Photographed by Mark Seliger

סינדי שרמן

כלת פרס וולף באומנות 2020

סינדי שרמן

 

נימוק למתן הפרס:

"על שהגדירה מחדש את תפיסת האמנות הנוצרת באמצעות מצלמה."

 

שותפים לפרס:

ללא שותפים

 

סינדי שרמן (ילידת 1954) הינה מהאמניות החשובות והמשפיעות ביותר באמנות עכשווית בעשורים האחרונים. בחירתה על ידי צוות השיפוט, שהורכב מאוצרות בכירות ממוזיאונים מובילים בעולם הוכרעה פה אחד. עבודתה של שרמן הוצגה לאורך השנים, בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים החשובים בעולם. עבודותיה נמצאות באוספים מוזיאליים ופרטיים מרכזיים והיא זכתה באין ספור פרסים ותארים לציון הישגיה הבולטים כיוצרת ייחודית, מקורית ומשמעותית. פעולתה הפרפורמטיבית של שרמן, מונצחת במצלמתה, כך שהיא לובשת ופושטת צורה תוך שיקופם הביקורתי של ערכי התרבות העכשווית המשתנה. בעבודתה שמה שרמן דגש מיוחד על ביטויו של שיח הסטראוטיפים המגדרי, הגילני, בחינת תולדות האמנות והתרבות הפופולארית, בחינת תרבות הצריכה והתדיינות עם הממד האתי בעידן המניפולציה הדיגיטאלית.

לאורך חמישים שנות יצירה מגדירה סינדי שרמן מחדש במקוריות פורצת דרך את תפיסת האמנות הנוצרת באמצעות המצלמה. מעבודותיה הראשונות כסטודנטית באמצע שנות השבעים, עד לניסיונות הדיגיטליים שהיא עורכת כיום, היא חוקרת בהתמדה את בניית הזהות, אופני הייצוג הנשי ואת יחסיה עם תקשורת ההמונים, התרבות הפופולרית והקודים הוויזואליים המופעלים עליה. סדרת Untitled Film Stills הנודעת של האמנית, שאותה יצרה בין השנים 1977 ו-1980, חוללה שינוי עמוק באמנות הדיוקן. הסדרה, שאותה יצרה בהיותה בת 23 בלבד, כוללת 70 צילומי שחור-לבן של שרמן בתחפושות נשיות שונות: "הבחורה התמימה שמגיעה לעיר הגדולה", "הרעייה הפגיעה", ו"הספרנית הפתיינית". מאחר והסדרה הושפעה מדימויים סטראוטיפיים הלקוחים מסרטים דלי תקציב ונטולי יומרות אמנותיות משנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 ומאמצעי התקשורת שצרכה האמנית, הדמויות שבה ניתנות לזיהוי מידי, אך יחד עם זאת הן חסרות ייחוד כמעשה מרקחה מושלם. Untitled Film Stills הינה סדרת תצלומים אייקונית הרומזת על מנעד הזהויות המוגבל של נשים כפי שאלו מוגדרים על ידי אמצעי התקשורת.

עבודותיה של שרמן הן מאבני הפינה של הצילום במאה ה-20. ליבת יצירתה של שרמן היא ביכולתה יוצאת הדופן, להחזיק ראי מול פני החברה והתרבות הסובבת אותה, תוך ניתוח רכיביה, אותם היא מבודדת ומרכיבה מחדש בווירטואוזיות מופלאה, המעוררת השתאות וחלחלה בו בזמן.

בעבודותיה מאז Untitled Film Stills, שרמן ביימה את עצמה כאשת חברה מתבגרת, כנערת שער, כדמויות מפתח מתולדות האמנות וכליצנית גרוטסקית. בכך רמזה על הציות והכניעה להצגה עדכנית ומתמדת של ה"אני" במשחק התפקידים החברתי. שרמן עסקה בייצוגים של מיניות, פיתוי, החפצה ואלימות מינית. יצירתה האחרונה מאתגרת בקיצוניות את מושג האותנטיות האישית. שרמן לוקחת את המניפולציה הצילומית של הדיוקן אל העולם הדיגיטלי-וירטואלי, עולם של רשתות חברתיות, של צרכנות הרפואה-האסתטית ושל העיוות המובנה כתולדת שימוש בתוכנות ובאפליקציות לטיפול בתצלומים. ביצירתה המאוחרת מתגלה שרמן במלא גדולתה והיא ממשיכה לחדש, ולאתגר את קהל צופיה. אף אמן לא השיג את יכולת שינוי הצורה והעומקים בשאלות יסוד של ייצוגי הזהות העכשווית כפי שמציעה זו שרמן, אשר פעם אחר פעם מרחיבה את הפוטנציאל של התמונה המצולמת ושל תפקיד האמנות לשמש מראה וכלי ביקורתי משוכלל ומאתגר של תקופתו.

אמנות

// order posts by year $posts_by_year;

פוג'יקו נאקאיה

כלת פרס וולף באומנות 2023

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ריצ'רד ג'וליאן לונג

חתן פרס וולף באומנות 2023

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

סינדי שרמן

כלת פרס וולף באומנות 2020

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לורי אנדרסון

כלת פרס וולף באומנות 2017

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לורנס וינר

חתן פרס וולף באומנות 2017

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אולאפור אליאסון

חתן פרס וולף באומנות 2014

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

רוזמרי טרוקל

כלת פרס וולף באומנות 2011

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

מיקלאנג'לו פיסטולטו

חתן פרס וולף באומנות 2006/7

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לואיז בורז'ואה

כלת פרס וולף באומנות 2002/3

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ג'יימס טורל

חתן פרס וולף לאומנות 1998

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

גרהרד ריכטר

חתן פרס וולף באומנות 1994/5

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ברוס נאומן

חתן פרס וולף באומנות 1993

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אנסלם קיפר

חתן פרס וולף באומנות 1990

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

קלאס ת. אולדנבורג

חתן פרס וולף באומנות 1989

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ג'ספר ג'ונס

חתן פרס וולף באמנות 1986

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אדוארדו צ'ילידה

חתן פרס וולף באומנות 1985

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

מארק שאגאל

חתן פרס וולף באמנות 1981

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו.