מארי פ. לאיון
כלת פרס וולף ברפואה 1996/7
מארי פרנסס לאיון
שייכות בעת הענקת הפרס:
המועצה למחקר רפואי ,היחידה לרדיוביולוגיה, בריטניה.
נימוק למתן הפרס:
"על ההיפותזה הנוגעת לנטרול אקראי של אחד מכרומוזומי X ביונקים".
שותפים לפרס:
ללא שותפים
ד"ר מארי פרנסס ליון (נולדה ב-1925, אנגליה) החלה את המסע האקדמי שלה במכללת גירטון, חלק מאוניברסיטת קיימברידג', בשנת 1943, שם למדה זואולוגיה, פיזיולוגיה, כימיה אורגנית וביוכימיה, עם התמקדות עיקרית בזואולוגיה. ככל שהתעמקה בלימודיה העניין שלה באמבריולוגיה גדל. לאחר מכן, היא המשיכה לדוקטורט שלה בהדרכתו של רונלד פישר. בהמשך ללימודי הדוקטורט, היא עברה לאוניברסיטת אדינבורו, והשלימה את מחקריה בהדרכתו של דאגלס פלקונר.
לאיון פרסמה בתחילת שנת 1961 הנחה אלגנטית ומפתיעה בפשטותה, בנוגע לנטרול האקראי של אחד מכרומוזומי X בתאי הגוף של נקבות יונקים. תאי הגוף של יונקים ממין זכר נושאים כרומוזום X אחד בלבד בעוד שבתאי הנקבה נמצאים שני כרומוזומים כאלה. מאחר שרבים מהגנים הנישאים על גבי כרומוזום X מתבטאים במידה זהה בזכר ובנקבה, הניחה ד"ר לאיון שקיים מנגנון ביולוגי, שתפקידו לתקן את חוסר האיזון הקיים במספרם של כרומוזומי X. ההיפותזה של ד"ר לאיון נועדה להסביר כיצד מתווסת המינון העודף של גנים הנישאים על כרומוזום X. במאמר תמציתי בן עמוד אחד טענה ד"ר לאיון, שהוויסות מתבצע על-ידי נטרול אקראי של אחד משני כרומוזומי X הנמצאים בכל תא נקבי, ללא הבדל במוצאו של הכרומוזום, בין שהוא מהאם בין שהוא מהאב. כמו כן טענה ד"ר לאיון, שהנטרול מתרחש כבר בשלבים הראשונים של התפתחות העובר.
ההנחה המקורית הסתמכה על דפוסי ההתבטאות של גנים בעכבר, בעיקר גנים הקובעים את צבע הפרווה, אך היא מסבירה גם את מנגנון הנטרול העודף של כרומוזום X ביונקים אחרים. היפותזת לאיון אושרה פעמים רבות בדרכים עקיפות, ולאחרונה גם באופן ישיר על ידי זיהוי הגנים האחראים לנטרול הפעילות של אחד מכרומוזומי X.