לואיז בורז'ואה
כלת פרס וולף באומנות 2002/3
לואיז בורז'ואה
נימוק למתן הפרס:
"על יצירת חיים המקיפה מגוון מופלא של מדיה, שלאורך שישה עשורים שמרה על חדשנות אסתטית וצורנית, מורכבות אינטלקטואלית ונגיעה עכשווית".
שותפים לפרס:
ללא שותפים
הקריירה של לואיז בורז'ואה משתרעת על כל המאה העשרים. יצירתה תרמה להתפתחותם של כמה מהזרמים החשובים ביותר באמנות המודרנית – החל מהסוריאליזם בשנות השלושים, דרך האקספרסיוניזם המופשט של שנות החמישים ועד לפיסול ב"שדה המורחב" של המיצבים בסוף המאה. עם זאת, העשייה שלה הייתה ונשארה ייחודית. בורז'ואה התנסתה במגוון יוצא דופן של טכניקות כמו רישום והדפס, חריטה, יציקה, תפירה ואסמבלאז'. היא שילבה חידושים צורניים ואומנות וירטואוזית עם התעמקות אינטלקטואלית וראייה פואטית. בהשראת הפסיכואנליזה, משתמשת בורז'ואה בדמות – מפורקת, מכוסה, טוטמית או כישות נעדרת – על-מנת לחקור יחסים משפחתיים, זהות מינית ומיתולוגיה. אם כי אמנותה שואבת מתולדות חייה, הנראטיבים שלה מתעלים מעל האישי כדי לדבר אל הדורות הבאים. ההישג שלה אף גדול יותר בהתחשב בכך שעשייתה פרחה בסביבה תרבותית הנשלטת ע"י גברים.
בורז'ואה נולדה בשנת 1911 בצרפת. אחרי קבלת תואר בוגר בפילוסופיה באוניברסיטת סורבון בשנת 1932, החליטה להתמסר לתחום האמנות ולמדה תולדות האמנות ב–L’Ecole du Louvre. במסגרת עבודתה כאסיסטנטית בכמה סדנאות היא שילבה את חווית הילדות של עבודתה בבית המלאכה המשפחתי לשטיחי קיר, בלימוד הטכניקות הקלאסיות של ציור ופיסול. בשנת 1939 עברה לניו-יורק והופעת הבכורה שלה הייתה תערוכת הדפסים במוזיאון ברוקלין. תערוכות נוספות של הדפסים וציורים וכן תערוכת פיסול ראשונה ב-1949 הפכו אותה לחלק מהאוונגארד האמנותי הניו-יורקי. כשם שביטלה מחיצות בין תחומי מדיה שונים, כך גם חצתה תחומים, תוך שיתוף פעולה, לא רק עם אמנים אחרים, אלא גם עם מבצעים מעולם המחול והתיאטרון.
אף מבחר מצומצם מהמספר העצום של תערוכות קבוצתיות, שהציגו את עבודותיה של בורז"ואה, יכול לשמש עדות לעכשוויות של עבודתה. יצירותיה הוצגו לצד סוריאליסטים כמו ברטון וטאנגי בשנות הארבעים, ואילו בשנות החמישים הן הוצגו לצד האמנים האמריקנים המופשטים. בשנת 1966 כללה לוסי ליפארד את יצירותיה של בורז'ואה בחגיגת "'העשייה הקונספטואלית" שכללה את אווה הסה וברוס נאומן. היא הוצגה ב- 1972 בביאנלה של מוזיאון וויטני, ב- Magicien de la Terre במרכז פומפידו בפאריס ב- 1982, בדוקומנטה IX בשנת 1992, ובדוקומנטה XI בשנת 2002 בקאסל. בורז’ואה הייתה האישה-האמנית הראשונה שזכתה עוד בחייה לרטרוספקטיבה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק בשנת 1982, וייצגה את ארה"ב בביאנלה של ונציה בשנת 1993. היא גם חנכה את פתיחת ה- Tate Modern בלונדון בשנת 2000 בסדרה של עבודות מונומנטליות ששילבו פיסול עם ארכיטקטורה במסגרת סדרת הפרויקטים של Unilever Series Turbine Hall. סימן ההיכר שלה – עכביש ענק – הפך מיד ללוגו לא רשמי של המוזיאון החדש.
הפרס הזה מכיר גם בחשיבותה של לואיז בורז'ואה כסופרת וכקול נגד דיכוי. בשנות הארבעים היא תרמה מיצירותיה למען עזרה למחתרת הצרפתית ובשנת 1949, יחד עם מרסל דושאן, הייתה אוצרת של מופע של שירה וכתיבה אנטי נאצית. בשנות השבעים הפכה לפעילה בתנועה הפמיניסטית והיא ממשיכה, גם במאה ה- 21, לשמש כסמל לנשים אמניות בכל העולם.
