אנסלם קיפר

חתן פרס וולף באומנות 1990

אנסלם קיפר

 

נימוק למתן הפרס:

"על ציוריו האפיים, המלאים בישות פיזית מרשימה בהם הוא יוצר המשכיות המקשרת את חיי היום-יום עם ההיסטוריה והמיתולוגיה".

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

אנסלם קיפר (נולד ב-1945, גרמניה) נרשם לאוניברסיטת פרייבורג עם התמקדות בקדם משפטים ושפות רומניות, הוא עבר לתחום האמנות לאחר שלושה סמסטרים. הוא המשיך את השכלתו האמנותית באקדמיות לאמנות בפרייבורג ובקרלסרוהה. בהדרכתו של פיטר דרהר, צייר ריאליסטי ופיגורטיבי נודע, שחידד את כישוריו. הוא קיבל תואר באמנות בשנת 1969.

אנסלם קיפר יצר אמנות הכורכת בסינתזה את ההיסטוריה האנושית עם חיי היום-יום העכשוויים בציורים אפיים בעלי השראה של עוצמה ותחושת-יראה. האמנות בשבילו – כמעט יחיד במאה הנוכחית – היא מאמץ ושאיפה אדירה לביטוי בעל חשיבות סימבולית.

קיפר זכה תחילה לפרסום מרומם בשנות השבעים, כשעסק נצורה מלגלגת במורשת ההיסטוריה של גרמניה מולדתו, במיוחד בתקופה הנאצית שלה. לא זו בלבד שעשה את זו לשנינה – אלא שללא היסוס בחן באיזו מידה הוא עצמו יורש את אופייה, לסיפור זה הוא צירף בהדרגה גם את הקורבנות של העבר הנוראי, והם מתומצתים בדמות אנושית אחת הקרויה שולמית, מתוך שירו של המשורר פאול צלאן.

בשנת 1980 תפשו עבודותיו של קיפר מפנה דרמטי, בהרחיבו את השימוש בחומרים שונים על פני משטחי הבדים שלו: חול, קש, צילומים ומוצרי עופרת, יצרו נוכחות פיזית עשירה, וזו הגבירה את כוח הביטוי של הדמויות. במשך שנות השמונים, שינה קיפר את נושאיו המוקדמים כדי לאפשר, כביכול, ראייה של עולם חדש, אף כי לא בהכרח אמיץ. יצירתו היא עיסוק במטאמורפוזה בה במידה שרודפות אותה רוחות של פירוש חלומות שווא. יצירתו היא בו בזמן גם מאשימה וגם אלגית, היא פונה לנושאים אוניברסאליים, כגון כוחו של המיתוס בהיסטוריה והתמדתו בחיים המודרניים.

ציוריו הטובים ביותר של קיפר הם קינות אפיות על מצבו של האדם. ניתן לחוש בהם את דופק ההרגשות העמוקות ביותר, את העדינות השנונה של נושאים מורכבים ואת ההתרגשות הבלתי-רגילה על פני השטח.

ציוריו של קיפר נוגעים לעיתים קרובות בעצב החי, ויש בהם כוח ליצור תגובה רגשית. באופי הפרובוקטיבי של עבודותיו ברור שקיפר מקבל במלוא היקפה את התפיסה של האמן המודרני, זה שניצב מחוץ לחברה, מקניט אותה, את ההיסטוריה שלה, את הנורמות שלה, את איסוריה, את המיתוסים שלה ואת דעותיה על אמנות ואומנות. אף כי ההשקפה והניסיון האירוניים של תקופתנו כמעט שלא פגעו בו, הוא חורג מדעות מקובלות בתקופתנו שהאמנות קיימת לשם אמנות, לעומת זאת הוא מציע את התפיסה שהאמנות עשויה לבטא את כלל הדאגות של האנושות.

אמנות

// order posts by year $posts_by_year;

פוג'יקו נאקאיה

כלת פרס וולף באומנות 2023

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ריצ'רד ג'וליאן לונג

חתן פרס וולף באומנות 2023

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

סינדי שרמן

כלת פרס וולף באומנות 2020

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לורי אנדרסון

כלת פרס וולף באומנות 2017

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לורנס וינר

חתן פרס וולף באומנות 2017

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אולאפור אליאסון

חתן פרס וולף באומנות 2014

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

רוזמרי טרוקל

כלת פרס וולף באומנות 2011

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

מיקלאנג'לו פיסטולטו

חתן פרס וולף באומנות 2006/7

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לואיז בורז'ואה

כלת פרס וולף באומנות 2002/3

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ג'יימס טורל

חתן פרס וולף לאומנות 1998

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

גרהרד ריכטר

חתן פרס וולף באומנות 1994/5

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ברוס נאומן

חתן פרס וולף באומנות 1993

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אנסלם קיפר

חתן פרס וולף באומנות 1990

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

קלאס ת. אולדנבורג

חתן פרס וולף באומנות 1989

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ג'ספר ג'ונס

חתן פרס וולף באמנות 1986

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אדוארדו צ'ילידה

חתן פרס וולף באומנות 1985

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

מארק שאגאל

חתן פרס וולף באמנות 1981

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו.