גרהרד ארטל
חתן פרס וולף בכמיה 1998
גרהרד ארטל
שייכות בעת הענקת הפרס:
המכון ע"ש פריץ הבר של חברת מקס-פלאנק, גרמניה
נימוק למתן הפרס:
"על תרומות יוצאות דופן בתחום מדעי השטח בכלל ופענוח מנגנונים בסיסיים של ריאקציות קטליטיות על פיאות של גבישים יחידים בפרט".
שותפים לפרס:
גרהרד ארטל
גבור סומורג'אי
גרהרד ארטל (נולד ב-1936, גרמניה) למד פיזיקה מ-1955 עד 1957, לאחר מכן המשיך בהדרכת יועץ התזה שלו, היינץ גרישר, וקיבל את הדוקטורט שלו מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן בשנת 1965. לאורך שנות ה-70 וה-80, היה פרופסור אורח במוסדות מוערכים כמו המכון הטכנולוגי של קליפורניה (1976–1977), אוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי (1979), ואוניברסיטת קליפורניה, ברקלי (1981) -1982). בשנת 1986 הפך למנהל במכון פריץ הבר של MPG.
הפרופסורים גרהרד ארטל וגבור סומורג´אי הניחו את היסודות של מדעי הכימיה המודרניים של פני שטח, ותרמו רבות להבנת תהליכים כימיים של מולקולות ספוחות על פני שטח פיאות מוגדרות של גבישי מתכות יחידים. עבודתם המדעית האירה פרספקטיבה חדשה בהבנת תהליכי קטליזה הטרוגנית. הם פתחו ויישמו שיטות אנליטיות חדשות לקביעת המבנה האטומי של פני שטח המתכת. בעזרת כלים אלה הם אף אפיינו שינויים של מבנה פני שטח הזרז (הקטליזטור), הנגרמים כתוצאה מהספיחה של מולקולות במהלך הריאקציה הכימית. מידע זה אפשר לקשר בין מבנה פני שטח הזרז והפעילות הקטליטית.
גרהרד ארטל קבע את המנגנונים המפורטים, ברמה המולקולרית, של הסינתזה הקטליטית של אמוניה על פני שטח של ברזל, וכן את החמצון של חד-תחמוצת הפחמן על פני פלדיום. בסדרה של מחקרים מדויקים וזהירים להפליא הוא גילה בעזרת מיקרוסקופיה פוטואלקטרונית תופעה חשובה של שינויים מתנודדים (אוסילטורים), המתרחשים על משטחים של פלטינה במהלך ריאקציה כימית. עבודתו הצטיינה, במיוחד, ביכולת לתכנן ולבצע ניסויים, המזהים והמבודדים את תופעות המפתח האחראיות לבקרה של תגובות כימיות על פני הזרזים.