אן ל'הולייר
כלת פרס וולף בפיזיקה 2022
אן ל'הולייר
שייכות בעת מתן הפרס:
אוניברסיטת לונד, שוודיה
נימוק למתן הפרס:
"על תרומות חלוציות למדע הלייזר האולטרה-מהיר ולפיזיקה של אטו-שניות".
שותפים לפרס:
אן ל'הולייר
פול ברוס קוֹרְקְם
פרנץ קראוס
"על עבודה חלוצית וחדשנית בתחום המדע של לייזרים אולטרה-מהירים והפיזיקה של אטו-שניות, ועל הדמיה בהפרדה זמנית גבוהה המאפיינת תנועה של אלקטרונים באטומים, מולקולות ומוצקים. שלושת הזוכים תרמו תרומות מכריעות הן לפיתוח הטכנולוגיה של פיזיקת האטו-שניות והן ליישומה לצרכי מחקר בסיסי בתחום הפיזיקה".
אן ל'הולייר, נולדה בפריז ומכהנת היום כפרופסור לפיזיקה אטומית באוניברסיטת לונד שבשוודיה, שם היא מובילה את ממחקריה פורצי הדרך. ל'הולייר עוסקת בתחום של פעימות (פולסים) של לייזרים מהירים ועבודתה מתמקדת באינטראקציה בין פעימות אור קצרות ואינטנסיביות לאטומים. לדבריה, אחד ממקורות ההשראה שלה, בימי ילדותה, הייתה "אפולו 11", משימת החלל הראשונה להנחתת אדם על הירח, בשנת 1969. היא הושפעה רבות גם מסבה, שהיה פרופסור להנדסת חשמל ועבד על תקשורת
בתחום הרדיו. אלה ואחרים הביאו להתלהבותה הרבה ממדע וטכנולוגיה כבר בגיל צעיר, מה שהפך אותה מאוחר יותר למדענית בולטת ומנהיגה בתחום הפיזיקה של אטו-שניות.
לל'הולייר תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני כפול בפיזיקה תיאורטית ומתמטיקה מאוניברסיטת פייר ומארי קירי בפריז. בהמשך, שינתה כיוון לתחום הפיזיקה הניסויית ואת הדוקטורט השלימה בשנת 1986 , באוניברסיטת פייר השישי. את פוסט הדוקטורט שלה רכשה ל'הולייר בשנת 1986 במכון צ'למרס לטכנולוגיה שבגטבורג, שוודיה, וקיבלה משרה קבועה כחוקרת ב- (CEA) French Alternative Energies and Atomic Energy Commission. בשנת 1987 השתתפה ל'הולייר בניסוי בו נצפו לראשונה הרמוניות גבוהות באמצעות מערכת לייזר פיקו-שנייה. היא הוקסמה מהניסוי והחליטה להקדיש את זמנה לעבודה בתחום מחקר זה. בשנת 1988 המשיכה את הפוסט דוקטורט שלה באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס. בהמשך עברה לאוניברסיטת לונד שבשוודיה שם הפכה לפרופסור מן המניין בשנת 1997. ב 2004- נבחרה ל'הולייר לחברה באקדמיה המלכותית השוודית למדעים.
אן ל'הולייר זוכה בפרס על היותה בין הראשונים להדגים באופן נסיוני יצירה של הרמוניות גבוהות, התהליך הגורם ליצירת פעימות של אטו-שניות, ותרמה משמעותית לפיתוח ההסבר התיאורטי של תהליך זה. היא גם ביצעה מספר ניסויים מכריעים אשר שיפרו את ההבנה של התהליך והייתה שחקנית מפתח ביצירת תחום המחקר של מדע האטו-שניות.