מיכאל אליוט
חתן פרס וולף בחקלאות 1989
מיכאל אליוט
שייכות בעת הענקת הפרס:
המועצה לחקר החקלאות והמזון
מכון המחקר של גידולי שדה, בריטניה
נימוק למתן הפרס:
"על תרומות מצוינות למחקר בסיסי וליישומן בתחומי הבריאות של בעלי חיים והגנת הגידולים החקלאיים".
שותפים לפרס:
מיכאל אליוט
פיטר מ. ביגס
מיכאל אליוט (נולד ב-1924, אנגליה) קיבל את השכלתו בבית הספר סקינרס קאונטי בטונברידג' וולס, לאחר מכן למד באוניברסיטה קולג', סאות'המפטון, ובקינגס קולג' בלונדון. הדוקטורט שלו בקינגס קולג' התמקד בסינתזה של פירתרינים טבעיים, ועורר עניין מתמשך שעיצב את הקריירה המדעית שלו. ב-1948 קיבל אליוט את תפקידו של קצין מדעי במחלקת קוטלי חרקים ופטריות ברוטאמסטד, שם התעמק בחקר הקשרים בין מבנה מולקולרי ופעילות ביולוגית. העבודה החדשנית של הצוות שלו הובילה לגילוי של שתי קבוצות של תרכובות חדשות, שזכו בפרסי המלכה של Rothamsted להישגים טכנולוגיים בשנים 1976 ו-1980. כהוקרה על תרומתו המשמעותית, אליוט נבחר לעמית של החברה המלכותית בשנת 1979 ומונה לתפקיד מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) בשנת 1982.
ד"ר מיכאל אליוט הוכיח חזון מדעי בתחום הגנת יבולים בפני חרקים. בשנות הארבעים הוא גילה כי קבוצת חומרי הדברה טבעיים, הידועים כפירתרואידים, שמקורם בצמח ממשפחת המורכבים – חרצית הפירתריון נחנו בפוטנציאל חשוב של הגנה על יבולים בפני חרקים, אך לוקים מאד בהעדרם של עוצמה, של יציבות ושל סלקטיביות. לכן יזם אליוט תכנית מרשימה ורבת-דמיון לפיתוח אנאלוגים סינתטיים של התרכובות הטבעיות והפיק שתיים – את Resmethrin בשנת 1962 ואת Bioresmethrin בשנת 1965, שהגבירו ביותר את עוצמת ההדברה ואת הסלקטיביות לחרקים, שילוב עם רעילות נמוכה ליונקים. תרכובות אלו היו יעילות במיוחד לשימוש במוצרים ביתיים ובאחסון, אבל עברו פירוק באור ומשום כך היו בלתי יעילים בתנאי שדה. עד שנת 1973 הצליח ד"ר אליוט לייצר אנאלוגים נוספים, המשלבים עמידות בתנאי שדה עם עוצמת הדברה של חרקים ועם רעילות זניחה ליונקים. לתרכובות אלו גם יתרון על פני חומרי הדברה אורגנו-כלוריים, מכיוון שהם עוברים ביו-פירוק בקרקע, מבלי לייצר שיירים רעילים. חומרים אלה הוכחו כבעלי חשיבות כלכלית עצומה בהגנה על מגוון גדול מאד של יבולי צמחים ועצים. ברמה הבסיסית אפשרה עבודתו של ד"ר אליוט לקבוע את הקשרים בין המבנה הכימי של הפירתרואידים לבין פעילותם ההדברתית. עבודתו שיפרה את הבנת הגורמים הקובעים את היציבות באור, את הסלקטיביות ואת הרעילות ליונקים, וכן תרמה שורה של סטראואיזומרים בעלי פעילויות מנוגדות של קטילת חרקים, אשר הוכחו ככלים רבי עוצמה בחקר "אתרי פעילות" במחקרים נוירופיסיולוגיים.