סינדי שרמן
כלת פרס וולף באומנות 2020
סינדי שרמן
נימוק למתן הפרס:
"על שהגדירה מחדש את תפיסת האמנות הנוצרת באמצעות מצלמה."
שותפים לפרס:
ללא שותפים
סינדי שרמן (ילידת 1954) הינה מהאמניות החשובות והמשפיעות ביותר באמנות עכשווית בעשורים האחרונים. בחירתה על ידי צוות השיפוט, שהורכב מאוצרות בכירות ממוזיאונים מובילים בעולם הוכרעה פה אחד. עבודתה של שרמן הוצגה לאורך השנים, בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים החשובים בעולם. עבודותיה נמצאות באוספים מוזיאליים ופרטיים מרכזיים והיא זכתה באין ספור פרסים ותארים לציון הישגיה הבולטים כיוצרת ייחודית, מקורית ומשמעותית. פעולתה הפרפורמטיבית של שרמן, מונצחת במצלמתה, כך שהיא לובשת ופושטת צורה תוך שיקופם הביקורתי של ערכי התרבות העכשווית המשתנה. בעבודתה שמה שרמן דגש מיוחד על ביטויו של שיח הסטראוטיפים המגדרי, הגילני, בחינת תולדות האמנות והתרבות הפופולארית, בחינת תרבות הצריכה והתדיינות עם הממד האתי בעידן המניפולציה הדיגיטאלית.
לאורך חמישים שנות יצירה מגדירה סינדי שרמן מחדש במקוריות פורצת דרך את תפיסת האמנות הנוצרת באמצעות המצלמה. מעבודותיה הראשונות כסטודנטית באמצע שנות השבעים, עד לניסיונות הדיגיטליים שהיא עורכת כיום, היא חוקרת בהתמדה את בניית הזהות, אופני הייצוג הנשי ואת יחסיה עם תקשורת ההמונים, התרבות הפופולרית והקודים הוויזואליים המופעלים עליה. סדרת Untitled Film Stills הנודעת של האמנית, שאותה יצרה בין השנים 1977 ו-1980, חוללה שינוי עמוק באמנות הדיוקן. הסדרה, שאותה יצרה בהיותה בת 23 בלבד, כוללת 70 צילומי שחור-לבן של שרמן בתחפושות נשיות שונות: "הבחורה התמימה שמגיעה לעיר הגדולה", "הרעייה הפגיעה", ו"הספרנית הפתיינית". מאחר והסדרה הושפעה מדימויים סטראוטיפיים הלקוחים מסרטים דלי תקציב ונטולי יומרות אמנותיות משנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 ומאמצעי התקשורת שצרכה האמנית, הדמויות שבה ניתנות לזיהוי מידי, אך יחד עם זאת הן חסרות ייחוד כמעשה מרקחה מושלם. Untitled Film Stills הינה סדרת תצלומים אייקונית הרומזת על מנעד הזהויות המוגבל של נשים כפי שאלו מוגדרים על ידי אמצעי התקשורת.
עבודותיה של שרמן הן מאבני הפינה של הצילום במאה ה-20. ליבת יצירתה של שרמן היא ביכולתה יוצאת הדופן, להחזיק ראי מול פני החברה והתרבות הסובבת אותה, תוך ניתוח רכיביה, אותם היא מבודדת ומרכיבה מחדש בווירטואוזיות מופלאה, המעוררת השתאות וחלחלה בו בזמן.
בעבודותיה מאז Untitled Film Stills, שרמן ביימה את עצמה כאשת חברה מתבגרת, כנערת שער, כדמויות מפתח מתולדות האמנות וכליצנית גרוטסקית. בכך רמזה על הציות והכניעה להצגה עדכנית ומתמדת של ה"אני" במשחק התפקידים החברתי. שרמן עסקה בייצוגים של מיניות, פיתוי, החפצה ואלימות מינית. יצירתה האחרונה מאתגרת בקיצוניות את מושג האותנטיות האישית. שרמן לוקחת את המניפולציה הצילומית של הדיוקן אל העולם הדיגיטלי-וירטואלי, עולם של רשתות חברתיות, של צרכנות הרפואה-האסתטית ושל העיוות המובנה כתולדת שימוש בתוכנות ובאפליקציות לטיפול בתצלומים. ביצירתה המאוחרת מתגלה שרמן במלא גדולתה והיא ממשיכה לחדש, ולאתגר את קהל צופיה. אף אמן לא השיג את יכולת שינוי הצורה והעומקים בשאלות יסוד של ייצוגי הזהות העכשווית כפי שמציעה זו שרמן, אשר פעם אחר פעם מרחיבה את הפוטנציאל של התמונה המצולמת ושל תפקיד האמנות לשמש מראה וכלי ביקורתי משוכלל ומאתגר של תקופתו.