סטיוארט שרייבר
חתן פרס וולף בכימיה 2016
סטיוארט שרייבר
שייכות בעת הענקת הפרס:
אוניברסיטת הרווארד, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על עבודתו החלוצית בהבנת האותות הכימיים והסדרי הגנים בגוף החי שהביאו לגילוי חומרים תרפויטיים חדשים ועבור הקידום של הכימיה הביולוגית וקידום הרפואה בעזרת מולקולות אורגניות קטנות יחודיות".
שותפים לפרס:
סטיוארט שרייבר
קיריקוס ניקולאו
פרופסור סטיוארט שריבר תרם למדעי הכימיה תרומות בעלות חשיבות שאנו עדים להן פעם בדור. כאחד מהכימאים הביולוגים הראשונים, המחקרים שלו הובילו לגילויים מרכזיים המגדירים את כל השטח עד היום. הוא גילה את הפרוטואינים מטיפוס FKBP הקושרים מולקולות קטנות אך מסובכות, FK506, שסונטזו לראשונה במעבדותיו. מחקר זה שפך אור רב על הקשר בינן לבין גורל הסידן ונגזרותיו בגוף. הגישה הביולוגית והגישה הכימית, השופכת אור על התהליכים הביולוגיים עצמם, היוו יסוד למחקרים רבים שבהם השתמשו במולקולות ה- FK506 וברפאמידין לתהליכים המורידים הן את ההתנגדות הטבעית (עזרה חיונית בהשתלות) והן את התרבות הפקטורים המזיקים בגוף. בהמשך, בחקירתו את המסלולים הביולוגיים של מולקולות קטנות רבות, פרופסור שרייבר החל להבין את המנגנון המדכא את מערכת החיסון, ובכלל זה גילוי של הפרוטאין-קינזה mTOR , המווסת את גידול התא, את יכולת שרידותו ועוד מספר תכונות. גילויים אלה חושפים אותות מאד בסיסיים של תאים רבים בעת מחלות שונות, גילוי שנחשב בזמנו לאתגר מאד רציני.
מחקרו של פרופ. שריבר חשף גם מספר מעכבים סלקטיביים כגון היסטון דאצטילז בעזרת המולקולה הקטנה טרפוקסין. גילויים אלו (יחד עם דוד אליס ב-1996) שינו את תפיסותנו וקידמו את הפיתוח של תרופות שמכוונות לטיפול בגנים שונים. התקדמות מדעית זו הוכחה כבסיסית וחיונית בדרך לעיכוב תהליכי מחלות, ומספר תרופות פוטנציאליות בנושא זה נמצאות היום בניסיונות קליניים. פרופ. שריבר פיתח סינטזות שבשלוש השנים האחרונות היו הבסיס לגילוי עשרות פעילויות ריפוי שונות של מולקולות, שאחרת לא היו שמים לב אליהן.