קוניירס הרינג
חתן פרס וולף בפיזיקה 1985
קוניירס הרינג
שייכות בעת הענקת הפרס:
אוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על תרומותיהם המכריעות לתיאוריה הבסיסית של החומר המוצק, ובמיוחד של התנהגות האלקטרונים במתכות".
שותפים לפרס:
קוניירס הרינג
פיליפ נוזייר
שני הפיסיקאים הגדולים הללו מילאו תפקידים מקבילים בהיסטוריה הקצרה של פיסיקת החומר המוצק. כל אחד מהם, בדרכו שלו, עשוי להיחשב כמצפון בשטחו שלו, כדמות מרכזית שתרם למדע הן בדרך עבודתו האישית והן בהשפעתו החזקה ובהצעותיו החשובות לעמיתיו.
קוניירס הרינג (נולד ב-1914, ארה"ב) קיבל את הדוקטורט שלו בפיזיקה מאוניברסיטת פרינסטון ב-1937, תוך הצגת עבודת גמר בשם "על צירופי מקרים של אנרגיה בתיאוריה של אזורי ברילואין" בהדרכתו של יוג'ין ויגנר. הוא עבר לצוות הטכני במעבדות בל במורי היל, ניו ג'רזי, בשנת 1946, שם המשיך את כהונתו עד 1978. מאוחר יותר, הוא הפך לחבר בפקולטה באוניברסיטת סטנפורד.
פרופסור קוניירס הרינג הניח את היסודות לחישוב מבנה הפסים במתכות ובמוליכים למחצה, במיוחד על ידי המצאת השיטה של גלים מישוריים אורתוגונליים (O.P.W.). בתרומה זאת הקדים הרינג את עמיתיו בשנים רבות. חלק גדול של פיסיקת המצב המוצק המודרנית בצורתה הנוכחית מבוססת על מאמר מקורי מוקדם זה. השפעת מחקרו של הרינג של התפתחות הפיסיקה של המצב המוצק נוגעת להבנת שטחים שונים כגון פיסיקה של השטח, פליטה תרמיונית, הולכה במוליכים למחצה, ערורים קולקטיביים, כגון גלי ספין, ועוד.
הרינג יצר את החטיבה של פיסיקה עיונית של המצב המוצק במעבדת בל, ובכך השפיע על המאמץ המחקרי הכולל במכון, וזה הוליד במשך שלושים השנים עבודות מקוריות ביותר בפיסיקה של החומק המעובה. פרופסור הרינג פעל ליצירת שיתוף פעולה בין-לאומי בין אנשי מדע מארצות שונות. בתכונות אופיו ובדוגמתו האישית הוא ממש אידיאל אליו ישאפו חוקרים בכל השטחים.