
גורדב ס. קוש
חתן פרס וולף בחקלאות 2000

גורדב ס. קוש
שייכות בעת הענקת הפרס:
המכון הבין-לאומי לחקר האורז, פיליפינים
נימוק למתן הפרס:
"על תרומתו הייחודית, היוצאת מן הכלל בתחום המחקר התיאורטי והיישומי בגנטיקה של צמחים, אבולוציה והכלאות של זני אורז ייחודים, לתועלת ייצור המזון ומניעת רעב בעולם".
שותפים לפרס:
ללא שותפים
ד"ר גורדב ס. קוש הטביע את חותמו בתחומי מחקר הגנטיקה והרבייה הצמחית. להלן תמצית שלוש מפעילויותיו החדשניות, ארוכות הטווח ויוצאות הדופן בתחום המדע:
תחום הציטוגנטיקה, המיפוי הגנומי, לימודים אבולוציונים, תוספות כרומוזומליות (טריזומי) וחסרים (haplo), מיפוי פיזי וגנטי. ד"ר קוש החל את מחקרו במערכת שיפון, המשיך בעגבניות וברבע המאה הנוכחי התמקד במחקריו באורז מתורבת ובזני בר קרובים. תרומתו המצוינת של ד"ר קוש במחקרים אלה התבטאה בעיקר בפיתוח גישות מדעיות חדשניות וטכניקות חדשות, וגולת הכותרת היא פיתוח, שילוב ויישום של טכניקות מולקולריות. תרומתו לציטוגנטיקה וגנטיקה באורז היא בעלת השפעה על המחקר בעתיד. מיפויים גנטיים של סמנים מולקולריים באורז משמשים כיום בהתחקות אחר מקורותיהם האבולוציוניים של יבולים כגון: חיטה, תירס ושעורה.
הוא מגלה הצטיינות גם בקו מחקרי נוסף – הבנת יכולת העמידות של צמחים, בעיקר של אורז, למחלות ולחרקים. לימוד העמידות לחרקים הנו קשה ורב חתחתים והישגיו של ד"ר קוש בתחום זה הנם יוצאי דופן. בהתבססו על מחקר גנטי וביולוגי יצר ד"ר קוש זנים של אורז בעלי עמידות למספר חרקים מזיקים עיקריים, כדוגמת Brown planthopper Nilaparvata lugens ועוד. זנים אלו מניבים יבול רב יותר והם עצמם ידידותיים לסביבה. מחקרו בגנטיקה של יחסי-מארח-טפיל הביא לזיהוי מספר עצום של גנים האחראים לעמידות למחלות ולחרקים מזיקים, גנים המנוצלים כיום ע"י הקהילה המדעית הבין-לאומית לפיתוח זנים נוספים העמידים למזיקים. הוא ועמיתיו כוננו את המפה הגנטית הראשונה של אורז, ותייגו אותה בסמנים מולקולריים: גנים רבים בעלי עמידות למחלות, לחרקים וכן לסבילות לעקה. ממצאים אלו הנמצאים בחזית המדע לחקר הביולוגיה המולקולרית של האורז משמשים כיום כבסיס לפיתוח סמנים מולקולריים לסיוע בסלקציה ושיפור האורז. נוסף על כך חקר ד"ר קוש יחסים בין המינים ב- genus Oryza בגישות ציטוגנטיות ומולקולריות, והעביר גנים מועילים מזני הבר לאורז מתורבת.
היבטי מחקרו בעלי ראייה לטווח רחוק התרכזו בפיתוח של סוג צמח חדש של אורז (הנקרא לעתים "סופר-אורז"). פיתוח כזה דרש כינון תכנית וניוד של גנים מן האורז המתורבת וממספר זני-בר, ליצור גנוטיפים בעלי יעילות גבוהה יותר של פוטוסינתזה, שיעור גבוה יותר של תנובת זרעים לעומת חומר עצי, ולהגיע בכך ליעילות גבוהה ולאיכות גבוהה. אב-טיפוס של "סופר-אורז" כבר פותח ונחשף כעת למחלות ולמזיקים.
