
מאקלין מקארסי
חתן פרס וולף ברפואה 1990

מאקלין מקארסי
שייכות בעת הענקת הפרס:
אוניברסיטת רוקפלר, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על חלקו בהוכחה כי הגורם המתמיר בבקטריות מקורו בחומצה הדאוקסיריבונוקלאית (דנ"א) ובתגלית הנובעת מכך כי החומר הגנטי מורכב מדנ"א".
שותפים לפרס:
ללא שותפים
בשנות הארבעים של המאה הזאת החלו הדוקטורים אוסוולד אברי (O. Avery), קולין מקלאוד (C. Macleod) ומאקלין מקארטי את עבודתם על ההתמרה (טרנספורמציה) של הפנימוקוקוס (חידק דלקת הריאות). באותם ימים מועט ביותר היה המידע על אודות האופי של החומר הגנטי. ידוע היה כי התורשה נקבעת על יד הכרומוזומים, וכי אלה מכילים חומצה דאוקסיריבונוקלאית (דנ"א) ופרוטאינים בכמויות שוות בערך. הפרוטאינים הנם מולקולות מורכבות המכילות מספר רב של חומצות אמינו שונות, בעוד הדנ"א מורכב מארבעה סוגי נוקלאוטידים בלבד, על כן שררה בשנות הארבעים המוקדמות התחושה הכללית כי הפרוטאינים סבוכים עד כדי להכיל את המידע הגנטי, בעוד הדנ"א פשוט-ההרכב נראה כמעט אי-רלוונטי לגנטיקה, שלושת המדענים, אברי, מקלאוד ומקארטי חקרו שני טיפוסי בקטריות פנימוקוקוס. באחת אוכלוסיות מחוספסות ובאחרת – חלקות פנים. הם הצליחו להפיק תרכיזים שונים מטיפוס אחד של הבקטריה ולהעבירם לתאים מהטיפוס השני, ובכך לגרום להתמרה של אוכלוסיות מחוספסות לחלקות. אף כי הכימיה של הפרוטאינים ושל חומצות-הגרעין עדיין לא הייתה מפותחת די הצורך, הצליח מקארטי להראות כי החומר היחיד הדרוש לביצוע ההתמרה הוא הדנ"א. מאמרים, שבהם פורסמה התגלית בשנים 1944-1945 הניחו את היסוד להכרתנו את הבסים הכימי של המידע הגנטי.
אין זו הפרזה, אם נאמר כי הביולוגיה המולקולרית החדישה תלויה לחלוטין בידיעה מהו החומר הגנטי. כאשר נודע כי זהו הדנ"א, נפתחה האפשרות לבצע מגוון רחב של ניסויים, והללו הוליכו לזיהוי המדויק של המבנה והתפקוד של גנים רבים במינים שונים ביניהם האדם. חקר-הגנטיקה המולקולרית בעשורים שחלפו מאז הביא להרחבה יסודית של הבנתנו את תהליכי החיים.
