ברוס נאומן

ברוס נאומן

נימוק למתן הפרס:

"על עבודתו הראויה לציון כפסל ועל תרומתו יוצאת הדופן לאמנות המאה העשרים".

שותפים לפרס:

ללא שותפים

פרס וולף מוענק לאמן האמריקני ברוס נאומן כאות הוקרה על מגוון אמנותו ואיכותה, הבאים לידי ביטוי בעבודתו כפסל רב מקוריות, דמיון, שנינות ועצמה מוסרית.

ברוס נאומן (נולד ב-1941, ארה"ב) למד אומנות בהדרכתם של וויליאם ט. וויילי ורוברט ארנסון  באוניברסיטת קליפורניה, דייויס, מ-1965 עד 1966. נאומן עסק בתחילה בציור אך העביר את המיקוד שלו לפיסול, אמנות וקולנוע עם ויליאם אלן ורוברט נלסון ב-1964. לאורך הקריירה שלו, נאומן עבד כעוזר של וויין ת'יב ושימש בתפקידי הוראה במכון לאמנות בסן פרנסיסקו מ-1966 עד 1968 ובאוניברסיטת קליפורניה באירווין. ב-1970, לאחר סיום התואר השני שלו באמנויות ב-1966.

החל בפסלי מיצג פורצי-הדרך שהותקנו בשנות השישים המאוחרות וכלה בעבודותיו העכשוויות, מתגלה נאומן כאמן נועז, השואף לגלות מצבי אנוש רגשיים ופסיכולוגיים מורכבים, אגב בחינת המתאר של כלי העשייה האמנותית עצמם, אף על פי שהוא משתמש באמצעים כה מגוונים, כגון נייר, פלדה, ארד יצוק, חלקי מכונות תעשייתיות, וידיאו, סרטים, שילוט ניאון, הולוגרפיה, וצילום רגיל, מעולם לא שיקע נאומן את עצמו בנוחות המדומה של סגנון מזהה או שיטת עבודה סטנדרטית. חיפושיו העקביים אחרי ביטויי לשון ורעיונות התמזגו תמיד עם גישתו הבלתי-אורתודוקסית אל חומרים ועם חוש הומור חזק. בעוד נאומן תוהה אחר מרכיביה האונטולוגיים-המהותיים של האמנות, מוסיפה יצירתו לשמר את עצמתה הייחודית כהתנסות מידית.

בהיותו מוכר בבירור כאחד הפסלים המובילים בדורו, מוסיף הוא להיות חשוב במיוחד לאמנים צעירים יותר, ואינו מושפע ממעמדו המרכזי. אף שעכשיו אוצר ביטוייו מבוסס ואיתן, עבודותיו החדשות רעננות ועמידות ממש כעבודותיו הראשונות שהסבו אליו את תשומת ליבם של האמנים באמריקה ובאירופה, וכן של אספנים, אוצרים ומבקרים, בשנות השישים. ברוס נאומן הנו בבירור אחד מגדולי האמנים במאה הזאת.