
איליה פיאטצקי-שפירו
חתן פרס וולף במתמטיקה 1990

איליה פיאטצקי-שפירו
שייכות בעת הענקת הפרס:
אוניברסיטת תל-אביב, ישראל
נימוק למתן הפרס:
"על תרומותיו היסודיות בתחומים ההומוגניים המרוכבים, בתורת החבורות הבדידות, בתורת ההצגות ובתבניות האוטומורפיות".
שותפים לפרס:
איליה פיאטצקי-שפירו
אניו דה-ג'ורג'י
איליה פיאטצקי-שפירו (נולד ב-1929, רוסיה) פיתח אהבה למתמטיקה כבר בגיל 10, סקרנותו הוצתה בשל היופי הייחודי של מספרים שליליים, נושא שהציג לו אביו, דוקטור להנדסה כימית. עוד בהיותו סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת מוסקבה, כישוריו המתמטיים של פיאטצקי-שפירו זיכו אותו בפרס האגודה המתמטית של מוסקבה למתמטיקאי צעיר בשנת 1952. המאמר הזוכה שהציג הכיל פתרון לבעיה שהציב האנליטיקאי הצרפתי רפאל סאלם בנוגע לקבוצות של ייחודיות של סדרה טריגונומטרית.
במשך כארבעים שנה תורם פרופסור איליה פיאטצקי-שפירו תרומות נכבדות למתמטיקה באמצעות פתרון בעיות פתוחות בולטות ובאמצעות הכנסת רעיונות חדשים לתורת הפונקציות האוטומורפיות וקשריה עם תורת המספרים, הגאומטריה האלגברית וההצגות האינסוף-ממדיות של חבורות לי (Lie groups). לעבודתו היה תפקיד חשוב ולעתים מכריע, בהתפתחות העצומה של תורה זו בשלושים השנים האחרונות. בין הישגיו העיקריים: פתרון בעיית סלם (Salem) על אודות יחידות הפיתוח של פונקציה כטור טריגונומטרי; דוגמה לתחום הומוגני לא סימטרי בממד 4, שענתה על השאלה של קרטן (Cartan), והמיון המלא (בשיתוף עם א. וינברג ועם ג. גידינקין) של כל התחומים ההומגניים החסומים; פתרון בעיית טורל (Torell) עבור משטחי K-3 (בשיתוך עם י. שפרביץ'); פתרון של מקרה פרטי של השערת סלברג (Selberg) על אודות איברים יוניפוטנטיים. פתרון זה סלל את הדרך להתפתחויות חשובות בתורת החבורות הבדידות ולתוצאות חשובות בתורת הפונקציות האוטומורפיות, כמו הרחבת התורה לקונטקסט הכללי של חבורות לי פשוטות למחצה (עם י. גלפנד), התורה הכללית של חבורות ארתמטיות הפועלות על תחומים סימטריים חסומים, "המשפט ההפוך" הראשון עבור GL(3), בניית פונקציות-L להצגות אוטומורפיות לכל החברות הקלאסיות (עם ס. רליס) וההוכחה בדבר קיום סריגים לא ארתמטיים במרחבים היפרבוליים מממד גדול כרצוננו (עם מ. גרומוב).
