סיימון ראטל
חתן פרס וולף במוזיקה 2012
סר סיימון ראטל
נימוק למתן הפרס:
“על היותו דמות בינלאומית מובילה בין המנצחים של זמננו. המוניטין העולמי שלו כפרפקציוניסט בביצוע מגוון רחב של יצירות מוזיקליות מוערך מאוד על ידי מי שניגנו תחת שרביטו, כמו גם קהלים שונים ברחבי העולם".
שותפים לפרס:
סיימון ראטל
פלאסידו דומינגו
סיימון ראטל (נולד ב-1955 בליברפול), הוא מנצח בריטי-גרמני, מוכר בעיקר על עבודתו בתזמורת הסימפונית של ברמינגהם, התזמורת הפילהרמונית של ברלין, והתזמורת הפילהרמונית של לונדון, ועל עבודתו על יצירותיהם של מאהלר, בטהובן וסיבליוס. ראטל ניצח על רפרטואר רחב, שמצביע על זיקה ליצירות תזמורתיות הרפתקניות של המאה ה-20- מלחינים כמו בארטוק, סטרווינסקי ושימנובסקי.
בילדותו, ראטל למד לנגן על פסנתר וכינור, וניגן על כלי הקשה בתזמורת הנוער של מרסיסייד. בגיל 16, בשנת 1971, הוא נכנס לאקדמיה המלכותית למוזיקה.
ב-1974 מונה להיות עוזר המנצח של התזמורת הסימפונית של בורנמות'. הוא הצטרף לצוות המוזיקה של גלינדבורן בגיל 20 ב-1975. הוא המשיך וניצח על למעלה מ-200 הופעות של 13 אופרות שונות בגלינדבורן ובסיבובי הופעות במהלך 28 השנים שלאחר מכן.
בגיל 21, בשנת 1976, ערך ראטל את הנשף הראשון שלו ברויאל אלברט הול, וניצח על הסינפונייטה של לונדון, באוגוסט 1976, עם תוכנית הכוללת את הבכורה של מרידיאן של הריסון בירטוויסטל והסימפוניה הקאמרית הראשונה של ארנולד שנברג.
ב-1977 מונה להיות עוזר מנצח של הפילהרמונית המלכותית של ליברפול.
מ-1980 עד 1998, ראטל היה המנצח הראשי והיועץ האמנותי של התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם ומונה למנהל מוזיקלי בשנת 1990. הוא עבר לברלין ב-2002 ומונה לתפקידים המנהל האמנותי והמנצח הראשי של הפילהרמונית של ברלין.