סימור בנזר
זוכה פרס וולף ברפואה 1991
סימור בנזר
שייכות בעת הענק הפרס:
המכון הטכנולוגי של קליפורניה,ארה"ב
פאסדנה, קליפורניה, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על יצירת תחום חדש של הנוירוגנטיקה המולקולרית במחקריו על ניתוח מערכת העצבים והתנהגותה, באמצעות מוטציות של גנים".
שותפים לפרס:
ללא שותפים
סימור בנצר (נולד ב-1921, ארה"ב) פיתח עניין במדע כאשר קרוב משפחה העניק לו מיקרוסקופ לבר המצווה שלו. סקרנותו הובילה אותו לבחון דגימות שונות מתחת למיקרוסקופ, כולל זבובים, בלי לדעת על הגילויים המדהימים שיגלה מאוחר יותר על נבכי תפקוד המוח שלהם. לאחר שקיבל מלגת ריג'נטס למכללת ברוקלין בשנת 1938, סימור הפך לראשון במשפחתו שלמד בקולג', תוך התמקדות בלימודי בפיזיקה.
כבר בהיותו מפורסם – הודות למיפוי המבנה העדין של גן בקטריופזי – גילה פרופסור סימור בנזר בשנת 1967 כי חשיפת אוכלוסיה של זבוב-התסיסה (Drosophila) להשפעת מוטגן, הולידה מגוון יוצא דופן של מוטנטים בעלי השלכות על היבטים שונים של ההתנהגות. תגלית זו הובילה אותו לשימוש במוטציות-גנים בודדות לשם ניתוח המנגנונים המורכבים הקשורים בהתפתחות מערכת העצבים ובתפקודה. בנזר ועמיתיו זיהו מוטציות המשפיעות על תחושת הראייה, המקצבים היומיים, הזיכרון, עירור ערוצי הממברנות תפקוד הסינפטות, והתפתחות התאים קולטי האור בעין המורכבת, וכן על פגמים פתולוגיים תורשתיים המקבילים לחוליים אנושיים, כגון התנוונות התאים קולטי האור, השרירים והמוח. תופעות אלה נחקרות עתה באינטנסיביות במעבדות שונות ברחבי העולם, שבהן נעשה שיבוט הגנים, נקבע סדר הרכבם, ונלמדים אופני תפקודם, בנזר מוסיף להוביל בראש חקר של הנוירוביולוגיה המולקולרית, והוא מפתח חיישני-נוגדנים עתירי שימוש לפרוטאינים הכרוכים בהתמיינות העצבים.
הודות לתגליותיו החלוציות של בנזר הפך זבוב-התסיסה למערכת מודל-מפתח בנוירוגנטיקה המולקולרית, לרבים מהגנים שנתגלו קיימים באדם גנים תואמים-בקירוב, ועל כן ניתן לקבוע את אתרי פעולתם ולהשוות את נזקיהם במוח האנושי. בכך תיפתח הדרך לניצול הידע הנאסף מזבוב-התסיסה לחשיפת מנגנונים דומים באדם.