
ריצ'רד א. לרנר
חתן פרס וולף בכימיה 1994/5

ריצ'רד א. לרנר
שייכות בעת הענקת הפרס:
מכון סקריפס למחקר, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על הפיכת נוגדנים לאנזימים, שאפשרה קטליזה של תגובות כימיות שנחשבו בלתי ניתנות להשגה באמצעים כימיים קלאסיים".
שותפים לפרס:
ריצ'רד א. לרנר
פיטר ג. שולץ
הפרופסורים ריצ'רד לרנר ופיטר שולץ כל אחד בנפרד וכמעט בו בזמן, הגו והמחישו את הרעיון כי נוגדנים עשויים לעורר באופן סלקטיבי קטליזה של ריאקציות כימיות. לרנר וקבוצת חוקריו גידלו נוגדנים הפועלים על אנלוגית מצב-המעבר של פוספטים טעונים שלילית, והראו כי הללו גרמו לקטליזה סלקטיבית של ההידרוליזה של קרבונטים. שולץ וקבוצתו עשו כך לפוספונאטים, והובילו להידרוליזה של אסטרים. ההכרה בחשיבות מצב המעבר בתרמודינמיקה ובקינטיקה של תגובות אנזימיות, והבנת הגיווניות של המערכת החיסונית, היו חיוניות להתפתחותה של תגלית זו.
הניסויים המוקדמים ביותר עסקו בתגובות פשוטות בעלות מנגנונים מוכרים היטב. מאז אותה עבודה חלוצית, פותחו נוגדנים לקטליזה של מגוון רחב של תגובות כימיות וביולוגיות. עבודות חדישות יותר, בהנהגתם של לרנר ושולץ, כל אחד בנפרד, התמקדו בהמרות כימיות סלקטיביות שאותן קשה להשיג בשיטות כימיות קיימות, כלולות בהן תגובות כימיות "בלתי-מועדפות", תגובות לאורך מסלול ריאקציה יחיד מתוך מבחר רב של מסלולים שווי-עדיפות כמעט, או תגובות שבהן הריאקטיביות או המולאריות הטבעית מהופכת. בכל המקרים נוצלה אנרגיית הקישור של האימונוגן והנוגדן כדי להאיץ ולבקר את התגובה. הייחודיות של תגובות אלו, שזורזו על ידי הנוגדנים ובכמה מקרים אך השיעור שלהן, מתחרה באלה של תגובות אנזימטיות טבעיות, שהגיעו לרמת יעילותן הגבוהה בתהליך האיטי של האבולוציה.
עבודה זאת חשובה ביותר לעתידה של הכימיה האורגנית הסינתטית. היא ממחישה באופן מופלא כיצד ידע מעמיק של תהליכים ביולוגיים, בשילוב עם כימיה מתוחכמת ביותר, מניבים תוצאות אשר, קרוב לוודאי, לא היו ניתנות להשגה בידי מתמחים באחד משני התחומים בלבד.
