רודולף א. מרקוס
חתן פרס וולף בכימיה 1985
רודולף א. מרקוס
שייכות בעת הענקת הפרס:
המכון הטכנולוגי של קליפורניה, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על תרומותיו לקינטיקה הכימית, ובייחוד לתיאוריה של תהליכים חד-מולקולריים ושל תהליכי העברת אלקטרונים".
שותפים לפרס:
ללא שותפים
רודולף א. מרקוס (נולד ב-1923, קנדה) פיתח התעניינות ממדעים בגיל צעיר, והפגין כישרון רב במתמטיקה במהלך לימודיו בבית הספר התיכון ברון בינג. מסעו האקדמי המשיך באוניברסיטת מקגיל בהדרכתו של קארל א. וינקלר. במקגיל, מרקוס סטה מהדרך המקובלת של סטודנט לכימיה, והתעמק בהרחבה בקורסי מתמטיקה, החלטה שתשפיע מאוחר יותר על ניסוחו של התיאוריה על העברת אלקטרונים. עיסוקיו האקדמיים הגיעו לשיאם בקבלתתואר B.Sc. בשנת 1943 ותואר דוקטור ב-1946, שניהם מאוניברסיטת מקגיל.
לאחר סיום לימודיו, החל מרקוס את הקריירה המקצועית שלו ב-1946, בתחילה עבד במועצת המחקר הלאומית (קנדה), ולאחר מכן התקדם לתפקידים באוניברסיטת צפון קרוליינה ובמכון הפוליטכני של ברוקלין. במהלך כהונתו באוניברסיטת צפון קרוליינה ב-1952 הוא פיתח באופן חדשני את תיאוריית רייס-רמספרגר-קאסל-מרקוס על ידי מיזוג תיאוריית RRK עם תיאוריית מצבי המעבר. בשנת 1964, מרקוס עבר לתפקיד הוראה באוניברסיטת אילינוי, והרחיב את תרומתו האקדמית.
פרופסור רודולף א. מרקוס תרם תרומות חשובות רבות לשטחים נרחבים בתיאוריה של הקינטיקה הכימית. עבודתו היסודית ורבת-ההשראה היוותה ציון דרך לכל המחקר המודרני בשטח זה. מאז עבודתו הראשונה על התיאוריה של ר.ר.ק.מ. בשנת 1951 ועד למחקריו הנוכחיים על הדינמיקה הקלאסית-למחצה ועל מצבי תוהו. כמה מתיאוריות אלו קרויות תיאוריות מרקוס. שטחים רבים בכימיה הושפעו רבות על-ידי עבודותיו.
התיאוריה שלו לתהליכים חד-מולקולריים איחדה מושגים קודמים בדבר התגובות של מולקולות מעוררות –ויבראציונית, העמידה אותם על יסודות סטטיסטיים ושייכה אותם לתכונות מולקולריות. התיאוריה ר.ר.ק.מ. הפכה לתיאוריה תקנית של ספרי לימוד וזכתה לאחרונה ליישומים רבים.
התיאוריה של מרקוס לתהליכי העברת-אלקטרונים בתמיסה הפכה אף היא לתיאוריה תקנית. היא בנויה על הכרת השינויים החלים במולקולות המגיבות ובמולקולות הממס בעת העברת האלקטרונים היחסים הכמותיים, שהוסקו מהתיאוריה, נבדקו ביסודיות וזכו לשימושים רבים בידי הכימאים. מרקוס אף הרחיב את התיאוריה גם לתהליכי העברת-אלקטרונים על גבי אלקטרודות ולתהליכי העברת-פרוטונים בתמיסה.
תרומות חשובות אחרות של מרקוס לכימיה העיונית כוללות את התיאוריה הקלאסית-למחצה של התנגשויות בין מולקולות (במקביל ע"פ פרופ. וו.ה. מילר), המצאת המושג של קואורדינטות התגובה הכימית, והתיאוריה הקלאסית-למחצה של הקוואנטיזציה של מצבים קשורים.