לורי אנדרסון

כלת פרס וולף באומנות 2017

לורי אנדרסון

 

נימוק למתן הפרס:

"על היותם אמנים שהרדיקליות והאוונגרדיות נמצאת בלב יצירתם ומהווה השראה לבאים אחריהם".

 

שותפים לפרס:

לורי אנדרסון

לורנס וינר

 

האמנות של לורי אנדרסון (ילידת 1947) היא הדוגמה המובהקת למהות העשייה הרב-תחומית כפי שהתפתחה החל משנות השבעים. היצירה של אנדרסון מתקיימת בין מוזיקה, פרפורמנס, קולנוע, שירה ואמנות פלסטית, תוך שהיא שוברת את הגבולות המפרידים בין מדיומים שונים ומרחיבה את טווח היצירה. אנדרסון סללה את הדרך לסוג חדש של יצירה, שמאחד בתוכו מדיומים שונים, אסתטיקה וטכנולוגיה חדשות. דמותה מצטיירת כשיקוף של רוח התקופה – תמיד מנסה אפשרויות חדשות, ומאתגרת את ההגדרות הקיימות.

אנדרסון השפיעה על דורות של יוצרים שראו בה מקור השראה ליצירה רב-תחומית, חדשנית ופורצת גבולות. הבחירה בלורי אנדרסון ובלורנס וינר כזוכי פרס וולף בתחום האמנות היא בחירה באמנים שרדיקליות ואוונגרדיות הן בלב יצירתם. יצירתם נובעת מתפישה מושגית של האמנות, ומחיפוש מתמיד אחר הדבר הבא. הבחירה בהם היא הצהרת אמונים באמנות שאינה קשורה בהכרח באובייקט אמנותי מסורתי ויש לה קיום מחוץ לפיתויים ומגבלות של שוק האמנות.

אמנות

// order posts by year $posts_by_year;

פוג'יקו נאקאיה

כלת פרס וולף באומנות 2023

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ריצ'רד ג'וליאן לונג

חתן פרס וולף באומנות 2023

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

סינדי שרמן

כלת פרס וולף באומנות 2020

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לורי אנדרסון

כלת פרס וולף באומנות 2017

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לורנס וינר

חתן פרס וולף באומנות 2017

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אולאפור אליאסון

חתן פרס וולף באומנות 2014

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

רוזמרי טרוקל

כלת פרס וולף באומנות 2011

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

מיקלאנג'לו פיסטולטו

חתן פרס וולף באומנות 2006/7

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

לואיז בורז'ואה

כלת פרס וולף באומנות 2002/3

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ג'יימס טורל

חתן פרס וולף לאומנות 1998

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

גרהרד ריכטר

חתן פרס וולף באומנות 1994/5

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ברוס נאומן

חתן פרס וולף באומנות 1993

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אנסלם קיפר

חתן פרס וולף באומנות 1990

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

קלאס ת. אולדנבורג

חתן פרס וולף באומנות 1989

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

ג'ספר ג'ונס

חתן פרס וולף באמנות 1986

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

אדוארדו צ'ילידה

חתן פרס וולף באומנות 1985

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו. 

מארק שאגאל

חתן פרס וולף באמנות 1981

מארק שאגאל 

 

נימוק למתן הפרס:

"נבחר כאחד מגדולי חלוצי הציור המודרני של ראשית המאה העשרים".

 

שותפים לפרס:

מארק שאגאל 

אנתוני טאפייס 

 

מארק שאגאל (נולד ב-1887, ברית המועצות) הוא הגדול, המקורי ובעל החזון הפיוטי והאנושי שבחלוצי הציור המודרני ואחד מגדולי האומנות בכל הזמנים. שאגאל התבלט כגאון יוצר כבר בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ומאז לא חדל מעיין יצירתו. טווח יצירתי של שאגאל הוא עצום. מלבד ציורי-כן, יצר אילוסטרציות לספרים, יצירות גרפיות רבות, תפאורה לתיאטרון ובלט, זגוגיות צבעוניות, פסיפסים, שטיחי קיר ועוד. 

בין יצירותיו הציבוריות החשובות בעשרים השנים האחרונות: חלונות זגוגיות צבעוניות בקתדרלה של מץ (1960), ולאחר מכן בבית הכנסת של בית חולים הדסה בירושלים (1962), ציור על תקרת האופרה בפריז (1964), ציורי קיר במטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966), פסיפס רצפה וקיר ושלושה שטיחי קיר גדולים בבניין הכנסת בירושלים (1964-1969), חלונות זגוגיות צבעוניות בכנסייה פראומונסטר בציריך ועוד. 

הפיוט שבציוריו והחום האנושי הקורן מצבעיו הזוהרים ומדימויו, קשורים ללא ספק ברוח היהדות ובמסורתה ונובעים מזיכרונות מחיי העיירה היהודית ודמויותיה שלא משו מציוריו עד היום. אך גדולתו של חזונו של שאגאל היא בכך שהוא פורץ את הגבולות האלה. אומנותו של שאגאל הפכה לנכס הרוחני של תרבות בת זמננו.