
פרידריך הירצברוך
חתן פרס וולף במתמטיקה 1988

פרידריך הירצברוך
שייכות בעת הענקת הפרס:
המכון המתמטי ע"ש מקס-פלאנק, גרמניה
אוניברסיטת בון, גרמניה
נימוק למתן הפרס:
"על עבודתו המובילה המאגדת את שטחי הטופולוגיה, הגיאומטריה האלגברית והדיפרנציאלית ותורת המספרים האלגברית; ועל עידוד המחקר ושיתוף הפעולה המתמטי".
שותפים לפרס:
פרידריך הירצברוך
לארס הורמאנדר
שמו של פרופסור פרדריק הירצברוך לתוצאות מפורסמות בשטחי הטופולוגיה, הגיאומטריה האלגברית, והגיאומטריה הדיפרנציאלית הגלובלית. תוצאות אלו, ציינו את תחילתן של תיאוריות חשובות, והייתה להן השפעה עצומה עת התפתחות המתמטיקה המודרנית.
על הישגיו של הירצברוך נמנים:
(1) גילוי משפט הסיגנאטורה ביריעות דיפרנציאליות, וכמו כן הניסוח וההוכחה של משפט רימאן-רוך ליריעות אלגבריות.
(2) משפט השלמות במחלקות אופייניות של יריעות דיפרנציאליות.
(3) משפט הפרופורציוניות ביריעות הומוגניות מרוכבות, וכמו כן (עם א. בולר A.Borel ) התיאוריה הכללית של מחלקות אופייניות במרחבים הומוגניים של חבורת לי (LIE) קומפקטיותי.
(4) תיאורית-K מרוכבת- והסדרה הספקטראלית שלה, וכן יישומים גיאומטריים שונים
(עם מ. פ. עטייה – M.F. Atiyah).
(5) ההוכחה ה"טופולוגית" למשפט ההחזרה של דדקינד (Dedkind), באמצעות התיאוריה של ארבע-יריעות, וקשרים מעניינים אחרים בין הטופולוגיה הדיפרנציאלית לבין תורת המספרים האלגברית.
(6) לימוד שיטתי של תבניות ומשטחי הילברט (Hilbert) מודולאריים וקשריהם למספרי מחלקות.
מתמטיקאים רבים הרחיבו את רעיונותיו של הירצברוך והכלילו אותם. הוא עצמו העדיף להתעניין בבעיות הפרטיות ובמקרים הקונקרטיים היפים, שאותם הוא פתר תוך יצירת שיטות חדשות המשלבות אינטואיציה אלגברית, גיאומטרית ואריתמטית באופן לא רגיל. יחד על כן, הרצאותיו ומאמריו המזהירים, חלקו הפעיל בסדנאות הבינלאומיות בבון (הכינוסים השנתיים רמי-המעלה), ועבודתו המסורה בארגונים מדעיים – הגדילו לעודד שיתוף בעולה מדעי כלל עולמי.
