ג'ון א. וילר
חתן פרס וולף בפיזיקה 1996/7
ג'ון א. וילר
שייכות בעת הענקת הפרס:
אוניברסיטת פרינסטון, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על תרומותיו החשובות לפיסיקה של החורים השחורים, לגרביטציה הקוואנטית, ולתורות הפיזור הגרעיני והביקוע הגרעיני".
שותפים לפרס:
ללא שותפים
עם ניתוחו את גורל העצמים הקרים והמסיביים המריץ פרופסור ג'ון וילר הופעת תחום חדש: הפיסיקה של החורים השחורים ("חור שחור" הוא ביטוי פרי עטו). הוא הראשון שהבחין כי חור שחור פועל כמוחק אינפורמציה, ניסח עיקרון רב השפעה של ייחודיות החורים השחורים, המוכר לרבים בצורה המליצית (גם היא פרי עטו) "חורים שחורים אין להם שיער", והניח (יחד עם ט. רג'י) את יסודות תורת היציבות של החורים השחורים. כתגובה לאתגר התמוטטות גרביטציונית סופית, הוא ניסח את הבסיס של תורת הגרביטציה הקוואנטית הקאנונית, כולל הגאומטרודינמיקה (דינמיקה של גאומטריית המרחב), העל-מרחב (סופרספייס, המרחב של כל הגאומטריות), וכן (ביחד עם ב. דה וויט) את משוואת וילר-דה וויט המהוללת. עוד לפני גילויים של הפולסרים הבחין וילר, ששריד הסופרנובה במזל סרטן עשוי להפיק את האנרגיה שלו מכוכב נויטרונים מסתובב וממוגנט.
בעת פריחת הפיסיקה הגרעינית הוא המציא את מטריצת הפיזור (מטריצת S) הנמצאת בשימוש היום בענפים רבים של הפיסיקה, והוליד (יחד עם נ. בוהר) את התורה של ביקוע גרעיני. רעיונותיו על תפקידו של העיקרון הקוואנטי בפיסיקה הינם ממרחיקי הלכת שבימינו. במשך הקריירה הארוכה שלו הוא הכשיר כמה וכמה דורות של פיסיקאים והיה לגורם השראה עבורם.