצעות המספר הרב של תלמידים שהעמיד, רבים מהם הגיעו למעמד רם בתחום מדע זה. כמו-כן העשיר פרופסור קרקהאם את מדע הפיסיקה של הקרקע בפרסומיו המדעיים הרבים, בספרי הלימוד וספרי העזר שחיבר ובסדרות הרצאותיו.

בקריירה הארוכה והפורייה שלו בפיסיקה של הקרקע, אכן, השכיל פרופסור קרקהאם להדגים את דבר ישימותם של חוקי היסוד של הפיסיקה לגבי בעיות של קרקע וסביבה וכן את יתרונותיו של הניתוח המתמטי בתיאורן ובפתרונן של בעיות אלה. בכך בישר למעשה את בואו של עידן חדש ופורה לתורת הקרקע בכללותה.

וונדל ל. רולופס

חתן פרס וולף בחקלאות 1982

וונדל ל. רולופס

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

תחנת הניסויים החקלאית של מדינת ניו-יורק, הקולג' לחקלאות ומדעי החיים, אוניברסיטת קורנל, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקריו הבסיסיים בכימיה ובביולוגיה של פרומונים ויישומם בהדברת חרקים מזיקים".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

פרופסור וונדל ל. רולופס (נולד ב-1938, ארה"ב) תרם תרומות בולטות לידיעה הבסיסית בדבר הפרומונים של החרקים והצליח להדגים בבהירות את ערכם הפוטנציאלי של פרומונים אלה בפיתוחן של אסטרטגיות חדשות בהדברת חרקים מזיקים, שהן בעת ובעונה אחת יעילות יותר ובטוחות יותר מבחינת שימור הסביבה.

את תגליותיו המדעיות המקוריות ניתן ליישם בהצלחה הן לשם ניטור אוכלוסיותיהם ומעקב אחריהן, והן לשם הדברה ישירה של חרקים מזיקים לגידולי החקלאות או למשק החי. שימושים מעשיים של התוצאות שהוגשו במחקרים אלה כבר מתועדים בתחום בעל חשיבות עצומה לעולם כולו: פגעי מזיקים בגידולי החקלאות בין אם במשך תקופת הגידול ובין אם לאחר אסיף היבולים. שיעורם של נזקים אלה נאמד בין 20% ל-50% מהיבול הפוטנציאלי.

פרומונים הם חומרים כימיים ספציפיים המופרשים חוצה מגופם של חרקים ומשפיעים על ההתנהגות של פרטים אחרים בני אותו מין. תפקוד החומרים הכימיים הוא בתחום התקשרות בין חרק למשנהו. הידועים ביותר הם פרומון המין, שהנקבה הצעירה מפרישה והם מתפזרים בחלל ומושכים אליה זכרים בני מינה אף ממרחק של מאות מטרים. מאחר שמספר ניכר של פרומונים זוהה מבחינה כימית ונחקר פעולתם הביולוגית, ניתן היה ליישם את המידע בשני תחומים מעשיים עיקריים: א. ניטור אוכלוסיות של חרקים מזיקים ומעקב אחריהם באמצעות מלכודות המכילות כפיתיון תכשירי פרומון, בין אם טבעיים ובין אם חיקויים סינתטיים, פרי יצירתם של כימאים במעבדות. ב. הדברה ישירה של חרקים מזיקים באמצעות לכידת-יתר או שיבוש התקשורת ביניהם באמצעות הצפת החלל בתכשירי פרומונים, ועל ידי כך שיבוש תהליכי הרבייה. כתוצאה מכך אוכלוסיות החרקים מתדלדלות, בלי שימוש בחומרי הדברה רעילים ומסוכנים.

במדינות שונות בעולם לרבות ישראל, משתמשים בשיטות אלה, בין היתר, להדברת מזיקי כותנה מסוכנים, והן בפרדסי הדרים ובכלל במטעי עצי פרי.

ג'ון א. אלמקוויסט

חתן פרס וולף בחקלאות 1981

ג'ון א. אלמקוויסט

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת מדינת פנסילבניה, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומותיו המשמעותיות ליישומה של ההזרעה המלאכותית בהשבחתו של משק בעלי-החיים בחקלאות".

 

שותפים לפרס:

ג'ון א. אלמקוויסט

הנרי א. לארדי

גלן ו. סולסברי

 

פרופסור ג'ון א. אלמקוויסט הביא כבר במחקריו הראשונים על הוספת חומרים אנטיביוטיים לזרמת פרים לידי העלאה ניכרת ביעילותן של פעולות טיפוח הבקר. אל מחקרים אלה מצטרפת לאחר מכן שורת הישגיו המרשימים בפיתוחן של שיטות למיהול, הקפאה והפשרה של זרמה מוקפאת, המקדימים באורח משמעותי ביותר את השימוש המעשי בהזרעה מלאכותית במשק בעלי-החיים. טכניקות רבות שפותחו על ידו לשם הזרעת בקר, זכו בינתיים לשימוש גם לגבי בעלי-חיים אחרים, לרבות בני אדם.

גלן ו. סולסברי

חתן פרס וולף בחקלאות 1981

גלן ו. סולסברי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת אילינוי, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על הישגיו המצוינים במחקר הבסיסי והשימושי של הזרעה המלאכותית".

 

שותפים לפרס:

גלן ו. סולסברי

הנרי א. לארדי

ג'ון א. אלמקוויסט

 

פרופסור גלן סולסברי בפעילותו המדעית באוניברסיטת קורנל ובאוניברסיטה של אילינוי, חקר בהרחבה וביסודיות את הבעיות של חומרי דילול בשביל נוזל הזרע של מספר תאי הזרע האופטימלי לכל הזרעה וכן של שיטות הזרעה שונות. תרומותיו של פרופ' סולסברי מהוות מפתח לפתרונן של בעיות הכרוכות במגבלות הפוריות העלולות לחול בעקבות ההזרעה המלאכותית. הוא ידוע בקרב אנשי המקצוע הן בכושרו לעורר מחשבה ועניין בתחומו והן בגישתו הנועזת לפתרון בעיות הניצבות בפני משק בעלי החיים.

הנרי א. לארדי

חתן פרס וולף בחקלאות 1981

הנרי א. לארדי

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת וויסקונסין, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקרו החלוצי בשימורם ואחסונם של תאי זרע, מחקר שסלל את הדרך להפיכתה של ההזרעה המלאכותית לפרקטיקה אוניברסלית".

 

שותפים לפרס:

הנרי א. לארדי

ג'ון א. אלמקוויסט

גלן ו. סולסברי

 

פרופסור הנרי א. לארדי עם המנוח פרופסור פול פיליפס, גילה עוד בשנות הארבעים את התגלית הבסיסית, שקרקע מזון המכיל חלמון ביצה ובופר פוספט, הוא מדיום אידיאלי לשימור תאי-זרע של פרים, אילים, סוסים ותרנגולי הודו. פריצת דרך מחקרית זו הביאה בעקבותיה לידי התרחבות מהירה של השימוש המעשי בהזרעה מלאכותית לשם טיפוחן והשבחתן של משק בעלי החיים בעולם כולו. יתירה מזו, עצם היכולת לשמר זרמה חיה אפשרה מצידה את ביצועה של שורת מחקרי יסוד במטאבוליזם של תאי הזרע. תוצאותיו של מחקר מצטיין זה, שערך פרופסור לארדי, הביאו לשכלולן של שיטות שימור הזרע ולשימוש יעיל ונרחב בזרמת בעלי חיים לשם הזרעה.

קארל מארמורוש

חתן פרס וולף בחקלאות 1980

קארל מארמורוש

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

אוניברסיטת ראטג'רס, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על מחקריו החלוציים והנרחבים בתחום יחסי הגומלין שבין חרקים לבין מחוללי מחלות בצמחים".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

פרופסור קארל מארמורוש (נולד ב1915, אוסטריה) תרם תרומות רבות משמעות להבנתם של יחסי הגומלין בין מחלות הצמח לבין מחוללי המחלות מזה, ובינם לבין החרקים המפיצים את מחוללי-המחלות האלה בטבע מזה. בולטת במיוחד בהקשר זה שורת מחקריו, שסייעו לפתרונה החיובי של השאלה, שעמדה תקופה ארוכה ללא מענה – אם מסוגל נגיף של צמח להתרבות בגופו של החרק המעביר (וקטור). מכאן פנה לחקר הנגיפים הפוגעים בחרקים עצמם כדי לפתח דרכים להפעלתם של נגיפים כאלה כאמצעי להדברה ביולוגית של מזיקי החקלאות.

עבודותיו החלוציות בחקר הקבוצה החדשה של מחוללי-מחלות אולטרה-מיקרוסקופיים מיקופלאסמות וסיפירופלאסמות, שבעבר נחשבו בטעות כנגיפים, הדגימו בעליל את חשיבותם של אלה כמחוללי-מחלות בהדרים וגידולי חקלאות אחרים. משמעותן של תגליותיו אלה חורגת, למעשה, מעבר לתחומי החקלאות ומגעת לשטחי רפואת האדם ובעלי החיים.

נוסף על עיסוקיו במחקרים בין-תחומיים, החובקים שלושה תחומים שונים של מחלות והדברתן, מצא קארל מארמורוש זמן לחבר או לערוך לא פחות מ-25 ספרי מדע יסודיים מרכזיים בנושאי הוירולוגיה ההשוואתית, שיטות מחקר בוירולוגיה, מחלות גידולי הקטניות הטרופיות, וכאמור חשיבותם של חרקים, נגיפים ומחוללי-מחלות אולטרה מיקרוסקופיים אחרים בחקלאות, באקולוגיה וברפואה.

השפעתו היא חובקת עולם על דרכי החשיבה בחקר הגנה על גידולי החקלאות בפני נגעיהם, והיא נובעת לא רק מחיבוריו המדעיים ומספריו של קארל מארמורוש, אלא גם ממנהיגותו הדגולה בארגון מספר רב של כנסים מדעיים המוקדשים לנגיפים, למיקופלאסמות ולתפקידם של חרקים כמפיצי מחלות אלה בצמחים וכן למחלות החרקים עצמם. לסיכום, מארמורוש פתח והרחיב אופקים חדשים בחקר מחוללי- מחלות בצמחים ובהדברתם.

ג'יי ל. לאש

חתן פרס וולף בחקלאות 1979

ג'יי ל. לאש

 

שייכות בעת הענקת הפרס:

האוניברסיטה של מדינת איווה, ארה"ב

 

נימוק למתן הפרס:

"על תרומותיו החלוציות המצוינות ביישומם של עקרונות מדע התורשה בטיפוח בעלי-חיים".

 

שותפים לפרס:

ג'יי ל. לאש

סר קנת בלאקסטר

 

פרופסור ג'יי ל. לאש הגדיל לעשות מכל מדען חקלאי אחר הן בחקר הבסיס הגנטי של התכונות המשמעותיות לגבי גידול בעלי-חיים, הן במדידת ערכן והן בהשבחתן של תכונות אלה, באמצעות תכניות טיפול יעילות ומעשיות. הוא השכיל להעמיד מקרב תלמידיו ואחרים קבוצה נכבדה של חוקרי בעלי-חיים, שהפיצו את משנתו העיונית ואת המלצותיו המעשיות ברחבי תבל. בכך הביא פרופסור לאש לקידומם ולשיפורם של ענפי העופות, החזירים, בקר-משק ובקר-חלב במשק החקלאי.

תרומותיו בתחום גידול בעלי-חיים הן רבות ומגוונות. בראש וראשונה, הוא חלוץ המחקר, שהנחיל למטפח המדעי של בעלי החיים את הכרת חשיבותה של המדידה הנאותה של תכונות הפרט, הצאצאים והשושלת התורשתית לשם קביעת הערך הגנטי וטיפוחי של כל בעלי חיים. שנית, הוא סלל את הדרך למדידת "כושר ההורשה" של תכונות, כלומר מה חלקו של המרכיב הגנטי ומה פרי השפעתם של גורמי הסביבה, לטוב או לרע, בסך הכולל של ביטויה החיצוני של כל תכונה ותכונה. שלישית, לאחר שהראה בעליל, כיצד למדוד את הפוטנציאל התורשתי ולהבחין בינו לבין גורמים לא-תורשתיים, הרכיב מעקרונות אלה מכלול של תכניות ישימות ויעילות לטיפוח בעלי-החיים, תכניות, שאכן שיפרו במידה גדולה את תנובת הבשר, החלב והביצים.

לתורתו של פרופסור לאש יצאו מוניטין ברחבי ארצות הברית בהיותו מורה אוניברסיטאי מהולל וותיק, ואילו בתבל כולו ובזכות הופעותיו המרשימות בכנסים בין-לאומיים רבים. גולת הכותרת ביצירתו המדעית היא ספרו "תכניות לטיפוח בעלי-חיים" הנחשב כספר לימוד ראשי ובר-השפעה ביותר בתחומו. פרופסור לאש רשאי להיקרא, בצדק רב, אבי המדע של טיפוח בעלי חיים המאה העשרים.

שני חתני הפרס פתחו למעשה, במאמציהם המשלימים זה את זה, אופקים חדשים בהגברת ייצור החלבון מן החי בתבל כולו. האחד לקידומה של ההשבחה הגנטית של בעלי החיים, והשני בשיפורן של שיטות ההזנה כשהצירוף של שתי הגישות הללו מעלה את התנובות ברחבי העולם כולו.