סטיבן ו. הוקינג
חתן פרס וולף בפיזיקה 1988
סטיבן ו. הוקינג
שייכות בעת הענקת הפרס:
אוניברסיטת קמברידג', בריטניה
נימוק למתן הפרס:
"על פיתוחם המבריק את תורת היחסות הכללית, בהצביעם על הכורח בקיום תופעות סינגולריות קוסמולוגיות ובפענחם את הפיסיקה של חורים שחורים. בעבודותיהם תרמו רבות להבנת מקורו וסופו האפשרי של היקום".
שותפים לפרס:
סטיבן ו. הוקינג
רוג'ר פנרוז
סטיבן ו. הוקינג (נולד ב-1942, אנגליה) החל את לימודיו באוניברסיטה בגיל 17 באוניברסיטת אוקספורד. הוא קיבל תואר ראשון בפיזיקה, בהמשך לעיסוקו האקדמי, הוא החל את לימודי התואר השני שלו בטריניטי הול, קיימברידג' באוקטובר 1962. במרץ 1966, הוא קיבל את הדוקטורט שלו במתמטיקה שימושית ובפיסיקה תיאורטית, תוך התמחות בתורת היחסות הכללית ובקוסמולוגיה.
בהמשך ללימודיו, תרומותיו העיקריות של פרופסור סטיבן ו. הוקינג הן בתחומי היחסות הכללית ובקוסמולוגיה. בלכתו בעקבות עבודתו המוקדמת של רוג'ר פנרוז על אודות הקריסה של כוכבים, היה הוקינג הראשון להראות כי על פי עקרונות היחסות הכללית, וללא שימוש במכניקת הקוואנטים – מקורו של היקום חייב להיות ייחודי. פירושו של דבר, שחוקי הפיסיקה אינם תקפים ברגע היווצרו של היקום. מסקנה זו חוללה משבר אינטלקטואלי חריף בפיסיקה, שפתרונו עדיין אינו ברור.
בעבודותיו העיקריות שלאחר-מכן עסק הוקינג בתכונות של חורים שחורים ובתורת היחסות הכללית. בשנות השבעים המוקדמות חשף כמה תכונות קלאסיות חשובות של חורים שחורים. אולם בשנת 1974 הפתיע את העולם המדעי בהראותו, כי אם נייחס לסביבתו של חור שחור תכונות קוואנטום-מכניות, אזי ניתן להגדיר בו טמפרטורה ואנטרופיה, והוא מקיים את חוקי התרמודינמיקה, במיוחד יפלוט חור שחור אז קרינה כאילו הוא "גוף שחור", שהטמפרטורה שלו נמצאת ביחס הפוך למסתו. השלבים הסופיים של תהליכים כאלה סופם בהתפוצצות עזה.
עבודה זו ייצגה ענף חדש של הפיסיקה שבו מתמזגים תורת היחסות הכללית, מכניקת הקוואנטים והתרמודינמיקה.