
אלברט ג. ליבכאבר
חתן פרס וולף בפיזיקה 1986

אלברט ג. ליבכאבר
שייכות בעת הענקת הפרס:
אוניברסיטת שיקגו, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על ההדגמה הניסויית המזהירה של המעבר לטורבולנציה ולתוהו במערכות דינמיות".
שותפים לפרס:
אלברט ג. ליבכאבר
מיטשל ג. פייגנבאום
פרופסור אלברט ג. ליבכאבר הוא אחד המדענים המובילים בתחום הפיסיקה הניסויית של החומר המעובה. הוא היה הראשון, שצפה בהסתעפות הרגולרית של התפצלות התדירויות המובילה לתוהו ולטורבולנציה במערכות הולכה מטיפוס ריילי-בנארד (Rayleigh- Benard). בהתחשב במורכבות של כל ניסויי העבר בטורבולנציה, ניסוייו של ליבכאבר מפתיעים בפשטותם ובאלגנטיות שלהם, באמצעות מיקרו-בולומטרים חרוטים בתא ההולכה הצליח ליבכאבר למדוד תנודות טמפרטורה מבלי להתערב במערכת. באופן זה הצליח לצפות בהתפצלויות (ביפורקציות) המובילות לתוהו: הכפלת תדירויות מלווה בהתלכדות של מספר תדירויות לא משותפות-מידה (incommensurate) תחזיותיו העיוניות של פייגנבאום זכו בניסויים אלה לראיה חותכת. תחילה נעשו הניסויים בהליום-4 נוזלי ולאחרונה בוצעו בכספית, שבה שדה מגנטי מושרה מספק דרגת-חופש נוספת. הניסויים כה מדויקים, עד כי ניתן למדוד בהם את המעריכים הקריטיים של פייגנבאום, המאפיינים את ההסתעפות לתוהו, מלבד היותן הישג נסויי יחיד במינו, חשובות המסקנות מהמדידות להתפתחות הקונספציות מדעיות. לאחר חיפוש רב-ימים הן עדות ראשונה מסוגה לדרך שבה מושג התוהו, הניסויים חנכו תחום מדעי חדש של מדידת ההתפצלויות הנובעות מאי-יציבות במערכות לא-לינאריות. הן גם מדידות, ראשונות מסוגן, של תהליך ההיווצרות של טורבולנציות במערכות בעלות גיאומטריות נשלטות לחלוטין (תחום עשיר בתופעות התלויות בפרמטרים שונים). את עבודתו של ליבכאבר מאפיינת טכניקה ניסויית אלגנטית ביותר, המבטיחה ניקיון מרבי של האפקטים הנמדדים. בכך העלה לדרגה גבוהה את ה"אסטטיקה" של המחקר המדעי, יש לו הכישורים של פיסיקאי בן המאה ה-19 עם האמצעים העומדים לרשות פיסיקאי בן המאה ה-20: המיזוג הוא יחיד במינו.
